פסק-דין בתיק עפא 80176/04

זה ערעור כנגד פס"ד של ביהמ"ש לעניינים מקומיים בת.פ [ת"א] 168/95 שבו הורשעו המערערים בעבירה לפי סעיף 145 ו - 204 (ב) לחוק התכנון והבניה. הערעור מכוון כנגד הכרעת הדין המרשיעה.

המערערים הם בעלים של בניין ברח' בית הלל 8 בת"א, שבו מתנהל משרד עורכי הדין שהמערער עומד בראשו (להלן: "הבניין"). בין השנים 1992 - 1994 נבנה הבניין. הבניין נבנה, בעקרון, ע"פ היתר בניה כדין, אלא שבדיקת הבניה בדיעבד הצביעה על סטיה מההיתר בהיקף של 79.6 מ"ר. בשל סטיה זו, נתבקשו המערערים לדין. במהלך המשפט, ביום 1.6.1999  עוד לפני שהחלה פרשת ההוכחות, "כוסתה" החריגה בהיתר שניתן מטעם רשות הרישוי או הועדה המקומית ת"א. הכרעת הדין ניתנה כחמש שנים מאוחר יותר.

תמצית פס"ד של הערכאה הראשונה

בית המשפט בחן את שאלת חריגות הבניה כשאלה של עובדה וקבע אותן בהסתמך על עדותו של המהנדס, אלכסנדר דיז'יק, עוזר למהנדס אזורי שערך בדיקות ותרשימים והציגם לביהמ"ש. וכן על בסיס השוואה בין היתרי הבניה השונים, ההיתר המקורי וההיתר המאוחר. ע"פ אלה נקבעו השינויים והסטיות כדלקמן:

א.      שינוי בתכנון חדר המדרגות, פיר המעלית, חדרי השירותים והחדרים המוגנים בכל הבניין;

ב.      ביטול ארכיון במרתף וסידור מחסן במקומו; שינוי מיקום חדר החשמל והתקנת פירי האיוורור של מרתף בחדר טרנספורמציה;

ג.        שינוי מקום חדר אשפה בקומת קרקע;

ד.      תוספת בנייה ושינויי הכניסה לחדר המוגן בקומה ב'.

ה.      הקטנת קומות, שינויים בחזיתות, שינויים בחלוקת הקומות, שינוי מקום חדר מוגן והכניסה אליו בקומות העליונות;

ו.        שינוי חדר מכונות מעלית, הריסת חדר מכונות מיזוג אוויר ובניית חדר עבודה עם חדר שירותים על הגג.

לבד מן הראיות האמורות, היתה לפני בית המשפט גם הודייה ולו חלקית בעובדה של הנאשם בדבר קיומן של סטיות וחריגות בבניה.

נוכח הממצא העובדתי האמור, בדק בית המשפט את טענות ההגנה של הנאשמים (המערערים). המערערים טענו לפני בית המשפט כי עומדת להם הגנת סעיף 208(ב) לחוק התכנון והבנייה, לאמור: העבודות החורגות בוצעו שלא בידיעתם וכן שהם נקטו בכל האמצעים הנאותים לקיום הוראות חוק התכנון והבנייה.

לעניין הידיעה או אי הידיעה של הנאשמים - הטענה היתה שהנאשמים לא היו מעורבים בבנית הבניין. הם מינו את האדריכל זיו אב ז"ל והמהנדס שפירא שיבצעו ויפקחו על מלאכת הבנייה בהתאם להוראות  הדין. כיוון שהם אינם מומחים בבניה, שכרו אנשי מקצוע כדי שיבצעו את הדבר עבורם. זה והעובדה שחריגות הבנייה מתפרשות על פני 7 קומות הבניין, אין זה בלתי אפשרי שהחריגות הללו נעלמו מידיעתם.

השופט מצא כי המערער ביקר באתר הבנייה בתדירות של פעם בשבוע או פעם בשבועיים וכן קיבל דיווחים מהאחראים על הבניה בעל פה ובכתב. בין הדיווחים היו גם שינויים שחלו בין התוכנית המקורית לבין הבנייה בפועל. מכאן, שלטענת חוסר המעורבות בבניה אין לה על מה שתסמוך ולהיפך, השינויים הובאו לידיעת המערער (לכל הפחות לידיעתו). נוסף לכך קבע השופט, כי נוכח טיבם של שינויי הבניה שכללו, בין היתר, שינויים בחלוקת קומות, הקטנתם, הריסת חדר מכונות מיזוג אויר, בניית חדר נוסף עם חדר שירותים על הגג ועוד, אי אפשר להעלות על הדעת ששינויים כאלה נעשו על דעת המהנדסים והמבצעים בלבד בלי ליידע את בעלי ההיתר או בעלי הבניין ובלי קבלת אישורם.

בית המשפט לא האמין לעדותו של המערער כי השתתפותו בהליכי הבנייה הוגבלה לחתימה על מסמכים בלבד. השופט סבר שעדות המערער מתממת ואף מתחמקת ובסופו של דבר אינה מהימנה.

מכאן מסקנת בית המשפט שהנאשמים לא עמדו בנטל השכנוע המוטל עליהם להוכיח את אי הידיעה בדבר חריגות הבנייה. כיוון שלא נמצא בסיס לטענת ההגנה של העדר ידיעה, לא ראה בית המשפט צורך להדרש לשאלה האם המערערים נקטו בכל הצעדים הדרושים כדי למנוע את חריגות הבנייה. בית המשפט רק העיר שבהקשר זה טענת הנאשמים טענה של הסתמכות על בעלי המקצוע וטענת הסתמכות כזו אינה פותרת את הנאשמים מאחריותם.

לבד מכך, בחן בית המשפט את טענת המערערים ל"הגנה מן הצדק" הנובעת מ"התעמרות" של גורמי העיריה במערערים בכל הקשור לטיפול בבקשת ההיתר המאוחרת. בית המשפט מצא שהדברים מתייחסים למערכת הפעולות שבוצעו לאחר סיום הבניה ולאחר שהעבירה שעליה נותנים המערערים את הדין בוצעה. אין אם כן זיקה בין מעשי העבירה לבין האינטראקציה שבין המערערים לבין העיריה לאחר ביצוע העבירה. בית המשפט גם לא סבר שבחריגות הבנייה הללו יש משום "זוטי דברים" ולפיכך הרשיע את המערערים.

לבסוף יצויין כי המערערת הורשעה מפני ש" לא מצאה לנכון להעיד ועל כן לא הוכיחה את שני התנאים המצטברים שבסעיף 208(ב) כאשר מנגד, כאמור, בוצעה סטייה מהיתר על מקרקעין שבבעלותה כשהיא גם בעלת ההיתר".

תמצית טענות המערערים

המערערים טוענים שלוש טענות עיקריות: א. עבירת הבנייה לא הוכחה כדבעי; ב. למערערים עומדת הגנת הסתמכות לפי סעיף 208(ב) לחוק התכנון והבניה; ג. "הגנה מן הצדק" המשולבת ב"זוטי דברים".

אי הוכחת עבירות הבנייה