פסק-דין בתיק עפא 80173/05

ענייננו בערעור אשר הגישה הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה כנגד המשיבה בן סימון על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בנתניה מפי כבוד השופטת טלמור מיום 17.3.05,תיק ב"ש 2004/04, שלא להאריך את תקופת 30 הימים לביצוע צו הריסה מינהלי מיום 11.104 מן הנימוקים המפורטים שם.

הודעת הערעור הביאה טענות בפירוט הנדרש ובפני טענו עורכי הדין בצורה נאה וסדורה.

על פי טיעונה של הגב' עו"ד פלד, מטעם הוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה במסד עובדתי נטען - עסקינן בצו הריסה מנהלי 02/04 אשר הוצא ביום 11.1.04 לשם הריסת מבנים בלתי חוקיים ברחוב הרצל 91 נתניה גוש 8233 חלקה 31.

מפרטת המערערת בהודעתה, כי בדיון מיום 1.2.04 בתיק ב"ש 2004/04, אישר בית משפט קמא נכבד, בהסכמת הצדדים את תוקף הצו. ועוד: לאור דברי המבקש דאז, (מר ראבי אמיר), אשר הצהיר כי יטפל בהוצאת היתר לבניה ולאור הסכמת הצדדים שניהם גם יחד - הורה בית המשפט על עיכוב ביצועו של צו ההריסה המינהלי למשך 12 חודשים.

על כך טוענת המדינה כי בניגוד להצהרה לעיל, בדבר הוצאת היתר בניה טרם החלו הליכי רישוי כלשהם להכשרת הבניה הבלתי חוקית וכי מבדיקה במחלקת תב"ע באגף רישוי ופיקוח במנהל הנדסה עלה כי טרם הוגשה לוועדה המקומית נתניה תכנית.

מסרה המערערת כי בכוונתה היה לבצע צו ההריסה המינהלי עוד ביום 2.3.05, אשר מניינם עדיין במסגרת 30 הימים לביצוע הצו, בסיוע משטרת ישראל. כוונה זו - נודעה למשיבה, מי אשר מיהרה ופנתה לשופט תורן (כב' הש' קרלינסקי בבית משפט השלום בכפר סבא) בבקשה דחופה במעמד צד אחד לעיכוב ביצוע צו ההריסה המינהלי.

בהחלטה מיום 2.3.05 (שעה 02:20 בלילה), ניתן צו עיכוב ביצוע צו ההריסה המינהלי למשך 48 שעות ובתנאי והמשיבה (המבקשת דאז), תפקיד ערבויות.

מציינת המערערת בהודעתה, כי רק ביום 3.3.05, בשעה 13:00 הפקידה המשיבה הערבויות הנדרשות. על כך, העירה המערערת, כי תמוה בעיניה כי על אף ודחיפות העניין, אשר הצדיקה פניה לשופטת תורנית באישון לילה, הופקדו הערבויות רק כ 36 שעות לאחר ההחלטה לעיכוב ביצוע הצו.

ועוד מוסיפה המערערת, כי בבבקשה זו של המשיבה, ביקשה זו האחרונה לשוב ולעכב את ביצועו של צו ההריסה המינהלי על מנת ולסיים את הליכי מתן היתרי הבניה. לבקשתה, צורף מכתבה של האדריכלית לופטנר, המטפלת ברישיון לבניה החריגה מטעם המשיבה. מציינת המערערת כי על פי מכתבה של האדריכלית (המצ"ב לנספח ד') "אישור החריגות הנ"ל מתבצע במסגרת שינוי תכנית בניין עיר, הליך ממושך אשר ימשך פרק זמן של כשנתיים".

ביום 3.3.05הגישה המערערת תגובתה לבקשה לעיכוב צו ההריסה המנהלי. במסגרת בקשה זו, התבקש בית משפט קמא:

א.     לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה המינהלי.

ב.      להורות כי צו ההריסה המנהלי יבוצע בתוך 30 ימים מיום החלטת בית המשפט בבקשה נשוא התגובה.

ג.       למען הזהירות, ציינה המערערת, מתבקש בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי ס' 238א(ט) לחוק התכנון והבניה, ולהאריך את המועד לביצוע צו ההריסה המינהלי עד 30 ימים לאחר מתן ההחלטה.

טענה המערערת בתגובתה כי מדובר בהליכי אישור ארוכים ומורכבים אשר סיכויהם אינם ידועים וגם אם תאושר תוכנית מתאר ותכנס לתוקף, עדיין יהא על המשיבה להגיש בקשה להיתר בניה, הליך אשר אף הוא טיבו להימשך מספר חודשים.

עוד טענה המערערת בתגובתה, כי אי הריסתו המיידית של מבנה לא חוקי, על מנת ליתן אפשרות לבעליו של המבנה לקדם הליכי תכנון הנמצאים בראשיתם - מנוגדת לתכליתו של צו ההריסה המנהלי, זה אשר נועד לסלק על אתר בניה בלתי חוקית. משלא פעלו כפי אשר הסכימו בדיון מיום 1.2.04 להכשרת הבניה וכאשר הליכי הרישוי טרם מצויים אפילו בראשיתם - אין מקום לעיכוב ביצועו של צו ההריסה המינהלי (אשר לא נמצא פגם בחוקיותו) על ידי בית המשפט על מנת ליתן אפשרות למבקשת (דאז), לנקוט הליך של אישור תכנית מתאר, אשר, כפי אשר פירטה לעיל, הינו הליך אשר יאריך שנים רבות וסיכויי הצלחתו אינם ודאיים.

ביום 17.3.05 בדיון במעמד שני הצדדים, חזרה בה המשיבה מבקשתה בטענה כי "למעשה נגדה אין שום צו הריסה מנהלי" וכן הוסיפה, לראשונה, כי תוקף הצו פג.

בתגובה, חזרה המערערת על תגובתה וטענה, כי בנסיבות העניין, יש מקום להאריך התקופה לביצוע הצו, בהתאם לסמכות בית משפט על פי ס' 238א(ט) לחוק התכנון והבניה.

בהחלטה מיום 17.3.05, דחה כב' בית משפט קמא את בקשת המערערת להאריך את תקופת 30 הימים לביצוע צו ההריסה המנהלי, ומכאן - הערעור.

והנובע מכך אליבא מערערת: