פסק-דין בתיק עש 000105/00

1.         נימוקי הערעור:

הערעור שבפניי הוגש על החלטת ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה, מחוז המרכז, (להלן: " ועדת הערר") מיום 15.11.99 (להלן: " ההחלטה הראשונה").

הערר הוגש על ידי המשיב 1 (להלן :" חגור").

כמו כן, מתייחסת הודעת הערעור המתוקנת להחלטת ועדת ערר מיום 17.11.03 במסגרתה נידחו עררים אשר הוגשו על ידי חברת החשמל ועל ידי חגור כנגד החלטת השמאית המכריעה אשר מונתה על פי ההחלטה הראשונה (להלן: " ההחלטה השנייה").

החלטות ועדת הערר ניתנו בקשר לתביעה אשר הגיש חגור לוועדה המקומית לתכנון ובנייה דרום השרון, (להלן:" הועדה המקומית") בהתאם להוראות סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה - 1965 (להלן:" חוק התכנון והבנייה").

התביעה הוגשה על ידי חגור בגין נזקים אשר נגרמו לו ,לטענתו, כתוצאה מאישור תוכנית מתאר ארצית, חלקית (תמ"א 10) לתחנות כוח ורשת חשמל ארצית, מעבר קווי חשמל ראשיים, שפייה - צומת קאסם (להלן: " תמ"א 10).

במסגרת הוראות תמ"א 10 נקבע מסדרון חשמל ברוחב 150 מ' אשר בתחומו הקימה חברת החשמל קווי חשמל כחלק ממערכת הובלה ראשית ברחבי המדינה. (להלן: " מסדרון החשמל").

חלק ממסדרון החשמל עובר במקרקעין בהם לחגור זכויות של בר רשות, מכוח חוזה משבצת אשר נחתם בין מנהל מקרקעי ישראל (להלן: " המנהל"), הסוכנות היהודית וחגור לתקופה שבין 1.10.93 לבין 30.9.06 (להלן: " המקרקעין" ו- " חוזה המשבצת").

בהודעת הערעור נאמר כי המקרקעין הינם רוויי תשתיות. במקרקעין עברו, עד לאישור תמ"א 10 מסילת ברזל, מסדרון חשמל קודם (להלן: " המסדרון הקודם"), המוביל הארצי, תוואי כביש מס' 6 וכביש 444.

נטען על ידי המערערת כי במסגרת אישור תמ"א 10 החליף מסדרון החשמל את המסדרון הקודם. בעוד שהמסדרון הקודם היה ברוחב 200 מ', הרי שמסדרון החשמל הינו ברוחב 150 מ' בלבד.

לאור זאת, נטען כי אישור תמ"א 10 לא גרם נזק כלשהו למקרקעין, אשר גם עובר לאישורה היו כפופים למגבלות תכנוניות עקב המצאות תשתיות רבות בשטח.

המערערת פרטה במסגרת הודעת הערעור המתוקנת את השגיאות אשר נפלו, לטענתה, בשתי ההחלטות של ועדת הערר.

- השגיאות אשר נפלו בהחלטה הראשונה:

לטענת המערערת טעתה ועדת הערר בכך שלא דחתה את הערר הראשון שהוגש על ידי חגור. זאת לאור העובדה כי לחגור אין זכות פיצוי במקרקעין.

זכויות חגור במקרקעין נלמדות מחוזה המשבצת ומדובר כאמור בזכויות של בר רשות בלבד.

הפיצוי אשר נתבע במסגרת תביעת מושב חגור הוא בגין נזק שנגרם, לטענתו, לאור ירידת ערך המקרקעין עקב אבדן פוטנציאל עתידי לשינוי ייעוד.

כבעל זכות של בר רשות למטרות חקלאיות בלבד לתקופה קצובה, אין לראות בחגור כמי שזכאי לתבוע פיצויים בגין אבדן פוטנציאל עתידי לשינוי ייעוד.

המערערת היפנתה להלכה של בית המשפט המחוזי בעניין זה וטענה כי על הועדה היה לפעול על פיה ולקבוע כי לחגור לא היו זכויות בנות פיצוי במקרקעין נשוא הערר.

עוד טענה המערערת כי ועדת הערר טעתה כאשר דחתה את טענתה, לפיה חוזה המשבצת עצמו צפה את האפשרות כי יעברו קווי חשמל במקרקעין.