פסק-דין בתיק עפא 50/06

השופט שמואל צור

1.         ערעור בפנינו על החלטה של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת הדס יהלום; תיק בש"א 6086/06), בה נדחתה בקשת המערער להאריך לו את המועד להגשת בקשה להישפט בקשר לקנס מינהלי שהושת עליו.

2.         ביום 20.11.05 הוטל על המערער קנס מינהלי בקשר לעבירה של העסקת שני עובדים זרים ללא היתר. המבקש הגיש בקשה לביטול הקנס לפי סעיף 8א'(א) לחוק העבירות המינהליות תשמ"ו-1986. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 9.2.06 (סעיף 5 להחלטת בית הדין האזורי). ביום 31.5.06 הגיש המערער בקשה להארכת המועד להישפט אשר, כאמור, נדחתה על ידי בית הדין האזורי.

3.         בבית הדין האזורי, כמו גם בפנינו, טען המערער כי לאחר שנדחתה בקשתו לביטול הקנס, הוא פנה מספר פעמים לפקיד בשם דרור שרעבן אשר, ככל הנראה, היה החוקר אשר טיפל בעניינו. לדבריו, אמר לו מר שרעבן כי הוא מטפל בעניין וכי הקנס יבוטל. לדבריו, פנייתו לבית הדין בבקשה להארכת המועד להגיש בקשה להישפט נעשתה לאחר שפניותיו למר שרעבן לא נענו. לעצם העניין טוען המערער כי לא ביצע כל עבירה.

            עוד טוען המערער כי הדיון בעניינו נערך על יסוד טיעונים בכתב ובלא שהוזמן להשמיע טענות בעל פה.

            המדינה תומכת בפסיקת בית הדין האזורי.

4.         לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, אנו מחליטים לדחות את הערעור. המערער הגיש בקשה לביטול הקנס ובקשתו נדחתה בהחלטת התובע המוסמך מיום 9.2.06. לפי סעיף 8א'(ה) לחוק העבירות המינהליות, משעה שנדחתה הבקשה לביטול הקנס, ניתן להגיש בקשה להישפט תוך 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה. על הוראה זו שבחוק חזר התובע המוסמך בהחלטתו הדוחה את הבקשה לביטול הקנס (נספח ו' לערעור). בבקשתו לתובע המוסמך היה המערער מיוצג והחלטת התובע המוסמך נשלחה לבא-כוחו. משום מה סבר המערער כי, לאחר שהתובע המוסמך החליט לדחות את בקשתו לביטול הקנס, יעשה זאת מר שרעבן, שהוא לא תובע ולא מוסמך לדבר. המערער התעלם אפוא מההחלטה המוסמכת ופנה וחזר ופנה לאדם שאינו מוסמך. בנסיבות אלה אין לו להלין אלא על עצמו. פניה לאדם שאינו מוסמך לאחר שהתקבלה החלטת הגורם המוסמך אינה מועילה ובמיוחד אין בה כדי להוות טעם המצדיק את האיחור בהגשת בקשה להישפט. חוק העבירות המינהליות קבע ערוצי טיפול מיוחדים בקנסות המוטלים בשל עבירות מינהליות ובהם לוחות זמנים מוגדרים וברורים. סטיה ממסגרות הזמן הקבועות אינה הכלל והיא יכולה להיות מוצדקת במקרים חריגים ומיוחדים בהם יש טעם ענייני שיש בו כדי להצדיק את האיחור. פניית סרק לרשות שאינה מוסמכת, אינם מהווים הצדקה שכזו.

5.         נתנו דעתנו לטענת המערער כי החלטת בית הדין האזורי בעניינו ניתנה על יסוד הבקשה שהגיש ותגובת המדינה בכתב, בלא שהוזמן לדיון. בפסק דין שניתן לאחרונה בפרשת אטיאס (עפ"א 39/06 אטיאס נגד מדינת ישראל; טרם פורסם) נקבע כי דיון בכתב בהליך של בקשה להארכת מועד להישפט הוא חריג ולקיומו יש צורך בהוראות מיוחדות או החלטה שיפוטית. כלל זה תקף גם בעניינו של המערער, אך אנו מוצאים שבמקרה הנדון אין בכך כדי להועיל. המערער היה מיוצג והוא פרש את כל טענותיו בפני בית הדין האזורי ולא שמענו מפיו כל טענה נוספת שלא השמיע או שנמנע ממנו להשמיעה בפני בית הדין האזורי.

מוסיף המערער וטוען כי לו היה מוזמן לדיון בבית הדין האזורי יכול היה לבקש להזמין לעדות את מר שרעבן שהיתה תומכת בטענותיו. גם טענה זו אין בה כדי להועיל. המערער לא הזמין את מר שרעבן לעדות בלא כל קשר לטכניקת הדיון בבית הדין האזורי. מעבר לכך ספק רב אם היה מקום להיענות לבקשה זו שהרי המדינה לא חלקה על טענותיו של המערער כי פנה וחזר ופנה למר שרעבן, וכל השאלה היא האם יש בפניות אלה כדי להוות טעם מוצדק לאיחור. על כך ענה בית הדין בשלילה וכאמור, אף אנו סבורים כמותו.

6.         סוף דבר - הערעור נדחה.

ניתן היום ט' בניסן, תשס"ז (28 במרץ 2007) בהעדר הצדדים ועל פי בקשתם יישלח אליהם בדואר.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: