פסק-דין בתיק עפא 64/08

  מבוא

א.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופטת רונית בש), (להלן: בית משפט קמא), מיום 16.4.08, בת.פ 1542/04, לפיו הורשע המערער בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בניגוד לסעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, (להלן: חוק העונשין), ונדון ל-6 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים לבל יעבור עבירת אלימות לפי חוק העונשין, לתשלום קנס בסך 5000 ש"ח  או 25 ימי מאסר תמורתו, ולפיצוי המתלונן בסך 8000 ש"ח.

הנסיבות הצריכות לענייננו הן אלה:

ב.         בכתב האישום שהוגש כנגד המערער נטען, כי המערער שירת כשוטר במשטרת ישראל במועדים הרלבנטיים לכתב האישום. עוד נטען, כי ביום 23.12.02, בשעה 11:50 או בסמוך לכך, עם צאתו של תומר מוחתאר (להלן: "המתלונן") ממסעדה ברחוב ההגנה בעיר העתיקה בעכו, פגש את המערער ועימו שוטר נוסף. בין המערער לבין המתלונן התפתח ויכוח, בעקבותיו הודיע המערער למתלונן, כי הוא מעוכב לתחנת המשטרה הקרובה. המתלונן התלווה מרצונו למערער, כשהוא כבול. המערער העלה את המתלונן לחדר החקירות בתחנת המשטרה, שם טען המערער בפני המתלונן, שהינו דרוזי, כי הוא - המתלונן - מבקש להיות יהודי ולכן שינה את שמו. המתלונן הכחיש את טענתו הנ"ל של המערער, ובתגובה לכך החל המערער להכות את המתלונן, שהיה עדיין כבול, בכל חלקי גופו.

כתוצאה ממעשיו של המערער, נגרמו למתלונן שפשוף ביד שמאל ושבר בצלע 8 מימין.

ג.   בישיבת בית המשפט מיום 6.4.05 כפר המערער בעובדות המתוארות בכתב האישום, לפי הפירוט הבא: לטענתו, המתלונן לא התלווה אליו מרצון אל תחנת המשטרה, כי אם התנגד. כמו כן, כפר המערער בכך שהחל להכות את המתלונן בכל חלקי גופו - לאחר שהמתלונן הכחיש כי שינה את שמו תוך רצון להיות יהודי. כן הכחיש המערער, כי תקף את המתלונן וכי כתוצאה ממעשיו נגרמו למתלונן שפשוף ביד שמאל ושבר בצלע 8 מימין.

ד. מטעם התביעה העידו המתלונן, אחיו של המתלונן (דין), ד"ר מילשטיין ויאצסלב מומחה בכירורגיה כללית בבית החולים נהריה, וכן מר מוטי רוטבוים, חוקר מח"ש. מטעם ההגנה העידו המערער, השוטר שי קרן מי שהיה שותפו של המערער ונכח בזמן האירוע, והשוטר אלון אהרון (קמב"ל).

הכרעת הדין

ה(1).     בהכרעת דינה קבע בית המשפט, כי אימץ את עדויותיהם של עדי התביעה בהיותן מהימנות עליו, מה גם שהינן נתמכות בתיעוד רפואי ובחוו"ד מומחה. מנגד קבע, כי אין ליתן אמון בעדויותיהם של עדי ההגנה, לרבות המערער. כללו של דבר קבע, כי המאשימה הצליחה בתיק זה להוכיח מעבר לכל ספק סביר את אשמתו של המערער. לפיכך הורשע המערער ונקבע, כי הוא תקף את המתלונן, כמתואר בכתב האישום, שלא תוך שימוש בכח סביר, וכי כתוצאה מכך נגרמו למתלונן החבלות הנזכרות בכתב האישום (שפשוף ביד שמאל ושבר בצלע 8 מימין).

הכרעת דין זו היא נשוא הערעור שבפנינו.  

גזר הדין

ה (2).    בית משפט קמא דחה את בקשת המערער לבטל את הרשעתו בדין וגזר עליו לאחר שקילת הטעמים לקולא ולחומרא, לרבות הסבל והכאב שנגרמו למתלונן כתוצאה ממעשיו של המערער ולרבות את היותו של המערער אדם המנהל אורח חיים נורמטיבי שלמד את לקחו ממקרה זה, כאמור בתסקירי שירות המבחן, עונש של 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת אלימות לפי חוק העונשין, תשלום קנס בסך 5000 ש"ח  או 25 ימי מאסר תמורתו, ופיצוי המתלונן בסך 8000 ש"ח.

הערעור על הכרעת הדין

ה(3).     ב"כ המערער הגיש הודעת ערעור מנומקת ומפורטת, הן כנגד הכרעת דינו של בית משפט קמא והן כנגד רכיב העונש, וכן טען את עיקרי הערעור גם בעל פה, במהלך הדיון בפנינו ביום 25.9.08.

ו.          לוז טענותיו של המערער בכל הנוגע להכרעת הדין עניינו ממצאי מהימנות שקבע בית משפט קמא.

להלן בתמצית עיקרי הערעור:

ז.          לדברי ב"כ המערער טעה בית משפט קמא בקובעו, כי אין בסתירות שנתגלו בדברי המתלונן כדי לפגום במהימנותו. עפ"י הנטען קיימות סתירות מהותיות בדברי המתלונן, הפוגעות במהימנות דבריו;

לשיטת ב"כ המערער, קיימת סתירה מהותית בגרסת המתלונן באשר לכמות השוטרים שהכוהו, כאשר בחקירתו במשטרה (ת/4) ובחקירתו הנגדית טען המתלונן כי הוכה על ידי שני שוטרים, ואולם ביתר חלקי עדותו ייחס את התקיפה למערער לבדו, וכך אף תואר בכתב האישום. בעניין זה הפנה המערער גם לעדותו של דין (אחיו של המתלונן) במח"ש, לפיה המתלונן סיפר לו כי "הרביצו לו" - בלשון רבים.

סתירה נוספת עליה הצביע ב"כ המערער, עניינה מיקום המכות על גבי גופו של המתלונן. בהקשר זה נטען, כי קיימת סתירה בין דבריו של המתלונן בחקירתו במשטרה לבין דבריו במועדים מאוחרים יותר. על פי הנטען, בחקירתו במשטרה (ת/4) טען המתלונן, כי המערער הרביץ לו בראשו, ולעומת זאת בהודעתו בפני קת"צ גליל (ת/7) מסר המתלונן, כי: "התחיל להכות בי בראש ובצוואר ובכל חלק גופי כל המכות היו בידיים שלו הוא אמר לי אני אתן לך מכות יבשות שלא להשאיר סימנים" (ת/7, עמ' 2, שורות 9-12). כך גם מסר המתלונן בהודעתו במח"ש, ת/8.

לטענת המערער, הסברו של המתלונן בבית המשפט, ביחס לסתירה זו, אינו מניח את הדעת (עמ' 13 לפרוט' מיום 3.11.05). עוד נטען, כי המסקנה שהמתלונן לא הוכה בגופו נתמכת גם בהיעדר ממצאי חבלה חיצוניים על גופו.