פסק-דין בתיק עפא 143/08

1.         המערער הועמד לדין בביהמ"ש השלום בנצרת בעבירות של סחיטה באיומים (מס' מקרים), איומים, גניבה ותקיפה סתם .

2.         בכתב האישום נטען, כי עובר לתאריך 8/8/07, פגש המערער בנצרת עילית בנ"ב (להלן: " נ"ב"), אותו ואת בני משפחתו הכיר המערער קודם לכן. המערער טען בפני נ"ב כי יש בידו קלטת וידאו בה מתועדת אחותו של נ"ב (להלן אחותו תקרא : " א") כשהיא מקיימת יחסי מין עם גברים ואף תיעוד של אשתו של נ"ב (להלן אשתו תקרא: " ב") במהלך קיום יחסי מין עם גבר זר. המערער דרש מנ"ב סך של 1500 ש"ח עבור הקלטת שאם לא כן - יפרסם את הקלטת ברבים. עובר לתאריך 8/8/07 , התקשר המערער אל אביו של נ"ב (להלן יקרא אביו: " א"ב") ואף ממנו דרש כספים בקשר לקלטת הוידאו בה מצולמת כביכול  א'. לאחר שנודע לב' מה טוען המערער לגביה, היא התקשרה אל המערער ואמרה לו שיחדל מלהכפישה. המערער הגיב שברצונו לשוחח עמה והיא התירה לו לבוא לביתה. בהגיע המערער לבית, דרש המערער מב' כי תקיים עמו יחסי מין ולא - ימסור לבעלה את הצילומים שברשותו. ב' סירבה ובתגובה קילל אותה המערער ועזב את הבית. בתאריך 8/8/07הגיע המערער ביחד עם אחר לביתו של נ"ב, שב על טענתו לגבי קלטת הוידאו ודרש מנ"ב כסף באיימו שאם לא יקבל כסף - יפרסמה ברבים. כן טען המערער, כי יש בידו תמונות של ב' עם גברים אחרים. המערער איים על נ"ב כי אם לא יעשה כדבריו, הוא יפגע בו. באותו מעמד, התקשר המערער מביתו של נ"ב אל אביו של נ"ב  ודרש ממנו 1500 ש"ח עבור קלטת הוידאו ואיים שאם לא יקבל את הכסף - יפרסם את הקלטת ברבים. המערער עזב את ביתו של נ"ב ולקח עימו את מכשיר הטלפון הנייד של נ"ב וזאת ללא רשותו של נ"ב. עקב כך, אחיו של נ"ב (להלן אחיו יקרא: ח"ב") יצר קשר עם המערער ונפגש עימו בחניית ביתו של נ"ב. במהלך הפגישה, תקף המערער את ח"ב בכך שסטר לו בפניו. המערער קילל ואיים על ח"ב, נ"ב, א', ב' ואחות נוספת (להלן האחות הנוספת תקרא: " ג") אשר נכחו במקום, כי ברשותו תמונות של ב' ו- ג' עם גברים וכן קלטת וידאו של א' וכי יפרסמם ברבים, כולל באינטרנט. בתאריך 9/8/07, בשעות היום, פגש המערער בג' בכפר ריינה. ג' סירבה לדבר עם המערער ולכן קילל אותה. באותו יום בשעות הלילה, הסתובב המערער בחצר ביתן של א' וג' ואחז בידו בדבר מה הנחזה להראות כמו אקדח וזאת במטרה להפחידן.במעשיו המתוארים לעיל, המערער סחט באיומים את נ"ב, א"ב ו- ב'. המערער איים על נ"ב, ח"ב, א', ב' ו- ג'. כן תקף המערער את ח"ב שלא כדין. עוד גנב המערער מכשיר הטלפון הנייד של נ"ב.

3.         במסגרת הליך גישור שהתנהל בפני ביהמ"ש קמא, הגיעו הצדדים להסדר לפיו הודה המערער בעובדות כתב האישום וביקש לצרף תיקים נוספים שהינם:

א.         ת"פ 1383/06 שעניינו החזקה ושימוש בסמים מסוג הירואין והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

ב.         ת"פ 1107/06שעניינו החזקת נשק שלא כדין ויריה מנשק חם באיזור מגורים.

ג.          ת"פ 133/06שעניינו עבירות תקיפה ואיומים כלפי אשת אחינו של המערער.

4.         בעניינו של המערער נתקבלו בביהמ"ש קמא שני תסקירים של שירות המבחן, בתסקיר הראשון מיום 15/4/07 במסגרת תיק שצורף, הודיע שירות המבחן כי המערער לא הגיע לפגישה שנקבעה לו ולא הגיע לבדיקות  אליהן זומן. בתסקיר מיום 2/9/07, עמד שירות המבחן על נסיבותיו האישיות של המערער, שהינו בן 40, גרוש, אב לילד, וגדל במשפחה דלת אמצעים חומריים ורגשיים. המערער הגיע לשתי שיחות מתוך שלוש אליהן הוא זומן כמו כן, הגיע לבדיקה אחת מתוך ארבע אליהן הוא זומן. המערער סירב להצעת שירות המבחן לפנות לעמותת "אפשר", הגיב בתוקפנות וניתק קשר עם שירות המבחן. לפיכך, שירות המבחן לא בא בהמלצה כלשהי בעניינו של המערער.

5.         מעיון בגיליון הרשעותיו הקודמות של המערער עולה כי לחובתו מספר רב של הרשעות קודמות במסגרת 26 תיקים פליליים, שכוללות בין היתר, עבירות רכוש, תקיפה, איומים, נשיאת סכין, תקיפת שוטר וסמים. עוד עולה כי המערער ריצה בעבר תקופות מאסר ממושכות אך בכל פעם חזר לסורו. בנוסף לכך, המערער ביצע את המעשים נשוא כתב האישום כאשר מרחפים מעל צווארו שני מאסרים על תנאי ברי הפעלה אחד בן 8 חודשים בגין עבירות אלימות והשני בן 4  חודשים בגין עבירות סמים. אם לא די בכך, העבירה בוצעה בזמן שהתנהלו כנגד המערער שני תיקים, והוא היה בקשר עם שירות המבחן לקראת גזירת עונשו.

6.         ביהמ"ש קמא הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בעבירות המיוחסות לו בתיק זה ובתיקים המצורפים, והטיל על המערער מאסר בפועל לתקופה  של 38 חודשים בניכוי ימי מעצרו, מאסר על תנאי לתקופה של 32 חודשים, הפעלת שני מאסרים על תנאי שעמדו לחובתו של המערער, אחד בן 8 חודשים והשני בן 4 חודשים- שניהם בחופף לעונש המאסר בפועל שהוטל בתיק זה, קנס בסך 10,000 ש"ח וכן פיצוי כספי למתלוננים בסך כולל של 50,000 ש"ח.

7.         המערער מלין על גובה הפיצוי שהוטל עליו. לטענתו גובה הפיצוי אינו תואם את נזקיהם של המתלוננים, ואינו הולם את חומרת העבירות. לדידו, ביהמ"ש קמא פסק פיצוי גבוה למתלוננים מבלי שעשה את השקלול הנכון אם אכן נגרם נזק, ומבלי שהפנה לראשי נזק בכלל כפי שנהוג לעשות בתיקים פליליים. המערער ציין כי, בהעדר עמדה מטעם המתלוננים ובהעדר תצהיר קורבן, יש לעשות איזון ראוי בפסיקת הפיצויים והפנה לע"פ 5023/99 חיכמה נ' מ"י. בנוסף טען המערער,  כי שגה ביהמ"ש קמא עת לא נתן משקל ראוי לנסיבות חייו הקשות של המערער אשר לקח אחריות מלאה על מעשיו והביע חרטה  ורצון שיקום.

            מנגד, ביקשה ב"כ המשיבה לדחות את הערעור. טענה כי רכיב הפיצוי הינו רכיב חשוב מאוד משום שהעבירה המרכזית בתיק זה  היא עבירת סחיטה באיומים.

            המתלוננים לא  התייצבו לדיון בפנינו, והם העדיפו לא להביא את עמדתם בפני ביהמ"ש. ב"כ המשיבה טענה כי אי הבאת עמדה מטעם המתלוננים נובעת מחששם מהמערער שהינו בן משפחתם.

8.         לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, בחנו את גזר הדין ואת תסקיר שירות המבחן, אנו סבורים כי גובה הפיצוי שנקבע למתלוננים ראוי, מידתי והולם את הנזקים שנגרמו למתלוננים, ואיננו רואים כל מקום להתערב בו.

            העבירות שהורשע בהן המערער חמורות ביותר. המערער הטיל את אימתו על משפחה שלמה בניסיון לסחוט ממנה כספים, כשהוא טוען בפניהם שבידו צילומים ותמונות של בנות המשפחה שמקיימות יחסי מין עם גברים, וכי אם לא ישלמו לו, יפרסמן ברבים. המערער איים על בני המשפחה, תקף את אחד מבני המשפחה וגנב מכשיר טלפון נייד מבן משפחה אחר ואף ביקש מאחת מבנות המשפחה לקיים עמו יחסי מין תוך איום שהוא ימסור את צילומי הוידאו לבעלה. סבורים אנו כי שיעור הפיצויים נקבע בשים לב לחומרת המעשים שבביצועם הודה המערער. אין כל ספק כי מעשיו החמורים גרמו סבל רב למשפחה שלמה, סבל אשר ישאיר את אותותיו לטווח רחוק, לכן מן הראוי לפצותם בפיצוי הולם בגין נזק זה.

סמכותו של בית המשפט לחייב אדם שהורשע בפיצוי נפגע עבירה, בגין הנזק או הסבל שגרם לו, מוסדרת בסעיף 77(א) לחוק העונשין.

סעיף 77 לחוק העונשין קובע:

           "(א) הורשע אדם, רשאי בית המשפט לחייבו, בשל כל אחת מן העבירות שהורשע בהן, לשלם לאדם שניזוק על ידי העבירה סכום שלא יעלה על 228,000 שקלים חדשים לפיצוי הנזק או הסבל שנגרם לו.

                         (ב)   קביעת הפיצויים לפי סעיף זה תהא לפי ערך הנזק או הסבל שנגרמו, ביום ביצוע העבירה או ביום מתן ההחלטה על הפיצויים, הכל לפי הגדול יותר.

                        (ג)..."