פסק-דין בתיק עש 1225/05

ערעור על החלטת כב' רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, דר' מאיר נועם (להלן: "רשם הפטנטים") מיום 27.07.2005, בה נדחתה בקשת המערערת לתיקון צו הארכה של פטנט ישראלי מס' 70311.

הרקע

המערערת הינה חברה העוסקת בפיתוח וייצור תרופות. לזכות המערערת נרשם בישראל פטנט שמספרו 70311, אשר מגן על תכשיר רפואי המשמש לטיפול במחלת הפרקינסון (להלן: "הפטנט"). הפטנט נרשם ביום 23.11.1983, ואמור היה לפוג ביום 23.11.2003.

בשנת 1998 תוקן חוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 (להלן: "תיקון מס' 3" ו- "החוק", בהתאמה). בעקבות תיקון זה, שונה המצב המשפטי באופן שמחד גיסא, ניתנה ליצרני תרופות גנריות רשות להשתמש בהמצאה, המוגנת בפטנט, לפיתוח תכשיר גנרי שיהיה מוכן לשיווק עם פקיעת הפטנט; מאידך גיסא, ניתנה ליצרני תרופות אתיות אפשרות לבקש הארכת תקפו של הפטנט.

המערערת הגישה ביום 26.04.1998 בקשה למתן צו להארכת תוקפו של הפטנט. בתאריך  19.11.2002 נחתם הצו המבוקש, באופן שתוקפו של הפטנט הוארך עד ליום 07.12.2007.

בתאריך 24.07.2003 ניתנה על-ידי כב' סגן רשם הפטנטים, עו"ד ישראל אקסלרד (להלן: "סגן רשם הפטנטים"), החלטה בבקשה להארכת תקופת הגנה לפטנטים מס' 84601, 105264, 79336 (להלן: "ההחלטה בעניין נוברטיס"), שעסקה בשאלה מהו אופן חישוב תקופת ההגנה.

בעקבות החלטה זו פנתה המערערת ביום 26.07.2004 בבקשה לתיקון צו ההארכה, כך שתקופת ההארכה לפטנט תוארך עד ליום 22.11.2008, שכן זוהי תקופת ההארכה על-פי שיטת החישוב שנקבעה בהחלטה בעניין נוברטיס. בתאריך 14.11.2004 נדחתה בקשתה.

המערערת פנתה בעניין זה שנית וביקשה לקיים דיון בעל-פה בפני כב' רשם הפטנטים. דיון כאמור התקיים ביום 08.05.2004, ובהחלטה מיום 27.07.2005 נדחתה הבקשה לתיקון צו ההארכה, בהסתמך על שיקולי מדיניות שבוודאות מסחרית וכן מפנה כב' רשם הפטנטים לנימוקי החלטה שניתנה בבקשה דומה ( "ההחלטה בעניין סנפוי"). מכאן הערעור שבפני. 

הוראות החוק וההחלטה בעניין נוברטיס

הארכת תוקפו של הפטנט התבצעה בהתאם להוראות סעיף 64ט(א) לחוק הקובע:

"צו הארכה יעמוד בתוקפו בכפוף להוראות סעיף 64י, למשך תקופה השווה לתקופת ההארכה הניתנת לפטנט המגן על החומר, על התכשיר הרפואי המכיל את החומר או על הציוד הרפואי, הנתבע בפטנט הבסיסי, במדינה החברה, המאפשרת פעולות לצורך השגת רישוי בתקופת הפטנט".

וכן, בהתחשב במגבלות הקבועות בסעיף 64י לחוק המורה כי:

"על אף הוראות סעיף 64ט -

(1) תקופת תוקפו של צו הארכה לא תעלה על 5 שנים מעבר לתקופה הנקובה בסעיף 52;

(2) התקופה הכוללת של תקופת הפטנט ותקופת ההארכה במצורף, על החומר, על התהליך לייצורו, על השימוש בו או על תכשיר רפואי המכיל אותו, על פי הפטנט הבסיסי ועל פי צו ההארכה ביחד תסתיים לא יאוחר מ-14 שנים מיום קבלת הרישוי הראשון במדינה החברה לצורך שיווק;

(3) צו ההארכה יפוג לא יאוחר מן המועד הראשון שבו פגה תקופת ההארכה שניתנה לפטנט המגן על החומר, על התכשיר הרפואי המכיל את החומר, או על הציוד הרפואי, הנתבע בפטנט הבסיסי במדינת האיגוד". (ההדגשות הוספו, ש.ד.).

בהחלטה בעניין נוברטיס, עמד כב' סגן רשם הפטנטים על הקושי הפרשני הטמון בהוראות חוק אלו:

"וכאן שאלת השאלות: מהי אותה "מדינה חברה" ומהי "מדינת האיגוד"? האם כל מדינה חברה או מדינת איגוד בה ניתן צו הארכה, כך שעלינו לבדוק את צווי ההארכה השונים שניתנו ברחבי העולם וליטול, לעניין סעיף 64י(2) את המדינה בה ניתן הרישוי הראשון, מתוך כל המדינות החברות, או שמא הכוונה היא כי יש להתחשב רק באותה המדינה אשר בהסתמך עליה חושבה תקופת ההארכה על-פי סעיף 64ט?

ולעניין המגבלה שבסעיף 64י(3)- האם ניטול, לצורך הטלת המגבלה, את המדינה בה פגה תקופת ארכה לראשונה מכלל מדינות האיגוד, או שמא נתייחס למדינה אשר בהסתמך עליה חושבה תקופת ההארכה לפי סעיף 64ט?"

לאחר שסקר בהרחבה את המשמעויות השונות הכרוכות בכל אחת מן החלופות הפרשניות, מגיע כב' סגן רשם הפטנטים למסקנה כי הפרשנות הראויה היא זו שבה המונחים "במדינה החברה" ו-"במדינת האיגוד" הנזכרים בסעיף 64י לחוק מפנים למדינה הנזכרת בסעיף 64ט (היא המדינה לפיה מתבצע החישוב הראשוני של תקופת ההארכה); ולא הפרשנות הנוהגת, לפיה מתייחסת ההגדרה לכלל המדינות החברות.

טענות הצדדים