פסק-דין בתיק עפא 80419/05

1.                   ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו (כב' השופט א. ספיר) בבש"ב 004128/04 מיום 06.11.05, בו דחה בית המשפט קמא, בקשתו של המערער, שהוגשה על פי סעיף 238א(ז) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"), לבטל צו הריסה מנהלי שהוצא על ידי יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב-יפו ביום 26.02.04 (להלן: "הצו").

2.                   הצו שהוצא על פי הסמכות הנתונה ליו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה בתל אביב-יפו, על פי סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, מתייחס למבנה, על פי התצהיר הנלווה לצו, שהוקם בגוש 6129 חלקה 151 "שבכתובת סנפיר צפונית מערבית ל-3 בתל אביב-יפו ללא היתר כדין, בנין מבנה (המסומן)... שפרטיו מפורטים בדו"ח... לרבות סקיצה..." מבנה בשטח 83.20 מ"ר. על פי הצו המבנה נבנה בין המועדים 28.01.04 וה- 13.02.04.

3.                   סעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה קובע כי "לא יבטל ולא יתלה בית המשפט צו הריסה מנהלי אלא אם הוכח לו שהבנייה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת". בבר"ע 273/86 חנניה פרץ נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה , פ"ד מ(2) 445, 447 אמר הנשיא שמגר: "סעיף 238א הקנה זכות ערעור לבית המשפט, אולם המחוקק הגביל סמכות ההתערבות של בית המשפט. בית המשפט אינו שב ובוחן את השאלה הרחבה, שעמדה בעיקרה לפני הרשות המנהלית ואינו נכנס בנעליה... בית המשפט הוגבל מבחינת הטעמים, שבעטיים הוא יכול לבטל או אפילו להתלות את צו ההריסה המנהלי לשניים בלבד..." רע"פ 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב- יפו נ' עורקבי , פ"ד מח(2) 397, 401 הרחיב גבולות התערבות בית המשפט באומרו "הכלל הוא שבית המשפט, המבקר צו הריסה מנהלי יכבד את לשונו של סעיף 238א(ח) ולא יתערב בפגמים שאינם מנויים באותו סעיף... כלל זה כפוף לחריג אחד: שצו ההריסה נפגם בפגם חמור כל כך העושה את הצו בטל מעיקרו..."

4.                   בבקשתו בפני בית המשפט קמא לביטול צו ההריסה המנהלי, עגן המערער את נימוקיו בתצהיר המבקש מיום 06.05.04, שם טען בעיקר כי הבית נשוא הבקשה נמצא במתחם משפחתו ברחוב נ"ז 28, כפר שלם, ולא ברחוב סנפיר 3, כפי שנטען בטעות בצו ובתצהיר הנלווה לו, וכי הבית נשוא הצו "קיים במקום גמור ומאוכלס למעלה משלושים ימים, לפני מועד הגשת תצהירו של מהנדס העירייה".

5.                   בית המשפט לעניינים מקומיים, קיים דיון במהלכו שמע עדויות המערער ושני עדים נוספים מטעמו, אשר נחקרו על הנאמר בתצהיריהם. מטעם המשיבה הועדו עורך חוות דעת המומחה, מפענח תצלומי אוויר, מר חיים הכטלינגר, מודד מוסמך והמהנדס זכר נחין. באמצעותם קיבל בית המשפט קמא תצלום מיום 19.02.04 ת/1, חוות דעת המומחה ת/2, תצלומי אוויר ת/3, הצו ת/4 ומסמכים נוספים. בית המשפט קמא קבע, כי בחן עדויות המבקש ועדיו והגיע למסקנה כי אין מדובר בעדויות אמת ודחה הטענות, כי זהוי המבנה לגביו ניתן הצו הינו זיהוי מוטעה. זאת עשה בקובעו, כי המבנה נשוא הצו זוהה באמצעות גוש, חלקה ומקום. צילום שנעשה על ידי המהנדס ועל סמך אישורו של המבקש בעדותו בפניו, כי זה ביתו ולגבי בית זה הוא הגיש התנגדותו. על סמך עדויות עדי המשיבה, חוות הדעת שהוגשו ותצלומי האוויר, קבע בית המשפט קמא, כי הוכח בפניו שהמבנה לא היה קיים ביום 28.01.04, כלומר פחות מ- 30 יום מיום הגשת התצהיר, ועל סמך אלה דחה הבקשה.

6.                   בערעור טוען המערער, כי שגה בית המשפט קמא בקביעות, כי לא חלפו מעל לשלושים ימים מהקמת הבניין ואכלוסו וכי שגה בקובעו שהצו הוצא כדין. אליבא דהמערער, היה על בית המשפט לעניינים מקומיים לנמק מדוע קבע שעדות המבקש ועדיו לא היו עדויות אמת, כן היה עליו לקבוע שתצלומי האוויר שהוגשו, לא היו קבילים ואסור היה לקבוע ממצאים באמצעותם בשל העדר ראייה קושרת, בין תצלומי האוויר ומקום המבנה נשוא הצו בפועל. כן היה על בית המשפט קמא לקבוע שהצו הודבק בכתובת לא נכונה.

7.                   דינו של הערעור להדחות.

בית המשפט קמא בחן הראיות שבאו בפניו בקפידה וקבלן כדין. באשר לתצלומי האוויר ת/3א' ות/3 ב', הללו מלמדים, כי המבנה נשוא הצו לא היה קיים ביום 28.01.04, אך עמד על מכונו ביום 13.02.04. חוות דעת המומחה הכשירה קבילותם כראיה, בהינתן תעודה ציבורית על פי סעיף 29 לפקודת הראיות תשל"א-1971 ובהתאם לפסיקה שאליה הפנה בית המשפט קמא ועליה הסתמך.

ביום 20.04.06, בעפ"א 080290/05 מדינת ישראל נ' עמותת שער שמעון ואח' (ת"א-יפו [לא פורסם]) חזר בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, על אותה פסיקה עליה הסתמך בית המשפט לעניינים מקומיים והבהירה בקובעו, כי תצלומי אוויר אשר הוגשו עם חוות דעת, כפי שהוגשה במקרה שבפנינו, קבילים כראיה בגדר תעודה ציבורית. בעפ"א 080290/05 נאמר כי "משקלם הראייתי של תצלומי האוויר, חוות דעתה ועדותה של המפענחת ייקבע בהתאם למכלול הראיות שיהיו בפני בית המשפט. ראיות אלו יכולות להיות מגוונות... אין לראות בביקור של המפענחת בשטח, משום ראיה הכרחית או בלעדית".

בית המשפט קמא בא לידי מסקנה  שהמומחה שהעיד בפניו וערך חוות הדעת ביצע עבודת פענוח מהימנה ומיומנה, וכך היתה גם עדותו של המהנדס זכר נחין, אשר איתר המבנה נשוא הצו, על גבי תרשים הסביבה והסביר טיבו.

על סמך אלה קבע בית המשפט קמא בפיסקה 3ה בעמ' 6 לפסק הדין כי "הוכחה הראיה הקושרת שבין המקום המופיע בתצלומי האוויר, לבין המבנה נשוא הצו".

קביעתו של בית המשפט קמא נכונה היא ומבוססת ומעוגנת כהלכה בראיות שבאו בפניו על ידי המשיבה.

8.                   אמנם כב' השופט ספיר בפסק דינו לא פרט איך הגיע למסקנתו, כי המבקש ועדיו לא העידו עדויות אמת, אך בכך לא נגרם עיוות דין למערער שיצדיק קבלת הערעור. בחינת עדויותיהם בבית המשפט קמא ותצהיריהם תלמד על סתירות ממשיות בגרסותיהם באשר לגודל המבנה, ואף בולטת בהן העובדה שלא הצהירו ואמרו, כי במתחם מגורי המערער לא נבנה, עובר למועדים הרלבנטיים מבנה חדש. כן יאמר שאכן המערער אישר בעדותו בפני בית המשפט קמא (עמ' 1 ש' 16-18 לפרוטוקול) שהבית שבת/1 הוא ביתו (הגם שטען שהכתובת שונה) ובכך הוכחה זהות המקום לגביו הוצא הצו, כך גם אישר העד גבריאלי עובדיה (עמ' 2 ש' 25 לפרוטוקול בית המשפט קמא). באשר לכתובת השגויה הנטענת אין הצו על נספחיו מציין כתובת הבית ברחוב סנפיר 3, אלא שהוא ממוקם צפונית מערבית לבית ברחוב סנפיר 3, כפי שאכן עולה מתרשים הסביבה (ת/8). המערער, אשר טען בפני בית המשפט לעניינים מקומיים, וטוען בפני המותב הנוכחי, כי הצו הוצא לביתו בו הוא מתגורר 20 שנה הציג בפני בית המשפט קמא ראיות רדודות עד אפסיות, בתצהירים שהוגשו להוכחת טענתו זאת וראיות כאלה למבנה כה ותיק, סביר שיכול היה להמציא ללא קושי ואזכיר הנאמר, שלא המערער ולא עדיו טענו כי מבנה חדש לא נבנה במתחם.

9.                   כמצוטט לעיל, על פי חוק התכנון והבניה והפסיקה שבאה לפרשנותו ויישומו, ביטול צו הריסה מנהלי או התלייתו, ייעשו על ידי בית המשפט "אם הוכח לו" שהבנייה בוצעה כדין או לשם מניעת עובדה מוגמרת, וכך ניתן לאמר בבטחון, לא הוכח בפני בית המשפט קמא.

כך גם לא הוצגו בפני בית המשפט קמא פגמים חמורים בצו המצדיקים ביטולו ומשכך יש לקבוע, כי לא נמצא פגם בפסק הדין של בית משפט קמא אין הצדקה לקבלת הערעור ואכן הוא נדחה.

ניתן היום י"ז בסיון, תשס"ו (13 ביוני 2006) המערער וב"כ הצדדים

                                                                                                               ______________

                                                                  רענן בן יוסף, שופט

                                                                                 התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: