פסק-דין בתיק עפא 80230/05

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב יפו (כב' השופט א' אטיאס), מיום 1.5.2005, בתיק ב 9182/04. הערעור הוגש על הכרעת הדין המרשיעה, ועל גזר הדין בו הוטלו על המערער קנס בסך 5,000 ש"ח, תשלום אגרת בניה וצו הריסה.

נגד המערער ושני אחרים, נאשם 1 אביו ז"ל של המערער ואחיו, נאשם 3, הוגש בבית משפט קמא כתב אישום בעבירות של ביצוע בנייה ללא היתר, עבירות על פי סעיפים 145 ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"), ולתקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז-1967.

הבניה ללא היתר נשוא כתב האישום, היתה בניית עמודי ברזל בגובה 4 מטר כל אחד, צמוד לקירות קיימים, בניית גג מלוחות פח מעל העמודים ובניית קירות הגבהה ביניהם. כל זאת, במבנה ברחוב לוינסקי 19 בתל אביב.

אביו של הנאשם נפטר תוך כדי ההליכים, ואחיו זוכה בדין. המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות.

בהכרעת הדין הורשע המערער בכתב אישום שתוקן, בעקבות בקשת המשיבה במהלך סיכומיה וזאת בהסתמך על דבריו של עד התביעה היחיד שהועד, מר ארקדי צימבליסט, מהנדס במחלקת הפיקוח על הבניה.

בית משפט קמא בהרשיעו את המערער בדין, סמך ממצאיו על עדותו של עד התביעה ארקדי צימבליסט, דחה גרסת המערער אשר בהעידו בבית המשפט, הכחיש זיקה ואחריות לנכס, בקובעו: "שבגרסתו זו נתגלו סתירות רבות וחוסר עקביות". כן דחה בית משפט קמא, בשל חוסר עקביות ואי מהימנות, את עדויות עדי ההגנה שהעיד המערער להוכחת גירסתו.

בית משפט קמא נסמך לצורך הרשעת המערער בדין, על אמרות שבהן הודאה, ואמרות נוספות סותרות של המערער לגרסתו שבאה בפניו, אותן מסר המערער בתצהיר (ת/14), אותו מסר המערער במסגרת הליכים לביטול צו הריסה מינהלי, שהוצא על פי סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, שהוצא לבניה בה הואשם המערער בכתב האישום.

בערעורו טוען המערער, כי שגה בית המשפט קמא בהעניקו משקל לעדותו של המהנדס צימבליסט, למרות הודאתו של האחרון בטעויות שנפלו בתרשים שערך והוגש ושימש בסיס לכתב האישום (ת/2), ולמרות אמירתו, כי אינו מזהה מהיכן צולמו התמונות (ת/4, ת/5) בעמ' 8, שורה 7 לפרוטוקול בית משפט קמא.

כן שגה בית משפט קמא בהתירו תיקון כתב האישום בשלב סיכומי הצדדים.

בערעור נטען גם שטעה בית משפט קמא בקביעותיו, כי המערער היה האחראי בפועל לביצוע העבודות, למרות שעד התביעה העיד שלא ראה אותו בשטח בעת ביקורו במקום ובוודאי לא בונה.

כן טען המערער כי טעה בית משפט קמא, בכך שלא קיבל גרסת המערער ועדיו, כי הוא לא היה אחראי לבניה ואותה בניה היתה שינוי פנימי בלבד, שאינו מצריך היתר בניה.

המשיבה מבקשת להשאיר פסק הדין על כנו מאחר ולא נפלו בו טעויות. בטיעוניה, היא מפנה לתצהיר המערער (ת/14), שיש בו הודאה של המערער בביצוע הבניה על ידו וכן לעדותו של המהנדס, עדות ברורה שאין בה סתירות.

דין הערעור להדחות.

לעניין תיקון כתב האישום אפנה לע"פ 951/80 יצחק קניר נ' מ"י, פ"ד לה(3) 505. בנסיבות מקרה זה כאשר העד תיקן בעדותו את התרשים, הבקשה של המדינה רק בשלב הסיכומים לתקן את כתב האישום וקבלת הבקשה, לא היה בהם כל עיוות דין ולא נפגמה יכולתו של המערער להתגונן מפני האישום נגדו. התיקון שנעשה היה תיקון טכני בלבד, בסימון שהוצמד ע"י המהנדס בתרשים לבניה שנעשתה שלא כדין.

לעניין הטענה בדבר "השינוי הפנימי", אין לומר, כדברי המערער, שהקמת גג חדש על קירות הגבהה והקמת קונסטרוקציה חדשה הינה בגדר שינוי פנימי בלבד, מקום ונעשה שינוי קונסטרוקטיבי כה מהותי במבנה, כפי שקבע בצדק בית משפט קמא בהכרעת הדין (עמ' 4 שורות 24, 25).

הסתמכותו של בית משפט קמא על עדותו של עד התביעה, המהנדס צימבליסט, ודחייתו את גרסת הנאשם ועדיו, אינם מצדיקים התערבות, על פי ההלכה הנוהגת "כלל נקוט הוא בשיטתנו, כי בית המשפט בשבתו כערכאת ערעור אינו נוטה להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדויות, התרשמה מהן ובחנה אותן, אלא במקרים חריגים (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מ"י, פ"ד נד(3) 769, 780; ע"פ מרקוס נ' מ"י, פ"ד לז(1) 225, 234). בפרט כך הוא, כאשר מדובר בממצאי מהימנות, שהרי הערכאה הדיונית היא המתרשמת באופן ישיר ובלתי אמצעי מהעדים וממהימנותם, כשבעניין זה יכולתה של ערכאת הערעור מוגבלת (ראו ע"פ 7595/03 פלוני נ' מ"י (לא פורסם); ע"פ 2485/00 בשירי נ' מ"י, פ"ד לד(3) 393, 437). בענייננו, לא עלה בידי המערער להצביע על כך שמדובר במקרה חריג שכזה, ולפיכך אין מקום להתערב בממצאיה של הערכאה הדיונית ככל שהם מתייחסים להתרשמותה מן הראיות שהובאו בפניה, ובכללן עדויותיהם של המערער והמתלונן (ע"פ 7969/04, 7996/04 מ"י ואח' נ' סרגיי דינצ'יק ואח' (טרם פורסם). רק לצורך הדוגמא אצביע על קביעות של בית משפט קמא, שאין להתערב בהן ומשליכות על גורל הערעור.

בית משפט קמא דחה גרסת המערער, על סמך דברים שונים וסותרים שאמר בתצהיר

ת/14 אל מול אמירותיו בבית המשפט.

המערער, בסעיף 13 לאותו תצהיר, אמנם מסר התצהיר ב"שם אביו", אך גם אמר בסעיף 13 לתצהיר למשל "בתקופתי הקצרה בה אני שוהה בארץ, אני עוזר לאבי ככל יכולתי בכל דבר... ובכלל זה גם לעניין המבנה והצורך בתיקון הגג...".