פסק דין בתיק ערר 207/09

ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה                                                       ערר מס' 207/09

(כביש ארצי לישראל), התשנ"ה - 1995

בעניין:                          חן חנה סבאג

                                                                                                העוררת

                                                נ   ג   ד

                                    דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ

                                    ע"י עוה"ד יהודה רווה ואח'

                                                                                                המשיבה

פ ס ק  - ד י ן

העובדות וטענות הצדדים

1.      במועדים הרלוונטיים לערר, הייתה העוררת הבעלים הרשום של ארבעה כלי רכב רלוונטיים: מ"ר 6453757 (להלן: " הרכב הראשון") 6881757 (להלן:" הרכב השני"), 4677351 (להלן: " הרכב השלישי"), 7386506 (להלן: " הרכב הרביעי").

המשיבה, בעלת הזיכיון עפ"י חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"), חייבה את העוררת בחיובי פיצוי והחזר הוצאות (להלן: "פו"ה"), כמשמעותם בס' 12 לחוק, ובתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ"ט-1999 (להלן: "תקנות האכיפה"), עקב אי תשלום במועד של חיובי אגרה עבור נסיעות שבוצעו בכלי הרכב בכביש האגרה.

2.      בכתב הערר, שהוגש ביום 12.2.09, התייחסה העוררת לרכב אחד (שמספרו לא צויין), שלטענתה נמכר, ושלגביו "הסכום המקורי" הוא 61 ש"ח, עבור 4 נסיעות, שתפח ל-4,636 ש"ח לאחר פתיחת תיק הוצל"פ. העוררת טענה בערר, כי דין חיובי הפו"ה שהושתו עליה להתבטל, משום שהחשבוניות לא הגיעו לידיה "עקב מעבר דירה". העוררת הוסיפה וציינה, כי הוצע לה לעשות מנוי ובתמורה לקבל הנחה בשיעור של 50% על חיובי הפו"ה, ברם היא דחתה "הצעה סחטנית זו", כלשונה. העוררת קובלת על סכומי החוב להם טוענת המשיבה, שלדעת העוררת הינם מופרזים. 

3.      בתגובתה מיום 29.3.09, ציינה המשיבה, כי לחובת העוררת נצברו חיובים המתייחסים לארבעה כלי רכב, שפרטיהן בסעיף 1 לעיל. המשיבה פירטה בתגובתה טענות שונות שלדידה מצדיקות את דחיית הערר. לתגובה צורפו נספחים שונים ובכלל זה פרטי החשבוניות הרלוונטיות ופלטי חברת הדואר ביחס לאלו שנשלחו בדואר רשום, היינו אלו שכללו חיובי פו"ה (ראה תקנה 5 לתקנות האכיפה). מרישומים אלו עולה, כי לעוררת הופקו בסה"כ 14 חשבוניות רלוונטיות. כל החשבוניות [למעט החשבונית הראשונה שהופקה (בחודש 12/03), נספח יב' לתגובת המשיבה, שבוטלה על ידי המשיבה בתחילת 2004, ואינה מצריכה את התייחסותנו], נשלחו לכתובת "הגפן 4/12 קרית גת 82010" (להלן: "הכתובת בקרית גת").

מרישומי הדואר שלצד החשבוניות הנ"ל, עולה התמונה הבאה: ביחס לרכב הראשון, שתי חשבוניות נשלחו בדואר רשום - חשבונית נספח ב' (מחודש 6/07) חזרה לידי המשיבה מבלי שצוין הטעם לאי המסירה, וחשבונית נספח ד' (9/07), חזרה מן הטעם "לא נדרש". ביחס לרכב השני, שלוש חשבוניות נשלחו בדואר רשום - חשבונית נספח ו' (8/07) חזרה לידי המשיבה מן הטעם "לא נדרש", חשבונית נספח ח' (9/07) חזרה מן הטעם "נמען לא ידוע", וחשבונית נספח ט' (10/07), חזרה מן הטעם "נמען עזב". ביחס לרכב השלישי, חשבונית אחת נשלחה בדואר רשום, נספח יא' לתגובת המשיבה (2/08) והיא חזרה מן הטעם "לא נדרש". ביחס לרכב הרביעי, שתי חשבונית, אחת מהן נשלחה בדואר רשום, נספח יד' לתגובת המשיבה (3/08), והיא חזרה מן הטעם "נמען לא ידוע".

4.      לדיון, שהתקיים ביום 30.12.09, התייצבו בא כוח המשיבה וכן בעלה של העוררת, מר יצחק סבאג. מר סבאג הצהיר כי העובדות הרלוונטיות ידועות לו, וציין כי הוא אף כתב את כתב הערר. בראש הדיון ביקש מר סבאג שכל ארבעת החשבונות ייחשבו חלק מן הערר. בהמשך העיד מר סבאג והשיב לשאלות הוועדה. להלן קיצור הטענות העיקריות שהוסיף מר סבאג בדיון:

לאחר שביקש את צירוף כל החשבונות לערר, הבהיר מר סבאג כי אין מחלקות על כך שהנסיעות שפורטו על ידי המשיבה אכן בוצעו, וכי על העוררת לשאת בתשלום האגרה בגינן.

מר סבאג חזר וציין כי החשבוניות לא הגיעו עקב שינוי הכתובת, והוסיף כי העוררת הצטרפה לשירות דואר עוקב, עוד בטרם בוצעו הנסיעות. לשאלת הוועדה ציין מר סבאג כי הוא והעוררת עזבו את הכתובת בקרית גת עוד קודם לשנת 2007, וכי מאז עברו מספר רב של כתובות.