פסק-דין בתיק עש 1214/05

בפני ערעור על שומות מס בולים אשר הוצאו על ידי המשיב בחודש יולי 2005, במסגרתן קבע המשיב כי על המערערות לשאת בסך של 611,036 ש"ח, בחלוקה שווה ביניהן, בגין ביול הסכם רכישת מניות אשר נכרת ביניהן ביום 16.12.04 (להלן: " ההסכם").

במסגרת ההסכם רכשה המערערת 2, כלל תעשיות והשקעות בע"מ, מהמערערת 1, אס.ג'י אחזקות טקסטיל בע"מ, את מניותיה של חברת פולגת בע"מ, חברה ציבורית.

חיובן של המערערות במס בולים, על פי דרישת התשלום נשוא הערעור, התבסס על סעיפים 2 ו-15 לחוק מס בולים על מסמכים, התשכ"א-1961 (להלן: " החוק") וסעיף 2(א)(1) לתוספת לחוק, וכן נוספו לו קנסות, ריבית והפרשי הצמדה.

1. נימוקי הערעור:

המערערות טענו כי סעיף 2(א)(1) לחוק אינו הסעיף המתאים להסכם הרכישה אשר כרתו ביניהן. לטענתן, הסכם רכישה מכוחו מועברות מניות בחברה ציבורית, נופל בגדר המסמכים המנויים בתוספת השניה לחוק - המונה מסמכים הפטורים מחובת ביול.

המערערות הפנו להוראות סעיף 2 לחוק, הקובע:

"מסמך מהמסמכים המפורטים בתוספת א', שנחתם בישראל ... יהא חייב מס בולים (להלן - המס) בסכום או בשיעור שנקבעו בתוספת א";

וכן להוראת סעיף 4 לחוק, הקובע פטור ממס למסמכים המנויים בתוספת השניה:

"המסמכים המנויים בתוספת ב' יהיו פטורים ממס על אף האמור בסעיף 2..."

בין המסמכים המנויים בתוספת הראשונה, שעניינה מסמכים החייבים במס, טענו המערערות כי הסעיף הרלוונטי לעניינן הנו סעיף 11(ג), המחייב במס " מסמך שיש בו העברה או הסבה של מניות בחברה כמשמעותה בפקודת החברות". ההסכם שכרתו המערערות נופל לטענתן להגדרת הסעיף האמור בהיותו "מסמך שיש בו העברה או הסבה של מניות", שכן הסכם זה הנו המסמך היחיד המעביר את המניות בעסקה הנדונה, ולא נחתם בנוסף לו שטר העברת מניות או כל מסמך אחר לצורך העברתן. לטענת המערערות גם לשונו של הסעיף, המחילה אותו על כל מסמך "שיש בו" העברה של מניות, מעידה על כוונת המחוקק להרחיב את תחולת הסעיף על כל מסמך מכוחו מועברות מניות, כגון הסכם להעברת מניות, ולאו דווקא לייחד אותו למסמכים המעבירים בפועל את הבעלות במניה.

סעיף 2(א) לתוספת הראשונה, שכותרתו "הסכם ומסמך כללי", מחייב במס " הסכם או חלק ממנו ... וכן מסמך אחר שיש בו התחייבות או הקניית נכס או חלק ממסמך כאמור, שאינם חייבים מס לפי סעיף אחר לתוספת זו". המערערות טענו כי סיפת הסעיף מלמדת על כך שהסעיף הוא שיורי והוא חל רק על מסמכים שאינם מנויים ביתר סעיפי התוספת הראשונה, כך שאינו חל על ההסכם הנדון הנופל כאמור להגדרת סעיף 11(ג) לתוספת.

עוד טענו המערערות כי החוק בנוי בשיטה של כלל וחריג, כאשר התוספת הראשונה מפרטת את הכלל - המסמכים החייבים במס, והתוספת השניה מונה את החריגים לו - המסמכים הפטורים, במבנה מקביל של סעיף מול סעיף. סעיף הפטור המתאים לסעיף 11 לתוספת הראשונה, הנו סעיף 11 לתוספת השניה. בהתאם לכך, הסעיף החל על עניינן ופוטר ממס את ההסכם שבנדון, בו הועברו מניותיה של חברה ציבורית, הנו סעיף 11(א) לתוספת השניה, הפוטר ממס " העברת מניה של חברה שאינה פרטית כמשמעותה בפקודת החברות".

המערערות הדגישו, כי העברת מניות בחברה ציבורית מבוצעת דבר שבשיגרה בלא שטרות העברה, אלא באמצעות הסכם העברה בלבד ואף ללא הסכם בכתב, בדרך של הוראה בעל פה לברוקר. כוונת המחוקק היתה לפטור באופן גורף מסמכי חברות ציבוריות בעניין מניות מחובת ביול, ללא אבחנה בין מסמכים מסוג שטרי העברת מניה, הסכמי רכישה או כל סוג אחר לעניין זה.

עוד טענו המערערות, כי גם אם יידחה ערעורן בנוגע לשומת המס, הרי שאין לחייבן בקנסות פיגורים בגין תקופת הפיגור בתשלום, שכן דחיית התשלום נבעה ממחלוקת משפטית כנה ולגיטימית.

2. תשובת המשיב:

המשיב טען כי ההסכם נשוא הערעור הנו מסמך החייב במס בולים על פי סעיף 2(א) לתוספת הראשונה לחוק, המתייחס לביול הסכמים ומסמכים כלליים. בהתאם לכך, ההסכם אינו נופל לגדר הפטור המנוי בסעיף 11(א) לתוספת השניה לחוק.

לעמדת המשיב, סעיף 11(ג) לתוספת הראשונה (ובהתאמה סעיף 11(א) לתוספת השניה, המקביל לו) חל אך ורק על מסמך בו מועבר הקניין במניותיה של חברה - היינו שטר העברת מניות. אין סעיף 11(ג) חלק על על הסכם העברת מניות, אשר יוצר לכל היותר התחייבות להעברת מניות ואין בו כשלעצמו כדי להעביר את הבעלות בהן.

המשיב הפנה לנוסח ההסכם עצמו, בו נקבע כי הצדדים יתכנסו במועד עתידי לשם השלמת העיסקה וכי הצדדים יבצעו כל פעולה נוספת לשם העברת המניות הנמכרות, באם תידרש (סעיף 10 להסכם). אבחנה זו בין שלב חתימת ההסכם לבין שלב ה-Closing, בו מועברות המניות בפועל, מלמדת אף היא לשיטת המשיב על כך שההסכם כשלעצמו אינו מספיק לשם העברת המניות.

עוד הפנה המשיב להוראת סעיף 6 לחוק, הקובעת: