פסק דין בתיק ערר 294/3011

רקע עובדתי ודיוני

1.      במועדים הרלוונטיים לערר, היה העורר הבעלים הרשום של רכב מ.ר. 38666574 (להלן: "הרכב"). המשיבה, בעלת זיכיון לפי חוק נתיבים מהירים, התש"ס - 2000 (להלן: "החוק"), חייבה את העורר בחיובי אגרה בגין שימוש שנעשה בנתיב המהיר לתל אביב (להלן: "הנתיב המהיר") וכן בחיובי פיצוי והחזר הוצאות (להלן: "פו"ה"), כמשמעותו בחוק ובתקנות נתיבים מהירים (אופן החיוב בתשלום אגרה ואכיפת תשלומים), תשע"א - 2010 (להלן: "התקנות"), מן הטעם שהשימוש בוצע מבלי שהעורר נקשר מראש בהסכם מנוי עם המשיבה.

2.      קודם שנפרט את טענות הצדדים, נקדים בתמצית מספר מילות רקע, החשובות לעניינינו, ביחס לדרך ההפעלה של הנתיב המהיר (להרחבה יתירה בכל הנוגע להפעלת הפרויקט והתשתית התחיקתית וההסכמית שמכוחה הוא פועל, ראו בפסק הדין שניתן בערר 30/2011 בעניין סיוון חן וכן בערר 164/2011 בעניין צבי ניסים ולביאה). באופן כוללני ניתן לומר שהפרויקט בנוי משלושה חלקים מרכזיים: קטע דרך ראשון שתחילתו באזור מחלף בן גוריון, וסופו בנקודת פיצול, סמוכה למחלף שפירים, שבה ניתן לרדת מן הנתיב (הממשיך לעבר תל אביב, במקטע השני, כהגדרתו להלן) אל עבר גשר המוביל אל החלק השני של הפרויקט (קטע דרך זה, ממחלף בן גוריון ועד לנקודת הפיצול, יכונה להלן: "המקטע הראשון"). החלק השני הוא מתחם הכולל את משרדי המשיבה, עמדות רישום מנויים, מרכז בקרה, חניון גדול, מערך הסעות, נקודות ביקורת למתן פטורים, עמדות תשלום ועוד (מתחם זה יכונה להלן : "החניון"). החלק השלישי הוא קטע הדרך (מדובר למעשה בהמשכו הישיר של המקטע הראשון), שתחילתו באזור היציאה מן החניון וסופו באזור מחלף קיבוץ גלויות, בואכה תל אביב, עד אשר הוא מתמזג עם נתיבי איילון (קטע דרך זה יכונה להלן: "המקטע השני").

3.      הערר מתייחס למעשה לנסיעה בודדת שבוצעה ביום 7.8.11 (להלן: "הנסיעה השניה". להלן תוגדר הנסיעה הראשונה) והכלולה בחשבון שצילומו צורף לערר, בגינה חויב העורר בסך של 7 ש"ח בגין אגרה ובנוסף ב - 80 ש"ח בגין פו"ה. העורר טוען כי הוא נתקל בשילוט "מאיר עיניים על כניסה לנתיב המהיר בעלות של 7 ש"ח ... לא היה שום שילוט מאיר עיניים ובולט ... שמיידע אותי שאם אני לא מנוי, התשלום הוא שונה ובצורה משמעותית מאוד ...". העורר טוען כי נוסע מזדמן, שאינו בקי בתנאי השימוש אינו יכול לדעת אותם תוך כדי נסיעה. העורר מבקש כי יושב לו הסכום ששולם על ידו בגין הפו"ה. 

4.      בתשובתה לערר טענה המשיבה טענות שונות שלטעמה מצדיקות את דחייתו. המשיבה מציינת כי השימוש בנתיב המהיר מותר רק למי שנרשם מראש או שילם מראש עבור הנסיעה. היות שהעורר לא נרשם ולא שילם מראש, הוא חויב כדין בפו"ה. לטענת המשיבה, על הנוהג בנתיב לברר מראש את תנאי השימוש שכן אלו נקבעו בחוק. המשיבה מציינת כי לאורך הדרך מוצבים שלטים המבהירים שהשימוש הוא לרשומים בלבד המשיבה מדגישה כי העורר ביצע נסיעה מוקדמת לנסיעה השניה, וזאת ביום 30.7.11 (להלן: "הנסיעה הראשונה") וכי הוא בחר להתעלם מהוראות החוק, התקנות ולמרות שכבר קיבל חשבונית הכוללת פו"ה בגין הנסיעה הראשונה.  

5.      ביום 21.3.12 התקיים דיון במעמד הצדדים ובמהלכו שמענו את עדות העורר ואת טענות הצדדים בעל פה.

דיון

6.      אכן, כטענת המשיבה, השימוש בנתיב המהיר מותר רק למי שפועל בהתאם לאחת החלופות במוצעות בסעיף 3ב לחוק, שזו לשונו:

"3ב(א)   לא ינהג אדם ברכב בנתיב מהיר, אלא אם כן מתקיים אחד מאלה:

(1)     ברכב קיים אמצעי זיהוי על פי הסכם תקף;

(2)     האגרה בעד אותה נסיעה שולמה מראש או שולמה במהלך הנסיעה בנתיב מהיר, הכל כפי שקבע בעל הזיכיון באישור הרשות הממונה;

..."

סעיף 3ג קובע -

7.      אין חולק שהעורר לא פעל בהתאם לאמור בחוק - לא נרשם קודם לשימוש בנתיב המהיר ולא שילם מראש עבור הנסיעות. משכך, לכאורה, זכאית הייתה המשיבה לחייב אותו הן בחיוב האגרה עבור הנסיעות והן בפו"ה בשל ההימנעות מרישום, ובהתאם לתקנה 11 לתקנות הקובעת כי "חייב יחויב בפיצוי והחזר הוצאות לבעל הזיכיון בעד כל אחד מאלה ... נסיעה בנתיב מהיר בניגוד לחוק או לתקנות אלה, לרבות בלא הסכם תקף". שיעור הפו"ה נקבע בתוספת השלישית לתקנות.

אלא שבאמור לא די על מנת להביא לדחיית הערר. כפי שכבר קבענו במקרים אחרים, יש לבחון את הטענות העורר אודות השילוט המוצב בשטח ואת הטענה לכך שהוא לא היה ברור דיו (להרחבה בסוגיה זו והיחס בין הוראות החוק והתקנות לבין מערך השילוט וההכוונה בשטח, ראה פסקי הדין בעניין סיוון חן וצבי הנ"ל).

8.      בעת שהעורר עשה שימוש בנתיב, ניצבו לאורך הדרך שלטים שעל גביהם נכתב "לרשומים בלבד" (בינתיים שונה נוסח השלטים וכיום רשום בהם "לרשומים או למשלמים במזומן"). מדובר היה בשלטים צהובים ובולטים וכפי שניתן להתרשם מן הצילום שהוגשו על ידי המשיבה בדיון. אמנם, המשיבה הגישה צילום של  השלט כפי שהוא מנוסח כיום ברם מבחינת הבולטות שלו, דבר לא השתנה והראיה, הצילום שהעורר עצמו הגיש, שגם בו ניתן לראות שהשלט הרלוונטי הוא שלט בולט, מואר באור בוהק.