פסק-דין בתיק פשר 1019/06

עובדות המקרה

1.         החייב, יליד 62', הגיש בקשה למתן צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו פושט רגל (להלן: פוש"ר) בגין חובות מוצהרים בסך 630,633 ש"ח ל- 26 נושים. ביום 1.1.07 ניתן צו לכינוס נכסי החייב ונפסק כי עליו לשלם לקופת הכינוס סך של 3,000 ש"ח בחודש.

נגד החייב הוגשו 7 תביעות חוב סך כולל של 384,266 ש"ח, מתוכם נתבעו 22,238 ש"ח בדין קדימה.

לדברי החייב, נפתחו נגדו 26 תיקי הוצל"פ, נערכו חקירות יכולת ותיקיו אוחדו. התקיימו שתי אסיפות נושים בעניינו, אך רק נושה אחד התייצב לאסיפות אלה.

2.         החייב ייחס את הסתבכותו הכלכלית לכשלון עסקי.

לדבריו, בין השנים 95'-89' ניהל חנות בגדים ביחד עם שותף, וזו נסגרה לאחר שצברה חובות כבדים, כאשר כל שותף מטיל את האחריות להחלטות השגויות על השני.

בשנת 95' החליטו השותפים להיפרד, והחייב לקח על עצמו את החנות על חובותיה, החליף שיקים בשיקים פרטיים שלו, והמשיך לנהל אותה. תחזיותיו בדבר הפוטנציאל שלה לא התממשו, ובסופו של יום הגיעו ספקים לחנות, לקחו את הסחורה והחייב נאלץ לסוגרה.

החייב צבר חובות גם לרשויות המס, אך פרט למע"מ סילק את חובותיו.

3.         הכנ"ר מתנגד לבקשת החייב להכריזו פוש"ר, על יסוד חקירה שנערכה בעניינו, בטענה כי החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הסתבך בחובותיו בתום לב.

א. החייב טען בחקירה כי אינו יודע להסביר את הסיבות בגינן חוללו שיקים שמסר. החייב התבקש להמציא את הדו"חות הכספיים של העסק, על מנת שניתן יהא לבחון את נסיבות ההסתבכות הכלכלית, אולם השיב כי אין ברשותו דו"חות ואלה לא הוכנו בשל סכסוך עם מנהל החשבונות. משנשאל כיצד בכוונתו להוכיח את טענותיו השיב " אין לי שום דבר. אין לי איך להוכיח. אני אומר אמת". משנשאל מה עשה כאשר השיקים חוללו, הסביר כי ניסה לשלמם עם שיקים אחרים. בתשובה לשאלת החוקר מניין היו לו שיקים אחרים, השיב " שבכל פעם שחשבון הבנק שלו הוגבל והשיקים חזרו, נפתח חשבון בנק חדש ונמשכו ממנו שיקים חדשים". (סעיף 7 לממצאי החקירה של הכנ"ר). לשאלת הכנ"ר כמה פעמים הוגבלו חשבונותיו ונפתחו חשבונות חדשים, השיב: " הרבה פעמים. אולי 6 פעמים במהלך השנים". (סעיף 8 לחוות דעת הכנ"ר).

הכנ"ר טען כי הפסיקה התייחסה לאופן התנהלות כאל חובות שנוצרו בחוסר תום לב. בנוסף לכך, בהעדר מסמכים, יש קושי להסתמך על תצהירו לעניין האופן בו נוצרו חובותיו.

ב. בסופו של דבר הסביר החייב כי השיקים חוללו, מאחר שהשותפים משכו לעצמם סכומי כסף העולים על הרווחים. לטעת הכנ"ר, בכך העדיפו החייב ושותפו את טובתם האישית על פני תשלום לנושיהם, ומדובר בחובות שצברו בחוסר תום לב.

ג.  החייב מסר גירסאות סותרות בסוגיות שונות בהן נחקר. משנשאל לעניין העזרה שהוא מקבל מבני המשפחה מסר תחילה כי חמותו עוזרת להם. " כשבעלה נפטר, אז היא  השאירה את האוטו שלו אצלנו. זה אוטו שלה אבל היא השאירה אותו בשבילנו ואנחנו מחזיקים אותו". בהמשך משנשאל לגבי נכסים שהעביר לאחרים מסר " לפני כשלוש שנים מכרנו רכב ב-20,000 ש"ח. את הכסף נתנו לחמתי והיא שידרגה או האוטו ונתנה לנו. ההפרש הגיע מהכספים של בעלה המנוח של חמתי". משנדרש להסביר את ההבדל בין גירסאותיו, השיב כגירסה שלישית " הכוונה לא היתה שהשאירה ממש את אותו רכב. הרכב של חמי עבר תאונה והיא נתנה לנו את הכסף". (סעיף 15 לחוות דעת הכנ"ר).

הכנ"ר ציין כי החייב התבקש להחליט מהי הגירסה הנכונה, וענה " אני לא זוכר בדיוק סכומים". משנאמר לו כי  הוא אינו נשאל על סכומים אלא על הגירסאות עצמן, כיצד התרחשו הדברים, ענה " אני לא ידוע בדיוק את הפרטים, ואת ההתחשבנות בין אישתי לחמתי. אני רק יודע שלחמתי יש כשבעים אחוז ברכב הזה והוא רשום על שמה". (סעיף 15 ד'. לחוות דעת הכנ"ר).

הכנ"ר ציין כי גם בנוגע לניהול משק הבית נתגלו סתירות בגירסאות החייב. בחקירה, התייחס החייב להוצאות ולהכנסות של הבית במשותף עם אישתו וגם בדו"חות החודשיים פירטם במשותף. לאחרונה המציא החייב מסמכים ובהם גם מכתב מאישתו בו נטען כי קיימת הפרדה רכושית וכלכלית מלאה בין השניים, בעקבות משבר אמון שנוצר ביניהם על רקע ההסתבכות בחובות.

הכנ"ר התרשם שמכתב האישה אינו משקף את הדברים לאשורם וכי הוא שקרי, שכן ההגיון מחייב שלו היתה הפרדה רכושית וכלכלית, היה החייב מצהיר על כך בחקירה, כאשר נשאל לגבי ההכנסות של אישתו ולגבי הוצאות הבית. יתר על כן, החייב הצהיר שמשכורתו מופקדת בחשבון הבנק של אישתו, ואף המציא תדפיס של החשבון המאשר זאת.

ד. הכנ"ר סבור כי עסקינן בחייב שאינו אמין, ואשר לא ניתן לקבל את הצהרותיו בעלמא אלא יש לתמוך אותן במסמכים. משהצהיר כי אין ברשותו מסמכים, לא ניתן לקבל טענותיו.

לחייב ולאישתו הכנסות משותפות בסכום כולל של כ-14,500 ש"ח נטו לחודש, והחייב הצהיר כי מדי חודש בחודשו גדלה יתרת החובה בחשבונה של אישתו. לאחר פירוט ההוצאות, התברר כי מדי חודש בחודשו נותרת בידי החייב הכנסה עודפת בסכום של כ-2,750 ש"ח לאחר תשלום לקופת הכינוס. משנשאל מדוע לא ישולם תשלום זה לקופת הכינוס לטובת נושיו, "נזכר" החייב שאישתו מחזירה הלוואה שלקחה, וכי ממשכורתו מקוזז החזר הלוואה לדוד שלו.

הכנ"ר ציין כי מבלי להביע עמדה לעניין החזר הלוואות, ובפרט ההלוואה המוחזרת לדוד של החייב, עדיין נותרת בידי החייב הכנסה חודשית עודפת בסך של 1,650 ש"ח. החייב לא הסכים להעמיד גם תשלום זה לטובת נושיו, בטענה כי אישתו איימה עליו שאם תיפגע משכורתה או ילדיהם, ימצא החייב עצמו מחוץ לבית.