פסק-דין בתיק פשר 118/06

1.         החייב, יליד שנת 1972, נשוי ואב לילדה קטינה, הגיש ביום 23.1.06 בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו פושט רגל בגין חובות מוצהרים בסך כ-  200,000 ש"ח ל- 7 נושים.

            ביום 28.2.06 ניתן צו כינוס לנכסי החייב על פי בקשתו, שבגדרו חויב בתשלום עיתי בסך 400 ש"ח החל מיום 1.4.06. נגד החייב הוגשו 6 תביעות חוב בסך כולל של 160,228 ש"ח, שתיים מהן בדין קדימה בסך כולל של 13,781 ש"ח (9,215 ש"ח למס הכנסה ו- 4,566 ש"ח למל"ל).

2.         לגרסת החייב, הוא ניהל מספרה והסתבכותו הכלכלית הינה כתוצאה מהוצאות מחיה גבוהות בשל תמיכתו ועזרתו בגידול שתי בנותיה של אשתו מנישואיה הקודמים. וא הכיר את אשתו בשנת 2000 במעון לנשים מוכות, אשר הגיעה למעון לאחר שעברה אלימות מצד בעלה לשעבר, שהתאבד בנסיבות טרגיות בשנת 2002. לטענת החייב, בשל הפער בין הכנסותיו והוצאותיו, הוא נטל הלוואות מבנקים ולא עמד בהחזרתן.

3.         ביום 2.11.06 הוגשה חוות דעת הכנ"ר לפי סעיף 18ד' לפקודה; ב"כ הכנ"ר מתנגד לבקשת החייב להכריזו פושט רגל.

            מחוות דעת הכנ"ר עולה, כי החייב נכח בשתי אסיפות הנושים שהתקיימו בעניינו והתייצב לחקירה במשרדי הכנ"ר. נכון למועד הגשת חוות הדעת, פיגר החייב ב- 3 תשלומים עיתיים, לא המציא לכנ"ר דו"חות כספיים ועסקיים בגין עסק הספרות שהקים בשנת 1996 ונטל הלוואות למרות שחשבונו בבנק הוגבל, תוך מתן צ'יקים ע"ש אשתו, שהיו ככל הנראה ללא כיסוי. בנוסף, מחוות הדעת עולה, כי החייב פתח חשבון בבנק הפועלים לאחר שחשבונו בבנק דיסקונט הוגבל, מעשה שיש בו משום התנהגות בחוסר תום לב; החייב ואשתו, שהינם צעירים, אינם עושים מאמץ למצוא עבודה על מנת להגדיל הכנסות התא המשפחתי.

4.         ביום 13.11.06 הוגשה תגובה מטעם החייב; באשר לפיגורים בתשלום העיתי, טען החייב כי הפיגור נוצר משנגמרו לו השוברים לתשלום וחרף פנייתו לכנ"ר בתקופת המלחמה, הוא לא קיבל שוברים חדשים מלבד שובר אחד ידני עבור חודש אוגוסט ונמסר לו, שהשוברים יישלחו לו בדואר. באשר לאי הגשת מסמכים, טען החייב, כי רוב המסמכים שנדרש להגיש, הוא הגיש לכנ"ר והוא משתדל ועושה כל שביכולתי על מנת להשיג מסמכים נוספים.

            באשר לנטילת הלוואות ומתן שיקים אף שחשבונו הוגבל, טען החייב, כי עת נטל הלוואה מבנק משכן לרכישת דירה, לא היו לו חובות וחשבונו בבנק לא היה מוגבל. לגבי ההלוואה השניה משנת 2004, טען החייב, כי הוא נטל הלוואה זו בייעוץ וביוזמת הבנק לכיסוי חריגה בחשבון העו"ש. לגבי ההלוואה שנטל יחד עם אשתו מבנק דיסקונט, טען החייב, כי מטרת ההלוואה היתה לטובת הסדר עם הבנק וכל סכום ההלוואה הועבר לידי ב"כ הבנק. לגבי פתיחת חשבון, טען החייב, כי החשבון היה קיים בבנק הפועלים ובסך הכל הפעיל אותו מחדש ביום 30.11.00 כאשר ההודעה על ההגבלה נמסרה לו ביום 27.12.00 וההגבלה החלה ביום 12.1.01. לגבי השיקים מחשבון אשתו, טען החייב, כי לכל השיקים היה כיסוי ואף שיק לא חזר. באשר לעשיית מאמץ לעבוד, טען החייב, כי הוא עושה מאמצים רבים למציאת עבודה אך לשווא והוא אף העמיד את המספרה והציוד שלה למכירה מזה שנתיים, אך ללא הועיל. החייב ביקש לתת הזדמנות לפתוח דף חדש בחייו. החייב תמך את תגובתו במסמכים שונים.

5.         בתשובתו לתגובת החייב, חזר ב"כ הכנ"ר על עמדתו כפי שהובעה בחוות הדעת. ב"כ הכנ"ר הוסיף, כי החייב עדיין מפגר ב- 4 תשלומים עיתיים ולא הגיש דוחות הכנסות והוצאות חודשיים כסדרם.

6.         בדיון שהתקיים ביום 15.1.07 טען החייב, כי את השוברים קיבל רק בחודש אוקטובר וכיום יש לחובתו 2 פיגורים בלבד, אשר ישלמם בהקדם. החייב הוסיף וטען אודות נסיבות נטילתן של ההלוואות באומרו, כי מטרתו היתה בעיקר להריץ את העסק ולשמור על פרנסתו בתקווה שיוכל לעמוד בהתחייבויותיו. החייב ציין, כי הוא מטופל ע"י משרד הרווחה, אב ל- 3 ילדים ואשתו נמצאת בהריון מתקדם.

            ב"כ הכנ"ר מצדו, חזר על עמדתו כפי שהובעה בחוות הדעת הכנ"ר ובתשובה מטעמו.

7.         לאחר ששבתי ועיינתי בבקשת החייב על נספחיה, בחוות דעת הכנ"ר, בתגובת החייב ובתשובת ב"כ הכנ"ר, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

8.         מטרתו של הליך פשיטת הרגל היא לאזן בין זכויות הקניין של הנושים לבין זכותו של החייב, שהוכח כי נקלע בתום לב לתסבוכת כלכלית על לא עוול בכפו, לפתוח דף חדש בחייו. גם לנושים ייטב מניהול הליך פשיטת הרגל, הליך שיש בו כדי לרכז את מאסת הנכסים במקום אחד, לנהל הליך גבייה שהחייב יכול לעמוד בו, תוך מתן הגנה לאינטרסים של כלל הנושים והזדמנות לחייב להציע הצעות להסדר (ראה: פש"ר (חי) 108/05 פנחס נ. הכנ"ר (פסק דינה של כב' השופטת הורוביץ מיום 3.12.06)

            גרסת החייב באשר לנסיבות הסתבכותו הכלכלית לא נסתרה; נראה, כי הסתבכותו של החייב הנה כתוצאה מהוצאות מחיה גבוהות. מקובלים עלי הסבריו של החייב באשר להלוואות שנטל ולאמונתו, כי יעמוד בהלוואות ולא התרשמתי, כי נעשו על ידו מעשה רמייה.

            באשר לתקופה שלאחר מתן צו הכינוס, סבורני, כי החייב שיתף פעולה עם הכנ"ר, עמד בתשלומים העיתיים למעט הפיגורים שנוצרו משנגמרו לו השוברים בתקופת המלחמה.

9.         אשר על כן, אני נעתר לבקשה ומכריז על החייב פושט רגל. כל המגבלות שהוטלו על החייב בצו הכינוס מיום 28.2.06, לרבות התשלומים העיתיים וצו עיכוב יציאתו מן הארץ, יעמדו בעינן.

            החייב ישלם את יתרת הפיגורים תוך 30 ימים מיום קבלת פסק דין זה.

ניתן היום כ"ה באדר, תשס"ז (15 במרץ 2007) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק לצדדים.

                                                                                __________________

    שאהר אטרש, שופט