פסק-דין בתיק עפא 80167/05

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט לעניינים מקומיים (כב' השופט אריה אטיאס) בת"פ 01040009898 מיום 10.4.05.

כתב האישום מייחס למערערים עבודות בניה להקמת מבנה בשטח של 9.66 מ"ר בגוש 7045 חלקה 126 בשד' ירושלים מס' 100 ביפו, שהם הבעלים והמשתמשים בו.  הבניה בוצעה על פי הנטען בין החודשים אוגוסט 99 עד מאי 2004, ומדובר בבניית קירות בלוקים ומעליהם גג מבטון. ביצוע עבודות ללא היתר, הינו עבירה לפי סע' 145 ו- 204(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 ולתקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר),          תשכ"ז-1967.

2.         בימ"ש קמא הרשיע את המערערים בהסתמך על עדי התובעת שגירסתם היתה בעיניו אמינה יותר מגרסת הנאשם והעד מטעמו.

3.                  עיקר נימוקי הערעור מכוונים נגד ממצאי בימ"ש קמא, זאת לאור הטענה שבעדות עדי המערערים יש סתירות, הן בין העדים לבין עצמם והן בתוך דבריו של כל אחד מהעדים. כמו כן חולקת ב"כ המערערים על התייחסות בימ"ש לעדותו של המערער עצמו, שהוגדרה כתמוהה או לא אמיתית, ואי קבלת עדות המומחה שהגיש חוו"ד המבוססת על תצו"ת מבלי שיוגשו התצו"ת עצמן, זאת מבלי שבימ"ש קמא איפשר הזמנתן והגשתן.

4.         גרסתו של המערער בביהמ"ש קמא היתה כי הבניה קיימת במקום כ- 50 שנה. במועדים הרלבנטים לכתב האישום ביצע שיפוץ בלבד עקב דרישות מחלקת התברואה של העיריה.

            לגירסתו הוציא בימת עץ וריצף מחדש, החליף חלון פח שנפתח כלפי חוץ ובמקומו התקין תריס גלילה, את לוחות הפח שציפו את הקירות מבחוץ צבע מחדש, ואילו את הפחים הפנימיים הוציא.

            בימ"ש קמא כאמור לא האמין לגירסה זו והעדיף את גרסת עדי התביעה שלוותה בתצהירים ובצילומים.

למעשה המחלוקת האמיתית היא האם במקום נעשה רק שיפוץ בנכס, דבר שלשיטת המערערים לא מצריך היתר בניה, או עבודות בניה חדשות המצריכות היתר.

נתון בסיסי נוסף שעליו אין חולק הוא כי גם למבנה הישן לא היה היתר בניה כדין כמו גם לחדש.

5.         מקובלת עלי מסקנתו של בימ"ש קמא כי מתמונה ב' ניתן לראות לא רק את הבלוקים של בניית המחיצה הפנימית, אלא גם סימני בניה טריה, במיוחד בולטים סימני הבטון הטריים של התקרה. אך בכך אין כדי לקבוע ממצאים בשאלה האם הוגדל שטח הבניה. תמוה בעיני מאוד שנציגי המשיבה אשר טוענים להגדלת השטח לא הביאו תצלומי אויר כדי שניתן יהיה להשוות בין השטח לפני השיפוץ ואחריו. לטעמי לא די באמירה של הפקחים כי הם מכירים את המקום, ולפי מראה עיניהם, קודם הדוכן היה קטן ולאחר העבודות הוא גדול יותר. מדברים אלה לא ניתן ללמוד מה היו מידותיו ועד כמה הוגדל.

            אכן הובא מסמך ממחלקת הארנונה - ת/12 לפיו חוייב המקום בארנונה לפי שטח של 4 מ"ר ובמסמך זה גם צויין כי שנת הבניה היא 1954 ותאריך פתיחת הארנונה הוא 05/89.

להבנתי, ממסמך זה אין להסיק מסקנות חד משמעיות, לגבי המידות המדוייקות של המבנה ואולם, גם אם נקבל את טענת ב"כ המערערים כי לצרכי ארנונה נרשם השטח נטו, עדיין תוספת שטח קירות הבלוקים והפח המצפה אותם, לא יכולים להביא לשטח של כ- 10 מ"ר, שהוא יותר מכפול.

אני סבורה שמסמך זה יחד עם התמונות ועדות הראיה של הפקחים המכירים את המקום מזה שנים רבות של סיורים, מספיקה כדי לשכנע כי במקום אכן בוצעה בניה חדשה שהביאה להגדלת השטח (אם כי לא הוכח בכמה ההגדלה).

6.               בשלב זה עבר הנטל לנאשמים להוכיח בראיות של ממש את טענתם כי לא מדובר בשינוי כלשהו בשטח הקודם.

המערערים לא הביאו ראיות ממשיות כגון צילומים של המבנה לפני השיפוצים.

אינני מסכימה עם ב"כ המערערים כי היה לה יסוד להניח שנציגי המשיבה יביאו את התצו"ת עליהן נסמך העד המומחה מטעמה. ההפך הוא הנכון, כתב האישום מציין את רשימת העדים, לא מזכיר מפענח צילומי אויר ולא מזכיר את התצו"ת.

אשר על כן אם רצתה ב"כ המערערים לעשות שימוש בתצו"ת, היה עליה לדאוג להגשת המסמכים במועד, כבסיס לחווה"ד עליה ביקשה להסתמך, שכן ללא התצו"ת אין כל ערך לחווה"ד ולא ניתן לחקור עליה.

זאת ועוד, מבלי להכנס לשאלת גודלו של המבנה, מן התמונות רואים בבירור כי נעשתה עבודה של יציקת גג מבטון, והמערערים כלל לא מכחישים כי החליפו את חלון הברזל בתריס גלילה. מדובר בשתי עבודות בניה מהותיות. החלפת החלון מהווה שינוי חזית המבנה,  אשר מצריך היתר בניה ויציקת גג בטון לא כל שכן, די באלה כדי להרשיע בביצוע עבודות בניה ללא היתר.

7.               אשר לטענת ההתיישנות - לטענת ב"כ המערערים, שגה ביהמ"ש קמא כאשר קבע שלא הופסק מרוץ ההתיישנות בגין העבירה.