פסק דין בתיק ערר 395/10

ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה                                                      ערר מס' 395/10

(כביש ארצי לישראל), התשנ"ה - 1995                            

בעניין:                         אסולין סימון

העוררת

נ   ג   ד

                                    דרך ארץ הייוייז ( 1997 ) בע"מ

                                    ע"י עוה"ד יהודה רווה ואח'

                                                                                                                        המשיבה

פ ס ק  -  ד י ן

רקע עובדתי ודיוני

1.                  במועדים הרלבנטיים לערר הייתה העוררת הבעלים הרשום של רכב מ"ר 4947820 (להלן: " הרכב"). המשיבה, בעלת הזיכיון עפ"י חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה - 1995 (להלן: " החוק") חייבה את העוררת בחיובי אגרת נסיעות וכן בפיצוי והחזר הוצאות (להלן: " פו"ה"), כמשמעותם בס' 12 לחוק, ובתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ"ט-1999 (להלן: " תקנות האכיפה"), עקב אי תשלום במועד של חיובי האגרה.

2.                  בכתב הערר שהוגש ביום 2.3.10 מבוקש ביטולם של חיובים הרשומים כפתוחים על שם העוררת אצל המשיבה, ביחס לרכב. העוררת טוענת כי בחודש נובמבר 2007 הצטרפה למסגרת מנוי אצל המשיבה "וכל החשבונות בגין הנסיעות ברכבה שולמו ישירות ע"י חיוב חשבון הבנק ...". לטענתה, טרם ההצטרפות למנוי "דאגה שכל החשבונות ישולמו כדין ... בכרטיס אשראי בחיוב טלפוני או במזומן". משכך, טוענת העוררת, ככל הידוע לה אין לה כל חובות למשיבה ביחס לרכב. העוררת מוסיפה, שלא קיבלה מן המשיבה כל חשבון או דרישת תשלום עבור נסיעות שלא שולמה אגרה בגינן, ולא ידוע לה על נסיעות כאלה. רק ביום 19.1.10 התקבלה בתיבת הדואר שלה "בקשת זוכה למתן צו מאסר ללא כל מסמך אחר". העוררת טוענת שרק עם קבלת הודעת בא כוח המשיבה הנ"ל, נודע לה לראשונה שהמשיבה טוענת לקיומו של חוב, ובמועד זה נודע לה שנפתח כנגדה תיק הוצל"פ.

3.                  ביום 27.4.10 הוגשה תגובת המשיבה לערר, בה טענה טענות שונות שלטעמה מצדיקות את דחייתו. בין היתר נטען, כי העוררת חויבה כדין בחיובי הפו"ה וזאת משום שלא שילמה במועד את חיובי האגרה שנשלחו לפי הכתובת הרשומה, שהופיעה במועד השימוש ברשות הרישוי, כנדרש בדין. המשיבה כופרת בטענת העוררת לכך שלא ידעה על החוב, ומציינת כי במועדים שונים נמסר לעוררת או מי מטעמה אודות החוב. המשיבה מציינת כי חשבוניות שנשלחו בדואר רשום חזרו בציון ההערה "לא נדרש" ועל פי תקנה 5 לתקנות האכיפה יש לראותן כאילו נמסרו. המשיבה מפרטת פעולות שונות שבצעה לטענתה במטרה לאתר את העוררת וטוענת כי החוב הועבר לגביה אצל עו"ד לאחר "שנואשה לגבות את החוב מן העורר(ת)". המשיבה מציינת שגם לאחר העברת החוב לגביה וכשנתיים וחצי קודם להגשת הערר, יודעה העוררת על חובה. נוכח אלו טוענת המשיבה שהעוררת מיתממת עת היא טוענת שהחוב הוסדר עם המנוי. בנוסף, המשיבה מבקשת שהוועדה תבחן האם הוגש הערר במועד.

לתגובתה צירפה המשיבה מסמכים שונים ובכלל זה פרטי החשבוניות ורישומי הדואר ביחס לאלו שנשלחו בדואר רשום.

מרישומים אלה, עולה, כי עד להגשת התגובה, בחשבון הרלוונטי הופקו בסך הכול 15  חשבוניות, החל מ-27.2.03 (חשבונית נספח א' לתגובת המשיבה) ועד 28.12.07 (חשבונית טו'). כל החשבוניות נשלחו לכתובת "רש"י 30 ירושלים 94665" (להלן: "הכתובת הרשומה"). אלו שכללו חיובי פו"ה נשלחו בדואר רשום ורישומי הדואר מציינים לגביהן כי דבר הדואר "לא נדרש על ידי הנמען" (חשבוניות נספחים ב', ד', ה', יג'), למעט ביחס לחשבונית יא' שלצידה פלט המציין "הנמען לא ידוע בכתובת".

כן צירפה המשיבה "דו"ח בקשות שירות לפי חשבון", שבו מצויים רישומיה הפנימיים של המשיבה ביחס לחשבון הרלוונטי, אולם לא צורפו רישומי המשיבה הרלוונטיים לחשבון המנוי. 

4.                  ביום 16.3.10 התקיים דיון בערר. לדיון התייצב מטעם המשיבה בא כוחה, ומטעם העוררת התייצב אחיה, מר יצחק מאור (להלן: "מאור"), שהעיד בפנינו והשיב לשאלות הוועדה ובא כוח המשיבה.   

מאור ציין כי הוא כתב את הערר, ואישר את כל האמור בו.

מאור ציין שהתגורר עם העוררת בכתובת הרשומה עד פברואר 2008. לגבי הכתובת שרשומה על כתב הערר (בן זכאי 66 ירושלים) ציין - "היא דירה של סימון שהיא או שגרה במקביל בשתיהן, או שמשכירה אותה לאחרים בחלק מהזמן".

מאור ציין שהוא והעוררת קיבלו לכתובת הרשומה דואר ממקומות שונים, לרבות מן המשיבה וכי החשבונות שהתקבלו - שולמו.

לגבי רישומי המשיבה המתעדים לשיטתה שיחות שנערכו עימו, טען מאור - "אני רוצה להדגיש ולומר שאני לא תיעדתי ולא יכול לזכור כל שיחה שלי עם דרך ארץ. אני יכול לומר בבירור שכאשר התקשרתי לכביש 6 ואמרו לי שמועד התשלום עבר, אמרתי שלא קיבלתי, אני משלם את זה עכשיו, אמרו לי שזה בסדר ובזה נגמר הסיפור. אם התקשרתי והיו אומרים לי שיש חוב, הייתי אומר להם לשלוח אלי חשבונית, אני לא יכול להסתמך על שיחה טלפונית ... לא זכור לי שנאמר לי שיש חוב או שנאמר לי לפנות לעו"ד, ובוודאי שלסימון לא נאמר שיש לפנות לעו"ד".