פסק-דין בתיק עש 001103/02

1.         נימוקי הערעור

בהודעת הערעור המתוקנת נאמר כי המערערת הינה חברה המנהלת כספים ונכסים בנאמנות עבור תושבי חו"ל, מספקת שירותים לגורמים זרים, ועוסקת בהשקעות במגזר התעשייתי.

המערערת ציינה כי מטעמים של חוסר יציבות כלכלית פוליטית ברוסיה, ביקשה חברה אשר התאגדה ברוסיה ועוסקת בין היתר בתחום הטקסטיל, בשם חברת ספרה (להלן: " ספרה") - להחזיק כספים מחוץ לגבולות המדינה ולא להפקיד אותם במוסדות פיננסיים רוסיים.

לכן, פנתה ספרה למערערת בשנת 95' כדי שתשמש נאמנה על פיקדונות שהפקידה בידה.

המערערת התחייבה לפעול בהתאם להנחיות ספרה. זאת במסגרת גובה הפיקדון שהופקד בידה ובתמורה לדמי החזקת הפיקדון וניהולו.

לאור העובדה כי ספרה נזקקה להתקשר עם חברה זרה, כדי להנות מהטבות על פי החוק הרוסי לעידוד השקעות בתחום הטקסטיל, החלה המערערת בשנת 1998 להעניק לספרה שירותי תיווך. בהתאם להזמנות ספרה איתרה המערערת מוצרי גלם ליצור סיבים ממגוון מדינות בחו"ל. המערערת אחראית היתה להעביר מוצרים אלה לעיבוד במפעלים הנמצאים אף הם בחו"ל ולהובילם ליעד הסופי בחו"ל.

המערערת טענה כי על מנת לספק את אותם שירותים לגורמים בחו"ל, נעזרה היא בשירותים של מתווכים, תושבי חוץ, שפעלו בחו"ל.

לטענת המערערת אין בינה לבין ספרה זיקה כלשהי בבעלות או בניהול.

המערערת עצמה החזיקה, לטענתה, מספר עובדים בישראל ושילמה מס הכנסה בישראל.

תמורת מכירת המוצרים המוגמרים הופקדה בחשבון בנק בישראל.

הערעור מתייחס לכל מרכיבי השומה אשר הוצאה למערערת על ידי המשיב, על פי סעיף 82 לחוק מס ערך מוסף תשל"ו - 1975 (להלן: " החוק"), והחלטת המשיב אשר דחתה את השגת המערערת, בגין תקופת הדיווח שבין ינואר  98' לבין ספט' 2001.

השומה הוצאה בגין טענת המשיב, על פיה אין המערערת זכאית לקזז תשומות שהיו לה בעסקה, מאחר ולא ביצעה עסקאות החייבות במס בשיראל כאשר סכום החיוב הינו 154,600 ש"ח.

טענת המשיב מתבססת על הוראות סעיף 41 לחוק.

המערערת טענה כי במשך כ- 4 שנים התיר המשיב למערערת ניכוי תשומות בהן נשאה.

טענות המערערת במסגרת הערעור התייחסו לשני מישורים. המישור הראשון עניינו בטענות מקדמיות.

המערערת טענה כי דין השומה להתבטל בגין העדר הנמקה, השתק והבטחה שלטונית.

המישור השני הינו מישור ענייני, שכן המערערת טענה שהשומה נעדרת בסיס חשבונאי ומשפטי.

המערערת פרטה במסגרת הערעור את טענתה באשר להעדר הנמקה.

לדברי המערערת עשה המשיב שימוש בהערות כלליות ולא התייחס באופן נקודתי לשומה. לכן, יש לראות בשומה כשומה לא מנומקת.