פסק-דין בתיק עפא 80316/05

       כללי

1.       לפניי ערעור על פסק-דיני של בית לעניינים מקומיים בתל-אביב (כבוד השופט א' ספיר) בתיקים מאוחדים  ב 6524/04 ו ב 6513/04. המערער הורשע בשתי עבירות של ביצוע עבודות בניה ללא היתר בניגוד לסעיפים 145 ו-204(א) ל חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: " חוק התכנון והבניה" או " החוק") ונגזר עליו קנס כספי בסך 12,000 ש"ח או 120 ימי מאסר תמורתם וכן תשלום אגרה בסך 160 ש"ח. בנוסף, הורה בית המשפט קמא על הריסת הבניה הבלתי חוקית, או על התאמתה להיתר הבניה תוך 12 חודשים.

הבניה הבלתי חוקית בגינה הורשע המערער היא חלוקה של כל אחת משתי דירות ברח' ארלוזורוב 26, תל-אביב (גוש 6902, חלקה 146) - האחת בקומת הקרקע, והשניה בקומה א' (להלן: " הדירות"), לשתי יחידות דיור נפרדות. על פי האמור בשני כתבי האישום, המערער היה בעלי המקרקעין והשתמש בפועל במקרקעין בשעת ביצוע העבירה, וכן היה אחראי לביצוע עבודות הבנייה ללא היתר. בכל דירה בוצעו עבודות ללא היתר, כדלקמן: פריצת פתח בקיר קיים בחדר המדרגות, בניית דלת מפלדה בפתח זה, הכנות ל- 2 מטבחים, ובניית 2 חדרי שירותים. כתוצאה מהבניה דלעיל, נוצרו בכל דירה 2 יחידות דיור נפרדות.

הערעור מופנה הן נגד הרשעת המערער והן נגד העונש.

       ההליך בבית משפט קמא

2.       לא היתה מחלוקת כי המערער הינו אחד מהבעלים של הדירות, וכי בכל אחת מהדירות נפרץ, ללא היתר, פתח נוסף לחדר המדרגות (ובו- דלת מפלדה) וכן בוצעו הכנות להרכבת 2 מטבחים ו-2 שירותים.

        עד מטעם התביעה, המהנדס ד' שטיינברג (שעדותו היתה מהימנה על בית המשפט קמא) העיד גם כי  במהלך ביקוריו בדירות ראה כי הוקמו בכל אחת מהן קירות גבס שחילקו כל דירה לשני חלקים נפרדים. בדירה בקומה א' בה ביקר המהנדס ביום 04/01/2004, הושלמה בניית הקיר, ואילו בדירה בקומת הקרקע, בה ביקר המהנדס ביום 15/11/2003 וביום 21/12/2003 עדיין היו פתוחים פתחי ביקורת בקיר שנועדו להקל על הפועלים בעבודת הבניה. המהנדס העיד כי פתחים אלה "אחר-כך ייסגרו" (עמ' 3 להכרעת הדין, שורה 5).

3.       המערער, שהיה מיוצג בפני בית המשפט קמא על-ידי עורך-דין, לא העיד במשפט ולא הביא כל ראיה מטעמו. בפני בית המשפט קמא העלה בא-כח המערער שתי טענות:

א)      אין לו "כל אחריות לבניה מעבר להיותו אחד הבעלים" (עמ' 2 להכרעת הדין, שורה 29),

ב)       לא הוכח פיצול הדירות ליחידות נפרדות.

4.        בית המשפט קמא קבע, כי התביעה עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה מעבר לספק סביר כי כל אחת מהדירות חולקה לשתי יחידות נפרדות, וכי המערער "לא הפריך התשתית המסבכת שהוקמה על ידי ראיות התביעה ולא הקים ספק לזכותו" (עמ' 4 להכרעת הדין, שורות 19 - 20).

הערעור

5.       בהודעת הערעור חזר המערער על אותם הנימוקים שנדונו ונדחו על ידי בית המשפט קמא. בדיון לפניי (ביום 10/12/2007) אישר ב"כ המערער: "העובדה ששתי דלתות נפרצו לא חלקתי עליהם" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 8 - 9),  והתמקד בטענה אחת ויחידה: לדידו, כל עוד לא הוכחה "הפרדה מוחלטת" (עמ' 3 שורה 7, עמ' 4, שורה 9) - לא ניתן להרשיע  את המערער בעבירות שייחסו לו בכתב האישום, דהיינו כל עוד נותר פתח כלשהו במחיצה לא מדובר בהפיכת דירה אחת לשתי יחידות דיור.

דיון

6.       המערער הינו אחד מהבעלים של הדירות. מקום בו הוכח היסוד העובדתי של עבירה בניגוד לסעיף 204 לחוק התכנון והבניה,  יכול המערער להשתחרר מאחריותו הפלילית רק אם יוכיח את התנאים הקבועים בסעיף 208(ב) לחוק, דהיינו, כי העבירה בוצעה שלא בידיעתו וכי נקט בכל האמצעים על מנת לקיים את הוראות החוק. לא זה המצב במקרה שלפנינו. המערער לא הביא ראיות מטעמו בערכאה הדיונית - ולא הוצגה בפני בית המשפט קמא כל תשתית עובדתית שיש בה כדי לבסס טענת הגנה אפשרית לפי סעיף 208(ב). במצב דברים זה הוכחת העובדה כי המערער היה אחראי על העבודות לא היתה הכרחית לצורך ההרשעה ומכאן שכל טענות המערער שנועדו להראות כי לא היה אחראי ישירות לעבודות שבוצעו אין רלוונטיות לעניין הוכחת אשמתו בעבירה בניגוד לסעיף 204 לחוק, שהרי לצורך ההרשעה די בהוכחת עובדת היותו בעל המקרקעין הרלוונטיים (עובדה שפורטה בכתבי האישום). אלא שבית המשפט קמא גם קבע, כממצא שבעובדה, על סמך עדות המהנדס שטיינברג, כי המערער עצמו הודה בשיחת טלפון עם המהנדס כי הוא אחראי על עבודות הבניה (ראה: פסקה 6 להכרעת הדין בעמ' 5) ולא מצאתי מקום להתערב בממצא עובדתי זה.

      ומכאן לטענה העיקרית  כי כל עוד אין "הפרדה מוחלטת" בין שתי יחידות הדיור (להן

     פוצלה כל דירה מקורית), המדובר בשינוי פנימי שאינו טעון היתר בניה.

     סעיף 145 (א) לחוק התכנון והבניה קובע:        

       " לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא לאחר שנתנה לו הועדה המקומית או

          רשות הרישוי המקומית, לפי הענין היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי

          ההיתר: