פסק-דין בתיק עפא 80124/04

זהו ערעורה של מדינת ישראל (באמצעות עיריית תל אביב) על גזר דינו של בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב יפו, מיום 9.2.2004 כב' השופט אלי ספיר (להלן: "בית משפט קמא") - במסגרתו הטיל בית משפט קמא על המשיב בגין ביצוע עבודות בניה ללא היתר, בניגוד לסעיף 145 ו- 204 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"), ולתקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז-1967, קנס בסך של 25,000 ש"ח, ומאידך, דחה את בקשת המערערת לצוות על המשיב להרוס את אשר בנה ללא היתר, ולהחזיר את המצב לקדמותו.

ערעורה של המערערת מתמקד בהימנעותו של בית משפט קמא מלצוות על הריסת הבניה, שנבנתה על ידי המשיב בלא היתר ושבגינה כאמור, הורשע.

להלן תובא השתלשלות העניינים ככל שזו צריכה לענין ההכרעה בערעור:

א.         ביום 26.6.97 הוגש נגד המשיב כתב אישום שייחס לו ביצוע עבודות בניה ללא היתר, במחסן המצוי במרתף הבנין שברחוב המליץ מס' 2, בתל אביב (להלן: "המחסן").

עבודות הבניה כמתואר בכתב האישום, התבטאו בבניית קירות מבלוקים בתוך חלל המחסן, כאשר כתוצאה מהבניה האמורה, קיבל המשיב 2 יחידות דיור.

בנוסף, בנה המשיב בקומת הקרקע מעל מעקה קיים, גגון מפלסטיק - הכל כמתואר בכתב האישום.

ב.         ביום 17.9.00 זוכה המשיב בבית משפט לעניינים מקומים (כב' השופט ארנסט) מביצוע העבירה המיוחסת לו.

ג.          ביום 13.3.02 התקבלה הודעת ערעור על פסק דינו של כב' השופט ארנסט, והמשיב הורשע בבית משפט המחוזי בהרכב כב' השופטת ברלינר, במסגרת עפא 080193/00 בביצוע הבניה האמורה.

            הדיון הוחזר לבית המשפט קמא, לשמיעת טיעונים לעונש וגזירת הדין. הטיעונים לעונש נשמעו לפני כב' השופט ספיר.

ד.         במהלך הטיעונים לעונש בבית משפט קמא, טען ב"כ המשיב, כי המשיב אינו יכול להשיב את המצב לקדמותו לאור העובדה, כי המחסן נמכר על ידו עוד ביום 15.4.97 לאחרים (ראה לענין זה חוזה מכר מיום 15.4.97); מאידך, ביקש המשיב כי תינתן לו הזדמנות להחזיר את המצב לקדמותו חרף מכירת הנכס והעברתו לאחרים.

ה.         לאחר שניתנה דחיה לצורך האמור על ידי בית משפט קמא, ולאחר שנעשתה ביקורת מטעם מהנדס של המערערת במרתף, קבע בית משפט קמא בגזר דינו, כי המשיב לא החזיר את המצב לקדמותו.

            חרף האמור, נמנע בית משפט קמא ממתן צו הריסה לבניה הבלתי חוקית, שנעשתה בתוך המחסן, בנמקו זאת בשיקול הדעת המוקנה לו מכוח סעיף 205 לחוק התכנון והבניה, ולאור העובדה שהנכס נמכר לצד ג' ביום 15.4.97, כאשר כתב האישום נגד המשיב הוגש רק ביום 26.6.97.

            וכך סיכם בית המשפט קמא את נימוקי גזר דינו:

"עינינו הרואות, כי התקדימים שהוצגו אינם דומים למקרה שלפנינו. במקרה הנדון לפני הדירה נמכרה לאחר שלושה חודשים לאחר הגשת כתב אישום. הוצג לפני חוזה מכר וכן רישום בטאבו... ההלכה שנקבעה בפסקי הדין שהוצגו לעיל הינה, כי לאחר שניתן צו הריסה כדין, לא תתקבל טענת הגנה, כי הצו לא יכול להיות מבוצע בנימוק כי הנכס הועבר לאחר. בחלק מפסקי הדין צוין במפורש, כי הטענה אמורה היתה להיטען בשלב התיק המקורי, דהיינו בהליך שנתן את צו הריסה. אולם, אין מקום לטענה זו בשלב בו דנים בהפרת אותו צו....

יש לזכור כי לבית המשפט הוקנה שיקול דעת בסוגיה זו של צו הריסה. בסעיף 205 לחוק התכנון והבניה נאמר, כי רשאי בית המשפט בשעת מתן גזר הדין, לצוות על הריסה. אין מדובר בחובה...

במקרה שלפני הונחה תשתית ראייתית כאמור לעיל, שהנכס נמכר לפני הגשת כתב אישום ולכן הנני קובע כי במקרה זה אין זה ראוי ליתן צו הריסה כנגד הנאשם... בענין שלפנינו נוצרה בניה ללא היתר ואין צו המורה על הריסתה. הנאשם גם לא החזיר המצב לקדמותו, למעט ענין הגגון. לכן הדבר אמור להשתקף בקנס."

לאחר ששמענו את טענות ב"כ הצדדים, ועיינו בגזר דינו של בית משפט קמא, ופסק דינו של בית משפט בעפא 080193/00 שבמסגרתו הורשע המשיב בביצוע הבניה נשוא תיק זה, החלטנו לקבל את הערעור וזאת מן הנימוקים הבאים כדלקמן:

1.         ב-רע"פ 10730/03 אילן יצחק נגד מדינת ישראל תקדין עליון 2004(4), 1426 כתבה כב' השופטת נאור בהפנותה לפסיקה קודמת, את הדברים הבאים:

..." בצו לאחר הרשעה כאמור בסעיף 205 לחוק, חלה בענייננו נקודת המוצא לפיה בדרך כלל מבנה שנבנה ללא היתר, דינו ליהרס כלשונו של הנשיא שמגר: "אם בית המשפט מגיע לכלל מסקנה, כי הבניה היתה שלא כדין, ואף אינו רואה סיכוי שיראו בפגם כאמור פגם פורמלי, הניתן לתיקון במועד קרוב על ידי פניה לקבלת רישיון, והיענות חיובית, הרי יהיה בכך כדי לסכל מטרתם של החיקוקים המסדירים את התכנון והבניה, אם לא יינתן צו הריסה אשר מחזיר את המצב לקדמותו, ושולל מן העבריין את פרי מעשהו (ר"ע 222/84 קבילי נ' מדינת ישראל (עירית תל אביב יפו) (לא פורסם); כן ראו: ע"פ 533/78 מיטל נ' מ"י (לא פורסם) )