פסק-דין בתיק פ 3492/06

כתב האישום והרקע לו:

א.                 כתב האישום מייחס לנאשמים עבירה שעניינה אי נקיטת צעדי זהירות בחיה על פי סעיף 338(6) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

על פי עובדותיו, ביום 6.9.03 רכבו הנאשמים על אופניהם וכלבם (להלן: הכלב התוקף) רץ סמוך אליהם, מבלי שהיה קשור ברצועה וללא זמם לפיו. המתלוננת הלכה במקום עם כלבה, הכלב התוקף קפץ עליה, שרט אותה, נעץ שיניו בגרונו של כלבה וגרר אותו על הרצפה עד כי נגרמו חבלות למתלוננת ולכלבה. האירוע הסתיים לאחר שהנאשם הצליח לחלץ את כלבה של המתלוננת מנשיכת כלבו.

ב.                  הדיון בין הנאשמים הופרד.

הנאשם 1 (להלן: הנאשם) הודה במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום ולבקשת בא-כוחו התבקש תסקיר שירות מבחן בעניינו. מטרת התסקיר היא לאפשר לבית-משפט לבחון אפשרות לפטור את הנאשם מהרשעה. ב"כ התביעה, כבר באותו שלב, הודיע כי התביעה עומדת על הרשעת הנאשם בדין.

הנאשמת  כפרה ובהכרעת דין ארוכה ומפורטת קבעתי כי עברה את העבירה המיוחסת לה והרשעתי אותה.

לאחר הכרעת הדין, ביקש ב"כ הנאשמים תסקיר גם בעניינה של הנאשמת, אולם בקשתו נדחתה על הסף לאור העובדות שעלו ובאו בפני במהלך שמיעתו של התיק.

התסקיר וטיעוני הצדדים

א.                 התסקיר מדבר בנאשם טובות. מדובר באדם נורמטיבי שזו לו העבירה הראשונה, במי שמודה בביצוע העבירה, לוקח אחריות מלאה על מעשיו ומביע חרטה כנה. הנאשם בן 43, אב לשלושה ילדים,  שירת בצבא ביחידה מובחרת, למד לתואר הנדסאי קרקע ומים וכיום הינו מנהל ושותף בחברה העוסקת בייבוא. סיכומו של דבר, שירות המבחן ממליץ לפטור את הנאשם מהרשעה ולהסתפק בהטלת צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 100 שעות ופיצוי כספי למתלוננת.

ב.                  ב"כ התביעה, בטיעוניה, מבקשת לראות את החומרה הטמונה בנסיבות הארוע.  הנאשמים יצאו עם כלבם מבלי לנקוט באמצעי זהירות, כשהם יודעים כי מדובר בכלב מועד לפורענות ואך בנס הסתיים המקרה בתוצאות אלה ולא בחמורות יותר.

לדעתה, הנסיבות מחייבות הרשעתו של הנאשם הן על-פי החוק והן על-פי הפסיקה.

 באשר לעונש היא מציינת כי לנאשמים אין הרשעות קודמות ומשום כך אינה מבקשת למצות עמם את הדין והיא עותרת להשית על הנאשמים עונש של מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת.

ג.                   ב"כ הנאשמים חוזר על בקשתו להימנע מהרשעת הנאשם. לדבריו, יש לקחת בחשבון את האמור בתסקיר ולהתחשב בעובדה כי מדובר באכיפה בררנית,  כפי שעולה מהפסיקה אותה הוא מגיש. טיעון חוזר ונשנה בדבריו הוא כי עסקינן בתקיפה בין שני כלבים, המתלוננת לא נחבלה מכלבו אלא נגררה על האספלט לאחר שרכנה לעבר כלבה ועל כן, אין לראות את המקרה בחומרה.

באשר לנאשמת, הוא מסכים כי עם דחיית בקשתו לתסקיר בעניינה העונש, אין מנוס מהטלת מאסר על תנאי. באשר לפיצוי הוא מבקש להתחשב בעלות הטיפול בכלב הפצוע, אשר הסתכמה בסך 600 ש"ח.

דיון ומסקנות:

ד.                  מבחן ללא הרשעה קבוע בסעיף 1 לפקודת המבחן [נוסח  חדש] התשכ"ט - 1963 .סעיף זה מונה את הנתונים העיקריים אשר אותם רשאי בית המשפט להביא בחשבון בבואו לדון בבקשה להטלת צו מבחן והם: נסיבות הענין, אופיו של הנאשם, עברו, גילו, תנאי ביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכלי, טיב העבירה שעבר וכל נסיבה מקלה אחרת. תנאי נוסף בנושא עונש של מאסר על תנאי אינו נוגע לענייננו. הכלל הוא כי משהחליט בית המשפט כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, עליו להכריע את דינו, להרשיעו ולהענישו על פי מידת הדין הראויה לעניינו. כלל זה עולה בקנה אחד עם עניינו של הציבור וניתן לסטות ממנו רק במקרים יוצאי דופן.

על בסיס קביעות אלה צועדת הפסיקה, מאז ועד עתה, בודקת כל מקרה ומקרה לגופו ולא אחזור על אותן קביעות  הידועות לכל.

ה.                  לאחר שבחנתי את העניין שבפניי, שמעתי את טיעוני ב"כ הנאשמים ועיינתי בתסקיר הגעתי למסקנה כי, מקרה זה אינו אותו מקרה חריג אשר בשלו יש להפר את הכלל ולא להרשיע את הנאשם. עוד בדיון מיום 27.11.06 הבהרתי, כי אין זה המקרה לפטור אדם מהרשעה, גם אם תסקיר בעניינו יהיה חיובי באופן יוצא דופן. דברים אלה נאמרו לאחר ששמעתי את עדי התביעה והבנתי עד כמה היתה התנהגותו של הנאשם מסוכנת, רשלנית ובלתי מתחשבת בזולת.

זאת ועוד. הנאשם בחר להעיד כעד הגנה מטעם אשתו, הנאשמת, כאשר שניהם, כל אחד בתורו, בוחרים להעיד כשהאמת אינה נר לרגליהם. במצב דברים זה, גם עובדה זו, דרך התייחסות זו, חייבת להילקח בחשבון בעת עריכת מאזן השיקולים לפטור נאשם מהרשעה. איני יכולה להתעלם גם מהעובדה כי מן הראיות נמצא כי הנאשם לקח סיכון מחושב בעת שיצא עם כלבו לרחוב ללא אמצעי זהירות מינימליים. הכלב היה בבחינת שור נגח, בעל עבר ככלב תוקף והנאשם לא עשה דבר על מנת להגן על הציבור מפני הסכנה המסתברת מכלבו. במקרה שכזה אין צל של ספק בליבי כי לציבור יגרם נזק אם אפטור את הנאשם מהרשעה. החוק נועד להגן על כלל הציבור ועל בית משפט לאכוף אותו עד כי תצא בת קול מבית משפט לכלל ציבור בעלי הכלבים כי אל להם להתיר את הרסן, תרתי משמע, וכי בית משפט פועל על-פי החוק, מגן על הציבור ומעדיף את עניינו של כלל הציבור על עניינו של הפרט.

אשר על כן, נדחית בזאת הבקשה שלא להרשיע את הנאשם.

באשר לעונש -  אני לוקחת בחשבון כי מדובר בשני אנשים נורמטיביים, ללא עבר פלילי, ואף התביעה אינה דורשת למצות עימם את הדין. בנסיבות אלה, עונש מרתיע לצד קנס ופיצוי הולם למתלוננת נראה לי נכון ומתאים במקרה דנן.

ו.                    על סמך האמור לעיל, אני מטילה על הנאשמים את העונשים הבאים -