פסק-דין בתיק פשר 105/03

1. ביום 03.03.03 ניתן צו לכינוס נכסי החייב על פי בקשתו, בגין חובות מוצהרים בסך 1,410,015 ש"ח ל- 17 נושים, תוך שמושתים עליו תשלומים עיתיים בסך 200 ש"ח לחודש.

            ביום 26.11.05 נסתיימו ההליכים המשפטיים בתיק, בהתאם להחלטה מיום 26.10.05 של כב' השופט ארבל. הבקשה להכריז על החייב כפושט רגל נדחתה וצו הכינוס הנ"ל בוטל, זאת לאחר שהחייב לא מילא אחר החלטות בית המשפט מימים 06.09.05 ו-15.09.05, ולא המציא אישור רשויות המס באשר להקטנת החבות שבדין קדימה.

ביום 01.08.06 הוגשה בקשת החייב לביטול ההחלטה מיום 26.10.05, לאחר שבקשה דומה שהגיש החייב ביום 30.07.06 נדחתה. השופט אטרש, בהחלטתו בבקשה מיום 02.07.07 (לאחר שיהוי ניכר במתן תגובת הכנ"ר לבקשה), מצא לקבל את טענת החייב, לפיה הוא לא ידע על החלטת בית המשפט מיום 26.10.05. השופט ציין בהחלטתו כי החייב המשיך לשלם תשלומים עיתיים עד לחודש 06.06, כשבפועל נכון לאותה עת גם הקטין החייב את חובותיו במס הכנסה מ-600,000 ש"ח ל-100,000 ש"ח כולל קנסות, וכל שהחסיר בעניין הוא הצגת אישור פורמאלי.

לאור האמור, צו הכינוס הוחזר על כנו, והתשלום העיתי הועלה לגובה של 500 ש"ח.

ביום 26.11.07 התקיים דיון בפני בבקשת החייב להכרזתו כפושט רגל. במסגרת הדיון הוחלט על הסדרת תשלום הפיגורים אשר נוצרו לחייב מחודש 06.06 ועד חודש 07.07.

הכנ"ר הגיש בדיון מיום 10.03.08 חוות דעת משלימה לחוות דעתו  מיום 17.12.03. עד מועד הגשתה של חוות הדעת המשלימה על ידי הכנ"ר הוגשו נגד החייב תביעות חוב בסכום כולל של 353,562 ש"ח בלבד, כאשר הנושה המרכזי הינו בנק מרכנתיל דיסקונט. יצוין כי הכנ"ר אישר בתגובתו לחוות דעתו המשלימה מיום 12.06.08 כי תביעת החוב של מס הכנסה אכן הוקטנה לסך כולל של 21,820 ש"ח מתוכם 3,120 ש"ח בלבד בדין קדימה כאמור.

2.         גרסת החייב לעניין הסתבכותו הכלכלית, כפי שעלתה מבקשתו, תגובתו לחוות דעת הכנ"ר וגם מעדותו בפני ביום 10.03.08, הינה כי הוא נפל קורבן למרמה על ידי יעקב חביב, מעסיקו לשעבר, בחברת דו חברה קבלנית בע"מ (להלן: "חברת דו"). לטענת החייב, חביב קנה את חברת סרוומטיק בע"מ (להלן: "החברה"), ורשם אותה על שם החייב ועל שם רואה החשבון שלה, תוך שהחייב נותן בו אמון מוחלט כי מטרת המהלך הינה לקדמו ולעזור לו להפוך לעצמאי וזאת לאור עברם המשותף. החברה סיפקה פועלים לחברת דו, ובצעה עבורה עבודות קבלנות שונות. החייב טען ששעה שחתם על מסמכי החברה לא ידע כי היא שקועה בחובות, וכי למעשה רק מאוחר יותר הסתבר לו כי פעולת המעביד הייתה חלק מקריסתו הכלכלית שלו עצמו. לטענת החייב, חברת דו שילמה לחברה בשיקים עבור עבודות שביצעה החברה עבורה, כאשר בשנת 1998 היא שלמה לו סך של כ-800,000 ש"ח כאשר מתוכם הופקדו וחוללו סך של כ- 460,000 ש"ח, ושאר הסכום כלל לא הופקד.

חברת דו נכנסה עקב חובותיה להליך פירוק, ובשל כך לא ניתן היה לתבוע ולגבות את השיקים. בשל אי פירעון השיקים הנ"ל לא עמד החייב בהתחייבויותיו לספקים ולרשויות. יצוין כי מבדיקה שערך הכנ"ר בנוגע לחברת דו הנמצאת בפירוק עלה כי החייב לא הגיש כל תביעת חוב כנגדה. החייב אישר גרסה זו וטען כי ידו לא הייתה משגת לשלם את האגרות ולשכור שירותיו של עורך דין על מנת לתבוע את חברת דו.

            באשר להתנהלות החייב במהלך הדיונים, טוען בא כוח החייב, כי החייב אשר לא היה מיוצג, עשה ככל שביכולתו כדי לעמוד בדרישות הכנ"ר, שיתף עימו פעולה וענה בתום לב על שאלותיו. לטענת ב"כ החייב, בהתאם לדיון מיום 27.06.05, התברר כי החייב מילא אחר כל הוראות הכנ"ר, פרט לאישור פורמאלי המעיד על הקטנת תביעת החוב של מס הכנסה. החייב אשר לא היה מיוצג, פעל לבדו והקטין את החוב למס הכנסה כנדרש, אך לא הצליח להמציא את האישור הפורמאלי, ומכאן נבעה עיקר ההתנהלות הכושלת של החייב בתיק. בא כוח החייב אף הפנה את תשומת לב בית המשפט לתקלות שהיו בקבלת הודעות לחייב באמצעות הדואר בכפרו, לרבות ההודעה על ההחלטה מיום 26.10.05 ואשר נפתרו עם קבלת הייצוג על בא הכוח והפניית הדואר אליו.

ב"כ החייב, הבהיר כי לאחר החייאת התיק, אכן פעל בא הכוח להשגת האישור הפורמאלי המאשר כי החוב שבדין קדימה הועמד על סך של 3,120 ש"ח בלבד. כמו כן טען ב"כ החייב כי הוא השלים תשלום הפיגורים בסך 2,400 ש"ח בניגוד לאמור בחוות הדעת המשלימה של הכנ"ר.

3.         מנגד, הכנ"ר מתנגד לבקשת החייב. הכנ"ר ערך חקירה לגבי הנסיבות בהן נוצרו חובות החייב, ולטעמו החייב הסתבך בחובותיו שלא בתום לב. לטענת הכנ"ר החייב לא ערך כל בדיקה בדבר איתנותה הכלכלית של החברה, לפני הסכמתו להפוך לבעל מניות בה, ורק לאחר שהפך לבעל מניות, גילה כי החברה שרויה בהפסדים. בנוסף, לאחר שהובהר לו על ידי נציג הבנק בו התנהל חשבון החברה כי לא יוכל לפעול במסגרת חשבונה, החייב בחר להמשיך ולהפעיל את החברה באמצעות חשבונו הפרטי.

            החייב המשיך להפעיל את החברה אף לאחר שהוגבל בחשבונו האישי, בין השאר תוך ניכיון שיקים אצל גורמים חוץ בנקאיים. כמו כן, החייב העסיק עובדים בלי לדווח עליהם לרשויות המס.

            בנוסף, הכנ"ר פירט כי מעיון בדוחות החברה עלה כי החברה שלמה בשנת 1997, משכורות בשעור של 953,868 ש"ח, וכי לא ברור למי שולמו משכורות כל כך גבוהות ומאידך מאשר הכנ"ר כי על פי הדוחות  החייב השתכר בשנה זו רק 58,914 ש"ח (בהתאם לדיווח מן המוסד לביטוח לאומי).

            הכנ"ר פרט גם בנוגע להתנהלות החייב בהליך הפש"ר. החייב קיבל מספר פעמים ארכות מבית המשפט לאחר שלא הגיש את המסמכים הדרושים בזמן. בנוסף החייב לא עמד בתשלומים לקופת הכינוס, באופן סדיר. החייב לא המציא נכון למועד מתן פסק הדין דוחות על הכנסותיו והוצאותיו בניגוד להחלטת בית המשפט מיום 03.03.03.

            נוסף על האמור, גם לאחר החייאתו של הליך הפש"ר, טוען הכנ"ר כי החייב לא מילא את החלטת בית המשפט מיום 26.11.07 ולא השלים את פיגוריו.

דיון והכרעה :

4.         לאחר בחינה, שקילה ועיון, הגעתי למסקנה כי דין בקשת החייב להכריז עליו כפושט רגל להתקבל;

5.         סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") מסמיך את בית המשפט להכריז על החייב פושט רגל או לדחות את בקשתו על פי מבחן תום הלב.

אם שוכנע בית המשפט כי הבקשה הוגשה שלא בתום לב במטרה לנצל לרעה את הליכי הפש"ר או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו, תידחה הבקשה.