פסק-דין בתיק עפא 80393/05

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענינים מקומיים בתל-אביב יפו (כב' השופט א. ספיר), מיום 9.10.05, בתיק 015083/03, בו זיכה את המשיב מהמיוחס לו בכתב אשום שהוגש נגדו ביום 18.11.03.

בכתב האשום הואשם המשיב בעבירות של ביצוע עבודות בניה ללא היתר, על פי סעיפים 145 ו- 204(א) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 (להלן:" חוק התכנון והבניה") ובנגוד לתקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר) תשכ"ז - 1967.

הבניה שבשלה הוגש כתב האישום על פי עובדותיו, היתה בנית קומה שניה במבנה בשטח של 63 מ"ר, בנוי מלוחות מפח, שנבנתה בין החודשים מאי 2000 - מאי 2002 או בסמוך לכך.

בית המשפט קמא, מצא לקבוע שהמערערת לא הוכיחה עובדות כתב האישום מעבר לכל ספק סביר, בשל כך שלא עלה בידיה להביא ראיות מספיקות לכך, שהמשיב בנה את הקומה השניה ובמועדים שנטענו בכתב האישום.

בית משפט קמא קבע, כי המהנדס ארקדי צימבליסט לא יכול להעיד, כי ראה את הבניה בעת שהתבצעה ומשכך לא יכול היה להעיד על מועדה, תמונות שהגישה המדינה לענין זה, אין לייחס להם משקל בשל כך שלא הובאה עדות מי צלמן ומתי, ואלו עדותה של המומחית מפענחת תצלומי האויר, הגב' מירה ירקוני בהעדר סיור אימות בשטח - עולים ממנה ספקות.

אמנם לחובת המשיב הציגה המערערת ראיה יחידה, תצלום מיום 13.3.04, שבית משפט קמא האמין לעדות המהנדס צימבליסט שהוא צילמה, בו נראה המבנה נשוא כתב האשום עם פתחים, מקום ובתמונות מיום 3.9.02 מקובעים באותם פתחים גם חלונות, אך באשר לראיה זאת, היא התיישבה גם עם גרסת המשיב, כי הוא החליף הפח שסובב המבנה מבחוץ.

בנימוקי ערעורה טוענת המערערת, כי טעה בית משפט קמא, בקביעותיו העובדתיות בהערכתו את עדויות עדי התביעה ועדויות עדי ההגנה ולעדי ההגנה לרבות המשיב עצמו, אף נמנע מלעשות כך.

לדעת המערערת היה על בית משפט קמא להסיק מהתמונות שהוצגו בפניו ת/9 ו-ת/13 - 16 יחד עם עדויות עדי התביעה, כי המבנה שבקומה השניה הינו מבנה חדש לחלוטין.

ראיות התביעה, שבאו באמצעותה של המומחית המפענחת בחוות דעתה ובמפות האורטופוטו היו לדעת המערערת, משכנעות מעבר לכל ספק סביר, עדותה לא נסתרה ולא נמצאו בה כל בקיעים.

טעה לעמדת המערערת, בית משפט קמא משלא ראה בעדויות עדי ההגנה חיזוק לעדויות התביעה, ובכך שלא קבע מימצא באשר למהימנותו של המשיב, בעל ענין בתיק. היה עליו לקבוע שאין הוא מאמין לגרסתו, כי בהיותו כבן 15 שנה רכש המבנה.

כאמור, עיקר טענות הערעור מופנות כנגד קביעות עובדה וממצאים המבוססים על מהימנות עדים.

בגדר מושכלות יסוד, שנושאי מהימנות עדים כקביעת עובדות מופקד בידי הערכאה הדיונית שבידה יכולת ההתרשמות הבלתי אמצעית מהראיות המובאות בפניה. רק קביעות שבעובדה ובמהימנות החורגות באופן בולט מן הסביר תצדקנה התערבות ערכאת ערעור (ע"פ 9352/99 יומטביאן נ' מדינת ישראל פד"י נד (4) 632, 643-635, ע"פ 2439/93 זריאן נ' מדינת ישראל  פד"י  מח (5) 265.

בנסיבות מקרה זה, אין כל עילה להתערב בקביעת בית משפט קמא, כי המערערת לא הצליחה להביא בפניו ראיות מספיקות לשכנע כי הקומה השניה במבנה, נבנתה במועדים שכתב האישום נוקב בהם, או שכלל עסקינן בבניה חדשה.

צדק בית משפט קמא בכך שלא ייחס משקל לתמונות, שלא ידוע מי צלמן ובוודאי לא מועד צילומן, הראיות שהוצגו ע"י המערערת לא היה בהן לשכנע מעבר לספק סביר, כי ת/5 צלום האורתופוטו מיום 12.4.98, מראה מבנה חד קומתי לעומת המבנה הדו קומתי הקיים.

צדק בית משפט קמא בקובעו שאף התמונה מיום 13.2.02 (עם הפתחים ללא חלונות) מתיישבת עם גרסת המשיב, כי החליף מעטפת הפח של המבנה.

לטעמי, צדק בית משפט קמא אף באמירותיו בסעיף 8 א ו- ב' להכרעת הדין באשר לגובה היחסי של המבנה מול המבנים בסביבה וגובהו האבסולטי. גם אם היה על בית משפט קמא, להתייחס באופן מפורש לאמינות עדותו של המשיב ולאמינות עדותם של עדי ההגנה, כפי שאומרת בצדק המערערת, הרי גם קבלת טענה זאת של המדינה, אינה מצדיקה קבלת הערעור (ראה סעיף 215 לח.ס.ד.פ ) תשמ"ב -1982.

הערעור נדחה.

ניתנה היום י' בטבת, תשס"ז (31 בדצמבר 2006) במעמד הצדדים

                                                                                                                      ______________