פסק-דין בתיק עפא 54/06

השופט שמואל צור

1.         ביום 26.1.04 נערכה ביקורת בביתה של המשיבה, במהלכה נמצאו שלושה עובדים זרים שהועסקו שלא כדין. בשל כך הוטל על המשיבה ביום 21.1.05 קנס מינהלי לפי חוק העבירות המינהליות תשמ"ו-1986. הודעת הקנס נשלחה לכתובתה של המשיבה אך חזרה בציון "לא נדרש".

2.         ביום 1.1.06 שלח המרכז לגביית קנסות למשיבה דרישה לתשלום הקנס. אין חולק כי דרישה זו התקבלה אצל המשיבה סמוך לאחר שנשלחה. המשיבה לא שילמה את הקנס וביום 18.9.06 - לאחר שהוחל בהליכי אכיפה - הגישה בקשה לבית הדין האזורי להארכת המועד להישפט.

3.         בבקשתה, טענה המשיבה כי הודעת הקנס לא הומצאה לה וכי לא היתה מודעת לה. בית הדין האזורי קיבל טענה זו של המשיבה (סעיף 5 לפסק הדין). בשל כך ובשל נסיבותיה האישיות של המשיבה, החליט בית הדין האזורי לקבל את בקשתה להארכת המועד להישפט.

4.         על כך מערערת המדינה בפנינו. לטענת המדינה, הודעת הקנס המקורית נשלחה לכתובתה של המשיבה בדואר רשום עם אישור מסירה, אך לא נדרשה. בנסיבות אלה, כך טוענת המדינה, קובע החוק כי יש לראות את הודעת הקנס כהודעה שנמסרה כדין (סעיף 35(א)(2) לחוק העבירות המינהליות ותקנה 15 לתקנות העבירות המינהליות תשמ"ו-1986). עוד טענה המדינה כי בית הדין האזורי האריך את המועד להגשת בקשה להישפט, בלא שהיה בפניו כל נימוק ענייני המצדיק זאת.

            המשיבה תומכת בפסיקת בית הדין האזורי וחוזרת על טענתה כי הודעת הקנס לא נמסרה לה שכן במועד הרלבנטי נערכו בביתה שיפוצים והיא וילדיה התגוררו במקום אחר. לעצם העניין טוענת המשיבה כי הפועלים הזרים בביתה הועסקו על ידי קבלן ולא על ידה.

5.         לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, מוצאים אנו כי דין הערעור להתקבל. אכן, צודקת המדינה בטענתה כי, לפי הוראות החוק, הודעת הקנס שנשלחה בדואר רשום למענו של אדם עם אישור מסירה, נחשבת כהודעה שנמסרה כדין. בשל כך ניתן לראות את הודעת הקנס שנשלחה למשיבה בחודש ינואר 2005 ולא נדרשה - כהודעה שנמסרה כדין.

6.         מעבר לכך, גם אם נקבל את גירסתה העובדתית של המשיבה כי לא קיבלה את הודעת הקנס, הרי אין חולק כי היא קיבלה את דרישת התשלום שנשלחה אליה מהמרכז לגביית קנסות ולפחות ממועד זה היתה מודעת לקנס שהוטל עליה. דבר זה היה בחודש ינואר 2006, או במועד סמוך לכך. על דרישה זו לא הגיבה המשיבה. גם אם נראה את המועד הקובע כמועד קבלת דרישת התשלום בידי המשיבה (ינואר 2006) ולא את מועד מסירת הודעת הקנס (ינואר 2005), חל איחור משמעותי בפניית המשיבה לבית הדין בבקשה להארכת מועד.  (עפ"א 14/06 ניסים סבן - מדינת ישראל - משרד התעשיה המסחר והתעסוקה (טרם פורסם), ניתן ביום 9.1.07) אכן, גם פניה באיחור אפשרית, אלא שיש להצדיקה בנימוק סביר המתקבל על הדעת (עפ"א 14/05 סיוון תכשיטים בע"מ נגד מדינת ישראל; טרם פירסם) ואין צורך לאמר שככל שהאיחוד גדול יותר כך הנימוק לאיחור צריך להיות משמעותי יותר. נימוק שכזה לא היה בפי המשיבה ולמעשה לא היה בפיה כל נימוק ענייני להצדקת האיחור. העובדה שמדובר באם חד הורית המטופלת ב-5 ילדים אין בה - כשלעצמה - כדי להצדיק איחור של חודשים רבים בפניה לבית הדין. פניה לבית הדין בעקבות נקיטת הליכי אכיפה אף היא אינה בבחינת נימוק ענייני. חוק העבירות המינהליות קבע מסגרות ברורות של זמנים ומועדים ועל פיהם יש לפעול. טענה על אי ידיעת החוק אין בה כדי להצדיק איחור, קל וחומר איחור ניכר כמו במקרה הנדון.

7.         עיון בפסק דינו של בית הדין האזורי מעלה שהחלטתו להאריך את המועד למשיבה להגיש בקשה להישפט אינה מבוססת על כל טעם ענייני סביר - ולו קלוש - המצדיק הענות לבקשה. בנסיבות אלה יש מקום להתערב בפסיקת בית הדין ולקבוע כי לא היתה הצדקה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט וכי דין הערעור להתקבל.

8.         סוף דבר - אנו מקבלים את ערעור המדינה, מבטלים את פסק דינו של בית הדין האזורי ופוסקים כי דין בקשת המשיבה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט - להידחות.

ניתן היום ז' בניסן, תשס"ז (26 במרץ 2007) בהעדר הצדדים ועל פי בקשתם יישלח אליהם בדואר.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: