פסק-דין בתיק עפא 80094/06

זה ערעור כנגד פסק דין של המשפט לעניינים מקומיים בהרצליה מיום 6.2.06 שבו ניתן צו הריסה ללא הרשעה ביחס למבנה בשטח 30 מ"ר וגדר שהוקמה ברחוב הרי גולן 8 גוש 6557 חלקה 176 וחלקה 58 בהרצליה (כב' השופטת ארנה לוי).

לפי קביעת בית משפט קמא "סיפח" המערער לשימושו שטח של 154 מ"ר שהוא שטח ציבורי פתוח המיועד לדרך גישה לרכב כיבוי אש והצלה במתחם שבו אמורים להיבנות מקווה ושני בתי כנסת. בשטח הזה הקים המערער מבנה נייד ("קרוואן") ששטחו 30 מ"ר וכן בנה גדר מבלוקים בגובה של כמטר ובאורך של 30 מ'. בניה כזאת מקימה עילה למתן צו הריסה גם בנסיבות שבהן לא מתקבלת הרשעה פלילית. הטעם לכך כפול. ראשית, אי חוקיותה של הבניה ברורה ומבוררת. שנית, אופי הבניה, על שטח ציבורי, מהווה הפרה בולטת וגלויה של הוראות החוק ויתר על כן יש בבניה הקונקרטית משום נתינת מכשול כלפי השימוש הציבורי המיועד לאותו שטח ציבורי (בכך שלא ניתן לכבוש את דרך המילוט הנדרשת על ידי מכבי האש וממילא גם לא ניתן להבטיח הקמה תקינה של מוסדות הציבור הנ"ל).

המערערים חולקים על פסק הדין של הערכאה הראשונה ובפיהם טיעון שחלקו רכיבים דיוניים וחלקו רכיבים מהותיים.

הטענות הדיוניות הן אלה: א. הבקשה למתן צו הריסה אינה מתייחסת לחלקה 58; ב. אין מקום לצו הריסה נגד מי שאינו בעל זכויות במקרקעין; ג. אין מקום למתן צו הריסה בלי לקבל את עמדת בעלי הקרקע הרשומים; ד. טעות בהקשר לקבילות ראיות.

הטענות הענייניות הן שלוש: א. לא נעברה עבירה בבנית הגדר; ב. לא מתקיים "אינטרס ציבורי מיוחד" המצדיק מתן צו הריסה ללא הרשעה; ג. מתקיימים שיקולים כבדי משקל כנגד מתן צו הריסה.

הטענות הדיוניות

מתאם בין צו ההריסה לבין הבקשה

המערערים טוענים כי הבקשה לצו הריסה מתייחסת לבניה בלתי חוקית בגוש 6557 חלקה 176, בעוד שהצו ניתן, בין היתר, להריסת הגדר הבנויה על פני חלקה 58 שאינה נזכרת בבקשה. טיעון זה הושמע גם לפני הערכאה הראשונה אך הוא נדחה בידי השופטת הנכבדה תוך הנמקה שהבקשה מפרטת את פרטי הבניה הבלתי חוקית ובהם גדר המסומנת על פני תרשים הנספח לבקשה ושבו נזכרת גם חלקה 58. לא התעוררה מחלוקת בדיון לפני הערכאה הראשונה על זיהוי פרטי הבניה הבלתי חוקית וממילא הליקוי הטכני שנפל בבקשה לא גרם למערערים פגיעה או עיוות דין.

המערערים גורסים כי ההליך שקויים בבקשה הוא בעל אופי מעין פלילי ויש להידרש אליו על פי הנורמות המקובלות בהליכים פליליים. בהליך פלילי משרת כל ספק את עניינו של הנאשם (ובהליך דנן המשיבים היו בחזקת "נאשמים") ומתבקש קיומו של מתאם מדוייק בין הבקשה ("האישום") לבין ההכרעה המשפטית בבקשה. לכן, משיוחסה למערערים בניה בלתי חוקית בחלקה 176 לא מתקבל על הדעת שיינתן נגדם צו החל על חלקה 58. בסופו של דבר המערערים התגוננו כנגד הבקשה ככתבה וכלשונה ולא היה עליהם לתת את הדעת לחלקה שאיננה כלולה בבקשה.

דעתי היא כדעת השופטת קמא. הבקשה דנה בין היתר, בגדר באורך כולל של כ-30 מ'. התרשים המצורף שהוא חלק בלתי נפרד מן הבקשה מראה כי הגדר משתרעת על פני מספר חלקות לבד מחלקה 176 הנזכרת בבקשה ובכללן חלקה 58. הצרוף שבין איזכור הגדר במלוא אורכה לבין התרשים המראה כי הגדר במלוא אורכה משתרעת על מספר חלקות, מניח את הדעת בהקשר לבהירותה המוחלטת של הבקשה וחלותה על, בין היתר, חלקה 58.

יתר על כן, המערערים אינם מראים במה נפגעה יכולתם להתגונן כנגד הבקשה. כל טענה שנטענה מפיהם ביחס לגדר חלה באופן שווה על כל חלקי הגדר לרבות חלק הגדר העובר בחלקה 58. על כן, ציון חלקה 58 בבקשה או אי ציון החלקה בבקשה אינו מעלה ואינו מוריד מבחינת תכני ההתגוננות של המערערים.

צו הריסה כנגד מי שאינו בעל הזכויות הרשום

המערערים טוענים כי לא היו מעולם בעלי הזכויות במקרקעין. הם טענו לפני הערכאה הראשונה כי השימוש במקרקעין הוא בידי משפחתה של אשת המערער הראשון. המערער הזה גרס שאשתו מתגוררת במקום משך כ-50 שנים ויותר. גם המערער השני אמר שאינו יודע של מי הקרקע. הוא מתגורר שם יותר מ-30 שנה ואמו יותר מ-50 שנים. לפיכך לא ניתן היה ליתן צו הריסה כנגד המערערים שהם חסרי זיקה פורמאלית אל המקרקעין.

אודה כי לא ירדתי אל סוף טיבה של הטענה. צו ההריסה ניתן כנגד בניה שבוצעה בתוך שטח ציבורי. אין ספק שהמערערים אינם בעלי זכויות בשטח הציבורי (וגם לא מישהו אחר מבני משפחתם). בנסיבות של בניה הפולשת לתחום שטחי הציבור, ניתן צו ההריסה כנגד מבצע הבניה או המשתמש בה שהוא, בהכרח, חסר זכויות במקרקעין. בעניין דנן היתה הבקשה  כלפי מי שלמיטב הידיעה הוא המשתמש בבניה הבלתי חוקית.

קבלת עמדת בעלי הקרקע הרשומים

המערערים הצביעו על כך שחלקה 58 רשומה על קרן קיימת לישראל בעוד שחלקה 176 היא בבעלות עיריית הרצליה. עיריית הרצליה הוזמנה להציג את עמדתה בהליך ואילו הקרן הקיימת לא הוזמנה. אין זהות בין שני הגורמים ולפיכך לא היה מקום לתת צו ביחס למקרקעין שבעליהם לא הציג עמדה בבית המשפט.

בית משפט קמא סבר שכיוון שהבקשה הוגשה בידי מדינת ישראל, מתקיים ממילא ייצוג של עמדת הקרן הקיימת לישראל שהיא מוסד ממוסדות המדינה. המערערים חולקים על כך וטוענים שקרן קיימת היא תאגיד שהוקם על פי חוק והמדינה איננה הבעלים של התאגיד אלא הוא שייך לעם היהודי בארץ ובתפוצות.

לא לי להידרש לזהותו של התאגיד שהוקם על פי חוק קרן קיימת לישראל. די לי בכך שקרקעות הקרן הקיימת לישראל מנוהלות מכח חוק מנהל מקרקעי ישראל בידי מנהל מקרקעי ישראל. המנהל הוא בוודאי מוסד ממוסדות המדינה. ממילא הבקשה שהוגשה בשם המדינה מבטאת את עמדת מוסדות המדינה לרבות עמדת מנהל מקרקעי ישראל. על כן נכונה בעיני גישת הערכאה הראשונה האומרת שאין כל יסוד למחשבה שמנהל מקרקעי ישראל או הקרן הקיימת לישראל תומכים בהשארת הפלישה לשטחם על מכונה ואין הם מבקשים את הסרת המבנה הבלתי חוקי.

התכלית הציבורית המסוכלת או נפגעת כתוצאה מהמציאות הבלתי חוקית המתקיימת בשטח, הוצגה בידי עירית הרצליה שהיא בעל האינטרס בהקמת מבני הציבור. מבחינה זו לא היה צורך ולא היה מקום להצגה נפרדת בידי נציג מנהל מקרקעי ישראל.

קבילות ראיות

בהליך שהתנהל בפני הערכאה הראשונה הוגש תשריט ("מפה טופוגרפית) שהוכן בידי משרד האדריכלים ברסלבי לצורך תכנית ההקמה של בתי כנסת ומקווה בשכונת שביב בהרצליה. המערערים התנגדו להצגת התשריט בטענה שאין על התשריט חתימה של מודד מוסמך, עורכי התשריט לא הוזמנו להעיד ומשהגיש את התשריט היה מנהל מחלקת הבניה הציבורית בעיריית הרצליה שלא יכול היה, כמובן, להעיד על מידת הדיוק של התשריט. התשריט מראה שהדרך המתוכננת "גולשת", כדי ס"מ אחדים אל גבולה של חלקה 58 ולכן נדרשת הריסת הגדר בקטע החלקה הזה. המחלוקת היא, אם כן, על ס"מ אחדים של הגדר ולשם הכרעה בה חשובה במיוחד מידת הדיוק של התשריט. אין מקום לסמוך ולא היה מקום לקבל ראיה שלא ניתן היה לעמוד על מידת הדיוק שבה.