פסק-דין בתיק עפא 14/08

פסק הדין בבית המשפט לתעבורה בצפת ניתן ביום 21/11/2007 כאשר הערעור הוגש לבית משפט זה ביום 20/1/2008 לאמור לאחר המועד הנקוב על פי דין.

ב"כ המשיבה הצביע על כך והמערער השיב כי שלח ערעור במועד אך היה זה בכתב יד ועד שהודע לו כי עליו להדפיסו חלפה התקופה.

למען הסדר הטוב, אני מחליט את בקשתו בעל פה של המערער ומאריך התקופה בדיעבד עד למועד הגשת הערעור.

ולעצם הענין -

עסקינן כאמור בערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בצפת, בתיק ת. 2346/06. בכתב האישום הואשם הנאשם בעבירה של עקיפת רכב כאשר שדה הראיה מוגבל בניגוד לתקנה 47(ה) לתקנות התעבורה, והורשע לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של עקיפה בדרך לא פנויה בניגוד לתקנה 47(ד) לתקנות התעבורה, וזאת בתוקף הוראותיו של סעיף 184 לחסד"פ. עיון בפרוטוקול בית המשפט מלמד כי ענין זה של האפשרות להרשעתו בעבירה לפי תקנה 47(ד) הנ"ל הובאה על ידי בית המשפט לידיעתו של המערער שלא היה מיוצג על ידי עורך דין בבית המשפט קמא ואף לא בשלב הערעור.

ההרשעה באה לאחר שבית המשפט קמא שקל, כפי שפירט בהכרעת הדין, את הראיות, והסביר כיצד הגיע למסקנותיו שעיקרן מתן אמון בגרסת עדי התביעה תוך קביעה כי הנאשם לא הצליח לערער ראיות אלה שנקבעו כמהימנות.

בהודעת הערעור המפורטת כתב המערער את טענותיו כלפי עצם מסקנותיו של בית משפט קמא ואף הוסיף דברים שלא אתייחס אליהם באשר לאופן ניהול המשפט, דברים שאין להם ביטוי בפרוטוקול וכך אף דברים כלפי בית המשפט קמא כי מסגנון התייחסותו "עולה ריח חריף של משוא פנים עד כדי חנופה ..." וכיוצ"ב דברים נוספים. סוג זה של טענות אחרונות לא חזר בעת שמיעת הערעור.

יצוין כי במהלך שמיעת דברי המערער כאן שהתבצעה בדרך של קריאת מסמך שהכין בביתו ואשר צורף בסיום דבריו לתיק בית המשפט, ריכז המערער את טענותיו וכיוון חציו למסקנות בית המשפט קמא תוך שהוא מצביע על פירכות הקיימות לדעתו בין הדברים שהועד עליהם בבית המשפט לבין מסקנות בית המשפט קמא.

בדקתי את טענותיו אחת לאחת ודחיתי מתן פסק דין זה על מנת לאפשר בחינתן מחדש שמא יש בהן כדי לגבור על הכלל של העדר התערבות של ערכאת ערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, והגעתי לכלל מסקנה כי אין זה המקרה להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא.

אפנה בענין זה לפסק הדין שיצא מלפני בית המשפט העליון אך לפני ימים ספורים בתיק רע"פ 10541/07 מקס קימה נ' מ"י [פורסם באתר האינטרנט של מערכת בתי המשפט], וכן לשני פסקי הדין הידועים שצוטטו בפסק הדין האמור, ע"פ 111/94 שוורץ נ' מ"י, פ"ד נד (3) 769, 780 ו-ע"פ 190/82 מרקוס נ' מ"י, פ"ד ל"ז (1) 225, 234.

מה שם בענין קימה אף כאן, לא נמצא מקום לפעול בניגוד להלכה כי בית משפט בשבתו כערכאת ערעור אינו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבע בית המשפט של הערכאה הדיונית אשר שמע את העדויות, התרשם מהן ובחן אותן, אלא במקרים חריגים.

בענייננו קבע בית המשפט את ממצאיו על בסיס עדויות פרונטליות שנשמעו באולם בית המשפט, ולא לי בשבתי כערכאת ערעור, ניתנה על פי דין ההזדמנות להתרשם מהן ולקבוע ממצאים על בסיס מתן אמון בדברי זה או אחר.

כדוגמא לטענות שנטענו על ידי המערער, ואך כדוגמא שהרי אף יתר הטענות מכוונות כלפי מסקנות המבוססות על מתן אמון בדברי עדים וקביעת ממצאים על פיהם, אביא את זו שכנגד מתן אמון בדברי שני עדי התביעה על אף סתירה שנפלה בין עדויותיהם. בית המשפט קמא התייחס בהכרעת הדין לסתירה זו במפורש, העריך אותה, קבע כי היא שולית ומכל מקום, למקרא הכרעת הדין, לא הביאה סתירה זו לערעור מתן האמון בחלק המטריאלי שהביא להרשעה.

בחינת העונשים שהוטלו על המערער אף היא אינה מגיעה למסקנה כי יש כאן מקום להתערבות ערכאת ערעור, שאין הם חורגים מרמת הענישה בעבירות מסוג זה עד כדי צורך בהתערבות.

אני מחליט לפיכך לדחות את הערעור.

הודע במעמד עו"ד כהן ובהעדר המערער אשר נמסר לו בעל פה במהלך הישיבה הקודמת, כי מחמת מקום מגוריו המרוחק רשאי הוא להעדר מן הישיבה היום. המזכירות תעביר למערער בדחיפות ובדואר רשום את עותק פסק הדין.

ניתן היום כ' ב אדר א, תשס"ח (26 בפברואר 2008).

000014/08עפא054 ורד התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: