פסק-דין בתיק עפא 80067/06

1.         ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לענינים מקומיים בתל-אביב (כב' השופט א' ספיר) בתיק ר"פ 5427/04 מיום 18.1.06 לפיו הורשע המערער בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון בניגוד לסעיפים 4, 14 ו- 15 לחוק רישוי עסקים תשכ"ח-1968 (להלן:" החוק") ונגזר עליו קנס בסך 1500 ש"ח.

רמי שביט (להלן: "המערער") והמשביר החדש לצרכן בע"מ (להלן: " הנאשמת 1") שהוא מנהלה, הועמדו לדין בגין ניהול עסק של חנות בשטח 500 מ"ר לפחות וכן במכירת תכשיטים בתאריך 5.11.03 ללא רישוי כדין, זהו סניף המשביר בדיזינגוף סנטר (להלן: "העסק").

הנאשמת 1 הודתה והורשעה והיא אינה מערערת על פסה"ד.

      הערעור דנן נסוב על עצם הרשעת המערער.

הרקע העובדתי

2.         המשביר לצרכן (הישן) נקלע לחדלות פירעון וננקטו נגדו הליכים. ביום 3/11/02 ציווה ביהמ"ש המחוזי על הקפאת ההליכים נגד המשביר הישן לצורך בחינת תוכנית הבראה. ביום 11/2/03 נחתם מסמך עקרונות בין המשביר לצרכן (הישן) לבין המערער או חברה בשליטתו, המבטא את פרטי רכישת העסק ע"י המערער ותנאי הרכישה. בין היתר, מסמך העקרונות קבע תקופת בניים, אשר תחילתה ביום 27/3/03 וסיומה ביום 30/6/03, בה מעמדו של המערער בעסק יהיה בר רשות. ביום 19/2/2003 אישר ביהמ"ש המחוזי את התוכנית אשר הציעו המערער וקבוצתו במסמך העקרונות. 

            ההליך בביהמ"ש קמא:

3.         המערער הודה בביהמ"ש קמא, כי הוא מנהלה של נאשמת 1 וכי לעסק לא היה רישיון עסק בתקופה הרלוונטית לכתב האישום (וכך גם ביום שמיעת הראיות  21.12.05). המערער העלה שלוש טענות הגנה עיקריות:

                                             א.         טענת הגנה המבוססת על סעיף 15(2) לחוק, לפיה נקט בכל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של החוק.

                                             ב.         טענה לפיה הניח המערער שהמשביר החדש יקבל ארכה סבירה להוצאת רישיון על שמו כקבוע בסעיף 32(ב) לחוק (שיפורט להלן) בסוברו, כי המשביר הישן מחזיק ברישיון עסק כדין לצמיתות.

                                              ג.          טענה לפיה המערער לא ידע כי לעסק אין רשיון. לטענת המערער הוא הסתמך על העובדה כי הרכישה, לצורך המשך ניהול העסק, אושרה על ידי נשיא ביהמ"ש המחוזי ביום 19/2/03 במסגרת הליכי פירוק המשביר הישן ולפיכך סבר כי גם נושא רשיון העסק מאושר.

            בית משפט קמא דחה את כל טענות המערער והתחשב בהן רק לענין העונש. ביהמ"ש קמא ביסס את פסק דינו על ניתוח מפורט של העובדות ועל מסקנות משפטיות, כפי שיפורט:

ההשתלשלות העובדתית:

4.         א.         ביום 22/5/03  הגיש המערער בקשה לרשיון העסק נשוא כתב האישום וביום 3/8/03 הודיעה

המשיבה למערער, כי היא מסרבת לבקשה נוכח אי הגשת תוכניות מתאימות. המשיבה פרטה בהודעתה, כי מכיוון ששטח העסק הוקטן וחלו שינויים בעסק, נדרשת תוכנית חדשה, כפי שהוסבר למנהל העסק כבר במכתבים קודמים מיום 29/5/03 ומיום 6/7/03.

ב.         ביום 21/7/03 הודיעה המשטרה למערער את דרישותיה למתן רשיון העסק וביום 4/9/03 הודיעה לו על סירובה להוצאת רשיון עסק, נוכח אי קיום דרישות המשטרה האמורות במכתב מיום 21/7/03. בסופו של דבר הושלמו הדרישות והמשטרה נתנה את אישורה לרשיון העסקרק ביום 8/9/04.

ג.          ביום 4/3/04 נחתם הסכם השכירות של העסק בין קו-אופ (בעלי הנכס) לבין המערער בו הותווה שטחו הסופי של העסק וכעבור שנה, ב- 3/2005, אושרו תוכניות המדידה של העסק בשטחו החדש והמצומצם יותר.

ד.         לעסק ניתנו אישורים והיתרים זמניים: 1) מטעם כיבוי אש: ניתן אישור מיום 9/10/04 עד ל-31/12/04, מיום 19/3/05 עד יום 31/10/05 ומיום 16/1/06 עד יום 1/5/06.

2) רישיון זמני לניהול עסק ניתן ביום 16/1/06  עד ליום 1/5/06.

הקביעות והמסקנות: