פסק-דין בתיק פשר 1153/04

1.         ביום 28.6.04 הגיש החייב בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו פושט רגל בגין חובות מוצהרים בסך 5,000,000 ש"ח ל- 22 נושים. ביום 12.9.04 ניתן צו כינוס לנכסיו של החייב. בין היתר, הושתו על החייב תשלומים עיתיים בסך 400 ש"ח. נגד החייב הוגשו 4 תביעות חוב בסכום כולל של 542,564 ש"ח ולא הוגשו תביעות חוב בדין קדימה.

2.         גרסתו של החייב באשר להסתבכותו הכלכלית, כפי שהצהיר בתצהירו התומך בבקשה, הינה כי בין השנים 97-76 הוא עבד כקבלן לעבודות עפר ופיתוח. לטענתו, מרבית חובותיו נוצרו בין השנים 96-95 עקב ההאטה בביקוש לביצוע עבודות בענף זה ועקב תלותו בגורמים נוספים באותו ענף, שאף הם נקלעו לקשיים כלכליים. בשנת 96 חדל החייב לעבוד בתחום והותיר אחריו חובות בסכומים גבוהים, אשר הובילו לפתיחת תיקי הוצל"פ נגדו. מזה 5 שנים החייב אינו עובד כלל ומתקיים מקצבת נכות צמיתה בשיעור של 60%. בשנת 97 הוכרז החייב כמוגבל באמצעים ונמצא באיחוד תיקים. על החייב הושת תשלום חודשי בסך 3,000 ש"ח, אך בשל אי עמידתו בתשלום בוטל תיק האיחוד.

3.         ביום 29.5.05 הוגשה חוות דעת הכונס הרשמי לפי סעיף 18ד' לפקודה; מעיון במסקנות ב"כ הכנ"ר עולה, כי החייב משלם את התשלומים העיתיים כסדרם, נכח באסיפת נושים אחת מתוך שתיים שהתקיימו בעניינו, לא המציא דו"ח הכנסות והוצאות חודשי למעט חודש אחד, לא המציא דוחות כספיים לשנים 98-94 בגין העסק אותו הקים וניהל; כמו כן עולה מחוות דעת הכנ"ר, כי בין השנים 96-95 יצא החייב מספר רב של פעמים את הארץ על מנת להמר וכי החייב אינו מתגורר בפועל בבית אמו כפי שטען. לשיטת ב"כ הכנ"ר, טענת המגורים הנפרדים בין החייב ובין אשתו נועדה להוות כיסוי לגירושין שנראים על פניהם פיקטיביים לחלוטין, דבר העולה מחקירתו של החייב עת כנה את בת זוגו "אשתי" במקום "גרושתי". מחקירת החייב בהוצל"פ עולה, כי הכנסותיה של בת זוגו מגיעות לכדי סך 10,000 ש"ח לחודש. בשל כל אלה, מתנגדת ב"כ הכנ"ר להכרזתו של החייב פושט רגל.

4.         בדיון שהתקיים ביום 6.6.05 ניתנה לחייב ארכה להמצאת מסמכים נוספים שיש בהם, כך לטענת בא כוחו, כדי לשנות את עמדת ב"כ הכנ"ר. ביום 11.07.05 המציא החייב את מסמכים שונים. בתגובתה מיום 15.11.05 טענה ב"כ הכנ"ר, כי אף שניתנה לחייב רשימת מסמכים מפורטת שהיה עליו להמציא עדיין חסרים המסמכים שלהלן:

א.         החייב נדרש לציין בדו"ח ההכנסות וההוצאות את הכנסת בת זוגו, אך לא עשה כן.

ב.         לא המציא דוחות כספיים ודו"ח פחת לשנים 97-94.

ג.          לא סיפק הסבר המניח את הדעת בדבר גיוס סך 200,000 ש"ח אשר הועבר לבנק המזרחי להסדר חובותיו.

ד.         לא המציא אסמכתאות בדבר העברת סך 70,000 ש"ח מכספי הפיצויים שקיבל בגין תאונת דרכים לטובת נושיו.

ב"כ הכנ"ר הדגישה בטיעוניה, כי מדובר במסמכים בעלי חשיבות רבה במאזן שיקוליו של ב"כ הכנ"ר בבואו להכריע בבקשת החייב להכריזו פושט רגל. ב"כ הכנ"ר הוסיפה וטענה, כי כאמור בדו"ח הכנ"ר נמצא כי החייב מתגורר עם גרושתו ונראה, כי הגירושין בין בני הזוג פיקטיביים. העלמת הכנסות בן הזוג מפני הכנ"ר מהווה התנהגות שלא בתום לב במסגרת הליך הפש"ר.

5.         בישיבה שהתקיימה ביום 21.11.05 טען ב"כ החייב, כי קיים הסכם גירושין בין החייב לאשתו לפני כשנה וכל אחד גר בנפרד, כך שאין קופה משותפת. לגבי הדוחות הכספיים של 94-97, טען ב"כ החייב, כי פנו למס הכנסה, אך לא ניתן לקבל דוחות אלה אלא רק החל משנת 97. עוד טען ב"כ החייב, כי החייב נתן הסבר לגבי מקור הסכום של 200,000 ש"ח ולגבי הסכום של 70,000 ש"ח, שקיבל כפיצוי מחברת הביטוח, אם כי, הצהיר בטעות על סך 70,000 ש"ח במקום 46,000 ש"ח בלבד, שאף עוקל בחברת הביטוח ולא הגיע לידי החייב.

6.         ביום 22.10.06 הוגשה חוות דעת משלימה מטעם הכנ"ר, ממנה עולה, כי אין במסמכים הנוספים שהוגשו ע"י החייב כדי לשנות עמדת ב"כ הכנ"ר כמפורט בחוות הדעת וכי החייב מפגר ב- 3 תשלומים חודשיים לקופת הכינוס. ב"כ הכנ"ר חזרה על עמדתה, כי אין להיעתר לבקשת החייב להכרזתו פושט רגל, שכן הבקשה הוגשה שלא בתום לב במטרה לנצל את הליכי פשיטת הרגל.

7.         בישיבה שהתקיימה ביום 27.11.06 ביקש ב"כ החייב לדחות את התנגדותה של ב"כ הכנ"ר; לטענתו, החייב המציא את כל המסמכים שנתבקש להמציא ושילם את התשלומים העיתיים שבפיגור. ב"כ החייב ביקש לדחות את טענות ב"כ הכנ"ר באשר לגירושיהן של החייב ובת זוגו, שכן לטענתו, הסקת המסקנה של ב"כ הכנ"ר אינה מבוססת ואכן החייב מבקר את בני משפחתו פעם בשבוע. ב"כ החייב הוסיף, כי הומצאו הסכמי שכירות של כל אחד משני בני הזוג.

מנגד, טענה ב"כ הכנ"ר, כי הממצאים של הכנ"ר העלו, כי מדובר בגירושין פיקטיביים שמטרתם הסתרת נכסים מנושיו של החייב.

8.         בבוא בית המשפט לדון בבקשת חייב להכריזו פושט רגל עליו ליתן דעתו לתום לבו של החייב. תום הלב של החייב נבחן בשתי תקופות זמן. האחת - זו שקדמה לצו הכינוס, דהיינו בתקופה שבה החלה התדרדרותו הכלכלית של החייב, כאשר הכלל הוא שחובות שנוצרו בדרך רמייה יובילו לדחיית הבקשה. התקופה השניה היא זו שלאחר מתן צו הכינוס, שאז נבחנת מידת שיתוף הפעולה של החייב עם חוקרי הכנ"ר (ש. לוין, א. גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שניה, עמ' 169).

9.         במקרה דנן, לא מצאתי עדות חד משמעית לחוסר תום לבו של החייב, הן בתקופה שקדמה לצו הכינוס והן בתקופה שלאחריה;

באשר לתקופה שלפני מתן צו הכינוס, נראה, כי הסתבכותו של החייב הינה בשל כשלון עסקי בעבודתו כקבלן לעבודות עפר ופיתוח עקב האטה בביקוש לביצוע עבודות בענף זה החל משנת 95 ועקב תלותו כקבלן משנה בגורמים נוספים בענף שאף הם נקלעו לקשיים כלכליים, כפי שהבהיר החייב בתצהירו התומך בבקשה. לא זו אף זו, עיון ברשימת נושיו של החייב מראה, כי מרבית נושיו הינם בנקים, שנתנו לו הלוואות לתפעול עסקו, ספקים וגורמים נוספים מתחום הענף שבו עסק, כאשר החובות הינם מהשנים 99-96 ולא נוצרו חובות חדשים, דבר שיש בו כדי לחזק את גרסתו של החייב, כי הסתבכותו הינה עסקית גרידא ובתום לב ולא התרשמתי ממעשי רמייה. כמו כן, החייב המציא מסמכים מטעם עו"ד אופיר יוסף, שמונה ככונס נכסים על רכוש החייב לשם מימוש שעבוד לטובת בנק מזרחי והמציא מסמך נוסף מטעם משרד עו"ד מירון מעפולה, המאשר עיקול כספים שהיו לזכות החייב בחברת ביטוח ומימושם לטובת נושים שונים; תוכנם של מסמכים אלה מלמד ומחזק את גרסתו של החייב, כי מצוקתו הכלכלית נגרמה עקב כך שעסקו נקלע לקשיים כלכליים.   

באשר לתקופה שלאחר מתן צו הכינוס, החייב מקפיד לשלם את התשלומים העיתיים לקופת הכינוס כסדרם ואין לחובתו פיגורים. כמו כן, החייב שיתף פעולה עם נציגי הכנ"ר והמציא מסמכים שונים כדרישתם ככל שהדבר עלה בידו והתייצב לישיבת הנושים שנקבעה בעניינו. בנוסף, החייב המציא לידי הכנ"ר דו"חות כספיים שעלה בידו להשיג ממס הכנסה.

באשר לטענת הכנ"ר בדבר גירושין פיקטיביים - סבורני, כי לא ניתן להסיק מסקנה זו אך מכך שהחייב נכח בבית המשפחה עת ביקור צוות החקירה בבית. החייב אף המציא בישיבה האחרונה העתקים של הסכמי שכירות של כל אחד מבני הזוג, שמתגוררים בנפרד.

10.        לא זו אף זו, תיקון הפקודה משנת תשנ"ו, הסיט את נקודת הכובד משיקולי תועלתם של הנושים בלבד אל מערכת כפולה של שיקולים שעל בית המשפט לבחון בבואו להכריע בבקשת החייב להכריזו פושט רגל; כיום, השיקולים הם טובת הנושים וסיכויי שיקומו ופתיחת דף חדש בחייו של החייב. הדברים נאמרו מפורשות ברע"א 2282/03 ראובן גרינברג נ. הכנ"ר, תק-על 2004(1) 1259, 1261: