פסק-דין בתיק עש 1559/04

א.        מסגרת הערעור

המערער, "עוסק מורשה" בעסקי עבודות בניה וקבלנות, מערער בערעור זה כנגד שלוש החלטות של המשיב.

הראשונה - דחיית ההשגה שהגיש על שומת התשומות, לפיה ביטל המשיב ניכויי מס תשומות שניכה המערער מדוחות העסקאות שלו לשנים 1999-2004, בסכום מצטבר [קרן] של 2,310,389 ש"ח [להלן: "שומת התשומות].

השניה - דחיית השגתו על "שומת עסקאות" שהוצאה לו ע"י המשיב לשנת 2001 ובה הוסיף לדוחותיו לאותה שנת מס עסקאות בסכום [קרן] של 22,871 ש"ח [להלן: "שומת העסקאות"].

השלישית - החלטת המשיב לפסול את ספרי המשיב לשנים 1999-2003 ולהטיל עליו עקב כך [בהתאם לסעיף 95 (א) לחוק] קנס בשיעור 1% ממחזור עסקאותיו לאותן השנים, דהיינו - סכום [קרן] של 125,475 ש"ח [להלן: "פסילת הספרים"].

בסיכומיו חזר בו המערער מערעורו לעניין שומת העסקאות ונותרו איפוא ערעוריו כנגד שומת התשומות ופסילת הספרים.

ב.         שומת התשומות

1.         בשומת התשומות לא הכיר המשיב בניכויי מס התשומות שניכה המערער מדוחותיו בחמש שנות המס דנן [1999-2004. באשר ל-2004, מתייחסת השומה לחודש ינואר בלבד], וזאת ביחס ל-213 חשבוניות מס הרשומות על שם 18 עוסקים שונים [בסכום קרן כולל של 2,310,389 ש"ח]. בנימוקי השומה וההשגה קובע המשיב כי כל אותן החשבוניות הן בדויות, כאשר העוסקים הנחזים להיות מוציאיהן, מעולם לא סיפקו למערער את התשומות נשוא אותן החשבוניות.

בתצהיר עדותו הראשית של המערער, שהינו הראיה היחידה שהובאה מטעמו, יוחדו לעניין זה שורות קצרות כדלהלן [סע' 3-5 לתצהיר]:

"לעניין שומת התשומות שהוצאה לי, אבקש לציין כי במסגרת עבודתי כקבלן בענף הבניה, הועסקו על ידי קבלני משנה אשר סיפקו לי כח אדם לבניה. את הכסף תמורת כח האדם שילמתי במזומן, לפי דרישת הקבלנים [קבלני המשנה הנ"ל - י.א.] כנגד החשבוניות. ברצוני להדגיש שהמדובר בפועלים שסופקו לאתרים ע"י קבלני כח אדם, וזאת לצד עובדים שכירים שהיו לי דרך שרות התעסוקה".

המערער אינו טורח כלל לנסות ולטעון כי מי מבין 18 מוציאי החשבוניות אכן הוא שביצע עבורו את עבודות קבלנות המשנה, אינו נותן פרטים כלשהם לזהותו של אף לא אחד מ-18 מוציאי החשבוניות הנ"ל, אינו מייחס - ולו גם אחד ממוציאי החשבוניות - לאיזו מן העבודות שעסק בהן, אינו מייחס אף לא אחת מ-213 החשבוניות לאיזושהי עבודה כאמור - מאומה.

למותר לציין כי המערער לא ניסה כלל להעיד מטעמו מי מ-18 מוציאי החשבוניות וגם לא להביא ראיה כלשהי בדבר עצם קיומו של מי מאותם 18 "עוסקים", אם בספרי רשם החברות, אם בכל רישום אחר.

באחת, לא זו בלבד שהמערער לא עמד בנטל הראיה, המוטל עליו, להוכחת זהותם של מוציאי החשבוניות כמי שביצעו עבורו עבודות, הוא אף לא ניסה לעשות זאת כלל.

2.         מתוך ראיות המשיב, כפי שהובאו בתצהירי עדותו הראשית, עולות מסקנות ברורות המחזקות את מסקנת המשיב בדבר הפיקטיביות של החשבוניות דנן.

            חלק מהעוסקים, שהחשבוניות נושאות את שמם, מסרו בהודעותיהם כי חשבוניות אלה מעולם לא הוצאו על ידם והן מזוייפות [מנהל "אורות אבי יהודה בע"מ", מנהל "להב מלכיאל לבניין", מנהל "כוכב השחר בע"מ", מנהל "באסל אסיל בע"מ", מנהל "א.א.ד. שרותי כח אדם בע"מ", רוה"ח של "המרכז הגדול לחומרי בניין"].

חלק מ"העוסקים" הודו בהודעותיהם כי עסקו בפועל בהפצת חשבוניות מזוייפות [אסמעיל אזברגה] תחת השם "חברת בגד תפר בע"מ" [נספח ח' לתצהיר סובר נקש].

חלק ניכר מהחשבוניות נושאות סימני זיוף ופיקטיביות על פניהן.

הדברים האלה מפורטים כולם בתצהירו של מנהל תחום ביקורת חשבונות במע"מ, מר סובר נקש [להלן: "תצהיר נקש"] על נספחיו.

3.         ב"כ המערער לא מנסה למעשה לטעון בסיכומיו למסקנה אחרת ממסקנת המשיב, לפיה לא הוכיח המערער כי מוציאי החשבוניות הנ"ל אינם אלה שביצעו עבורו את העבודות ו/או השירותים נשוא אותן החשבוניות, וכי "אובייקטיבית" אכן התבררו כל החשבוניות הנ"ל להיות חשבוניות שהוצאו למערער שלא כדין.

עיקר טענתו הינה כי גם אם אובייקטיבית נתברר בדיעבד שהמדובר בחשבוניות שלא הוצאו כדין, הרי שבנסיבות עניינו של המערער יש להחיל את "המבחן הסובייקטיבי", שכן המערער עשה לטענתו ככל אשר לאל ידו לבדוק אמיתות החשבוניות ומוציאיהן עובר לקבלתן.

המערער דנן בא לטענת בא כוחו בגדרו של החריג הסובייקטיבי ל"מבחן האובייקטיבי" שנקבע בע"א 4069/03 מ.א.ל.ר.ז. שיווק מתכות בע"מ נ' מע"מ כדלהלן: [מתוך ס' 24-25 לפסה"ד]