פסק-דין בתיק פשר 1067/04

עובדות המקרה

1.         החייבת, ילידת 56', הגישה ביום 15.3.04 בקשה למתן צו לכינוס נכסיה ולהכרזתה כפושטת רגל (להלן: פוש"ר) בגין חובות מוצהרים על סך 1,179,032 ש"ח ל- 13 נושים.

            בתצהיר התמיכה לבקשה מסרה החייבת כי הסתבכותה הכלכלית נבעה מניהול עסקיה כעצמאית, לאחר שפתחה בשנת 95' עסק של מוצרי קוסמטיקה וטיפוח, וקיבלה שתי הלוואות בסך של 20,000 ש"ח לצורך רכישת מוצרים. נוכח כשלון העסק נאלצה לקחת הלוואות נוספות ובשנת 00' סגרה את תיקה כעצמאית. באותה שנה פוטר בעלה מעבודתו, ומצב המשפחה הדרדר.

            הכנ"ר התנגד עוד ביום 5.5.04 למתן צו כינוס לנכסי החייבת, מאחר שלטענתו החייבת לא הגישה דו"חות כספיים ודיווחים למס הכנסה של העסק למוצרי קוסמטיקה וטיפוח, אותו ניהלה לדבריה בשנים 95'-00'. בתצהירה מיום 20.12.03 מסרה החייבת כי לא ערכה כלל דו"חות לעסק, וביום 20.4.04 הצהירה כי בכל שנות פעילותה כעצמאית לא שילמה מיסים כלשהם לאוצר המדינה. לטענת הכנ"ר, די בהודאת החייבת כאמור לעיל כדי לשלול ממנה את הזכות לחסות תחת הגנה של פקודת פשיטת הרגל, שכן מדובר בגזילה של כספים מקופת הציבור.

בנוסף לכך, בהעדר דו"חות כספיים של העסקים שהיו בבעלותה ובניהולה, אין החייבת יכולה להוכיח כי חובותיה נוצרו בתום לב, ולכנ"ר אין אפשרות להתחקות אחר מעשיה או מחדליה בעת ניהול עסקיה.

2.         התקיימו מספר דיונים בעניינה של החייבת, וכב' הש' ארבל אשר דן בבקשה נתן לחייבת אורכה להמציא את דיווחיה לשלטונות המס. ביום 19.9.05 הודיע ב"כ החייבת כי טרם הוגשו כל הדו"חות, וטרם נתקבלו כל השומות הסופיות בעניינה.

            ביום 19.4.05 ניתנה הודעה נוספת של הכנ"ר לפיה משנדחתה בקשת בעלה של החייבת להכרזתו כפוש"ר, וכשלונו של הבעל נובע מכשלון עסקיה של החייבת, ממילא אין מקום לדון בעניינה של החייבת בנפרד. לכן, מתבקשת דחיית הבקשה של החייבת.

            היום, 23.1.06 התקיים דיון נוסף, בו חזר ב"כ החייבת על טענותיה, מבלי לחדש דבר.

            דיון

3.         המבחן העיקרי להכרזתו של חייב כפוש"ר, עפ"י פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם - 1980 (להלן: הפקודה) והכללים שהתפתחו בפסיקה, מתייחס לשאלה אם החייב נהג בתום לב בעת יצירת חובותיו. בהעדר תום לב, אין החייב זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה. (כב' הש' שלמה לוין ואשר גרוניס, "פשיטת רגל", מהדורה שנייה, בעמ' 169; כן ראה ע"א 5503/92 עדה קירצמן ואח' נגד כונס הנכסים הרשמי, פד"י מט(1) עמ' 749 בעמ' 756).

בנסיבות העניין, אין מקום ליתן צו לכינוס נכסיה של החייבת.

א. החייבת ובעלה, מר משה חיים, הגישו בקשות להכרזתם כפושטי רגל, ותיקיהם התנהלו במאוחד. מעיון בתיק פש"ר 1068/04 המתייחס לבעלה של החייבת, מתברר כי החייבת לא הגישה דיווחים לשלטונות המס בכל התקופה בה עסקה כעצמאית, ולא שילמה מיסים כלל.

לעניין זה ראה פש"ר 343/00 ארי איגר נ' הכנ"ר (לא פורסם), שם נקבע כי אדם המנהל עסק ואינו מעביר לשלטונות המס את המגיע להם נוהג בחוסר תום לב ביצירת חובותיו.

החייבת הגישה את דוחותיה לאחרונה, אך לא נתנה הסבר לאי הגשת דו"חות למס הכנסה ולמע"מ בתקופה הרלוונטית ולהגשתם באיחור כה רב. יתר על כן, מפסה"ד בתיק פש"ר 1068/04 המתייחס לבעלה של החייבת עולה כי העסק שניהלה החייבת היה רווחי למעט  בשנת 97', ואין הסבר לחובות שנצברו.

הדיווחים למס הכנסה לא תאמו את האמור בתצהירה של החייבת, לעניין משך השנים בהן עסקה כעצמאית, ולעניין עיסוקה בשנים הרלוונטיות, ולכאורה מדובר בסתירה בגרסאות שנמסרו לגורמים שונים.

ב. החייבת לא נתנה כל הסבר לכך שמשך שנים רבות נמנעה מלהכנס למעגל העבודה, על אף החובות הכבדים שצברה.

" אף אם מתברר כי אין החייב מפעיל את מלוא כישוריו ויכולתו להגדיל הכנסותיו, ייחשב הדבר כהתנהלות שלא בתום לב" (דברי כב' השופטים לוין וגרוניס בספרם "פשיטת רגל", מהדורה שניה, עמ' 109).

ג. גרסתה של החייבת כי פיטורי בעלה דרדרו את המצב המשפחתי, נסתרת בדיווחי המל"ל, כמפורט בתיק פש"ר 1068/04, והעניין בא לידי ביטוי בפסה"ד שם.

ד. החייבת לא המציאה דו"חות לגבי ניהול העסק לכנ"ר, על מנת שיכול להתחקות אחר מעשיה או מחדליה, ולמעשה גרמה לכך שהכנ"ר לא יוכל ליתן חוות דעת עניינית לגבי כשלונה העסקי.