פסק-דין בתיק עפא 80041/04

1.         ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כב' השופט א' אטיאס) בת.פ. 5057/02 מיום 18.1.04.

המערער הורשע בשני אישומים:

א.         אי קיום צו בית משפט עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965 (להלן: " החוק").

ב.         ביצוע עבודות בנייה ללא היתר  עבירה לפי סעיפים 145 ו - 204 (א) לחוק ולתקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר) תשכ"ז-1967.

הבניה מתייחסת למבנים וסככות בכפר שלם בכתובת רח' מדמון 44.

בית המשפט גזר על המערער את העונשים הבאים:

בגין העבירה של אי קיום צו בית משפט - קנס בסך 10,000 ש"ח או 100 ימי מאסר תמורתם.

מאסר על תנאי של שלושה חודשים, התנאי שלא יעבור עבירה לפי 210 לחוק למשך תקופה של שנתיים.

בגין העבירה של בנייה ללא היתר -  קנס של 7,000 ש"ח או 70 ימי מאסר תמורתם.

וכן תשלום האגרה ותשלומי החובה. כמו כן, ציווה בית המשפט על הנאשם להרוס את שבנה ללא היתר.

2.         לאחר שבאישום הראשון הודה המערער ובאישום השני כפר, מתייחס הערעור לאישום השני וכן לגזר הדין בגין שני האישומים.

במהלך הערעור בפנינו צמצם ב"כ המערער את היקף הערעור והבהיר כי הערעור מתמקד אך ורק במבנה בו מתגוררת אם המערער המסומן א, ב, ג, ד, ואינו מתייחס לסככות.

גירסתו הבסיסית של המערער היא כי לא הוא בנה את המבנה בו מתגוררת אמו, אלא אביו המנוח ועל כן אין מקום להרשיע אותו, מה גם שאין הוא מתגורר בנכס זה. לשיטתו, אפשר היה לכל היותר לצרף את אמו לכתב האישום, כמי שמתגוררת במקום, עובדה בה  אף הודתה בעדותה.

המערער טוען כי לא היה מקום לבסס על פסק הדין על עדות עד התביעה המפקח ספיטקובסקי, שכן העד לא זכר פרטי השיחה לפיה הודה בפניו המערער כי הוא הבונה והמשתמש בכל המבנים. לטענת ב"כ המערער עדות התביעה התמוטטה לחלוטין בחקירה הנגדית, כמו כן, הוא מדגיש כי הודאתו של המערער בשימוש בנכס מתייחסת רק לדירתו שלו ולא למבנים אחרים באותו מתחם. המשיבה לא הצליחה להביא ראיות באשר לבניית המבנה בו מתגוררת האם. לטענתו בית משפט התייחס בבקרותיות לעדויות עדי ההגנה שלא זכרו תאריכים אולם, התאריכים עצמם מצויים במסמכים שהוגשו במסגרת ראיות ההגנה כגון: ראיות על חובותיו של האב ומכירת דירתו בחולון וכן והמועדים שחזר לגור בכפר שלם עם אמו של המערער.

כנגד זאת טוענת המשיבה כי בית משפט קמא לא הסתמך רק על גרסת עד התביעה אלא על כך שעדי ההגנה לא ביססו את גרסת הנאשם שכן המערער ואמו לא יכלו לציין מתי נבנה המבנה, ובהימ"ש התרשם מהאופן בו העידו.

דיון ומסקנות

3.         יש לציין כי בין הצדדים לא הייתה מחלוקת על מהות והיקף הבנייה. כיום השאלה שעומדת  להכרעה היא האם הוכח מעבר לספק סביר כי המערער הוא זה שבנה את המבנה המסומן באותיות א, ב, ג, ד, שבו מתגוררת אמו.

כאמור גירסת המערער היא כי המבנה הוקם ע"י אביו.

עדותו של המערער ברורה היא כי הוא לא דיבר אישית עם עד התביעה ספיטקובסקי, אלא פנה לעירייה בקשר לנכס בו הוא מתגורר שלגביו ניתן צו הריסה ושוחח עם עובד אחר,  כדי להסביר מדוע אינו יכול להרוס את הבית. לטענתו כלל לא דיבר על הבנייה הנוספת החדשה. כמו כן, כלל לא אמר לספיטקובסקי שהוא הבונה והמשתמש (עמ' 7-8 לפרוטוקול וכן עמ' 9 ש' 22-29).

המערער הדגיש כי דיבר בעירייה רק על צו ההריסה שלגביו אכן ראה עצמו אחראי.