פסק-דין בתיק עפא 12/05

השופט יגאל פליטמן

1.      בפני בית הדין האזורי בנצרת (השופטת עידית איצקוביץ; בש 1011/05) התבררה בקשת המערערת (להלן - האגודה) להארכת מועד להגשת בקשה להישפט באשר להודעה על הטלת קנס מינהלי קצוב שהוצאה על ידי המשיבה (להלן - המדינה) מכח הוראת סעיף 8 (א) לחוק העבירות המינהליות,  התשמ"ו - 1985 (להלן - חוק העבירות המנהליות). מושא ההודעה, הינו  קנס מנהלי קצוב שהוטל על האגודה, מכח הוראת סעיף 2 (א) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א - 1991, בגין העסקה של שלושה עובדים זרים. העבירה בוצעה לטענת המדינה ביום 19.03.03.

2.      מן ההודעה על הטלת קנס מינהלי קצוב, עולה כי האגודה הואשמה בהעסקת שלושה עובדים זרים שלא כדין בבית אריזה וקרור ביום 19.03.03.  ההודעה נושאת תאריך 26.10.04, ומהחלטת בית הדין קמא, אנו למדים, כי  היא הומצאה לאגודה ביום 11.11.04. בתאריך 19.11.04 פנתה האגודה אל המדינה בבקשה לביטול הקנס. בקשה זו נדחתה בתשובה מיום 09.01.05, במסגרתה הודע לאגודה, כי המועד להגשת בקשה להישפט הוא עד ל - 30 יום ממועד קבלת ההודעה על דחיית בקשת הביטול. הבקשה להארכת מועד להישפט הוגשה לבית הדין קמא בתאריך 23.03.05, היינו, כחודש וחצי לאחר שחלף המועד לעשות כן.   

3.      בית הדין קמא דחה את הבקשה להארכת מועד, בקובעו כי "הטענה של חוסר נסיון של המבקשת בקנסות כגון אלה, סברתה כי מדובר בטעות והנסיון לברר את העניין, כאשר הודעה ספציפית על המועד האחרון להגשת בקשה להישפט מופיעה בתשובה לבקשה לביטול הקנס, לא משמשת הצדקה להגשת הבקשה באיחור, שאינו קל כלל ועיקר, כל עוד מדובר בחריגה של כ - 45 ימים מחלוף המועד שנקבע בחוק. אילו בנסיבות אלה היה בית הדין נעתר לבקשת המבקשת, התוצאה המעשית היתה הארכה כמעט אוטומטית של המועד שנקבע להגשת בקשה להישפט, בניגוד לתכלית של הפיכת עבירות מסויימות לעבירות מנהליות".

4.      נוסיף ונציין, כי מכח הוראת סעיף 13 (ב) לחוק העבירות המינהליות, "בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, לקיים את המשפט גם אם הודעת מקבל ההודעה לפי סעיפים 8 או 9 כי ברצונו להישפט ניתנה באיחור". חברי השופט רמי כהן, הטעים בעניין זה, כי אין להענות לבקשה להישפט שהועלתה לאחר הזמן, כעניין שבשגרה, לבל תעשה תכלית חוק העברות המנהליות, פלסתר. אך, " יחד עם זאת... מדובר בבקשה להישפט, לאמור: בבירור הליך פלילי. לטעמנו, יש ליתן את הדעת לכך שעסקינן גם בהעברת החלטה של גוף מקצועי-מנהלי (מפקח/רשם המתמנים מכוח חוק העבירות המינהליות), תחת שבט הביקורת של גוף שיפוטי. לטעמנו, כאשר  ההליך מושא הבקשה להארכת מועד הינו החלטה של גוף מינהלי-מקצועי, אמת המידה של טעמים מוצדקים או סבירים היא הראויה. קביעת אמת מידה של "טעמים מיוחדים", ראויה היא לצורך הכרעה בבקשה להארכת מועד, כאשר מושא הערעור הוא החלטה של גוף שיפוטי. קביעת אמת מידה נוקשה יתר על המידה, עלולה לחסום באופן גורף מדי ביקורת שיפוטית של גוף שיפוטי על ההחלטה המקצועית. למותר לציין, כי אין להסיק מהאמור כי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט תתקבל כדבר שבשגרה..."  (עפא 14/05 סיוון תכשיטים - מדינת ישראל, ניתן ביום 12.03.06).

על כך הוסיף השופט כהן באותה פרשה, כי " ברור, כי יש ליתן משנה תוקף לשמירה על המועדים הנקובים בחוק. יחד עם זאת, הסמכות האמורה בענייננו עולה בקנה אחד עם המגמה, לפיה יש לאפשר מרחב מסויים של גמישות בנוגע להארכת המועדים הקבועים בחיקוקים שונים -  גמישות אשר ראוי לעשות בה שימוש, במקרים המתאימים לכך בלבד. מגמה של חוסר גמישות עלולה לגרום לעיתים עוול קשה... 

יש לבחון את נסיבותיו האישיות של הנקנס, לרבות ביצוע עבירות קודמות, איתנותו הכלכלית, היקף ביצוע העבירה.

בחינת העבירה גופה: האם מדובר בחקיקת מגן; האם נפגעו זכויות או חירויות יסוד.

בחינת הסיבות בעטיין נגרם האיחור: האם המדובר בזלזול או בהתרשלות; האם מדובר בהתעלמות מהוראות חוק; האם מדובר במחלה, תאונה או מוגבלות אחרת שמנעה מהמבקש ידיעה או אפשרות לטפל בעניין.

בנוסף, יש לבחון את מידת האיחור בהגשת הבקשה וכן האם נפל פגם בהליך ההמצאה של המסמכים לידי הנקנס".

5.      לדידי במקרה דנן, בחינת השיקולים הצריכים לעניין, מובילה לתוצאה, לפיה יש לקיים המשפט, כבקשת האגודה, למרות האיחור בהעלאת הבקשה להישפט. טעמי לאמור, באלו:

                                א.        הסוגיה שמעלה האישום כנגד האגודה, העסקת עובד זר בחקלאות במסגרת בית אריזה, עשויה להיות בעלת השלכת רוחב. סוגייה זו ראוי שתתלבן, עובדתית ומשפטית, בפני ערכאה שיפוטית. בכלל זה, ידרש בית הדין קמא לבחון, למי שייך בית האריזה ומה אופי העבודה המבוצעת בו, האם עבודה זו אינטגרלית לעבודה החקלאית, האם העובדים מועסקים רק בבית האריזה או גם בעבודות חקלאיות אחרות ועוד, כל זאת על רקע המסגרת הנורמטיבית הצריכה לעניין.  

                                 ב.          בעוד שהעבירה נעברה לטענת המדינה ביום 19.03.03, נשלחה ההודעה על תשלום קנס מינהלי רק ביום 26.10.04. מדובר בחלוף פרק זמן ארוך ביותר, בין מועד ביצוע העבירה הנטענת לבין שליחת ההודעה על תשלום הקנס. הנה כי כן, למדינה לא אצה הדרך לנהל את ההליך בצורה יעילה ומהירה. משכך, סבורים אנו, כי עמידתה היא בדקדקנות על המועדים הקבועים להגשת בקשה להישפט, אינה בבחינת התנהלות הולמת. בעניין זה נוסיף כי גם במסגרת בירור הליך זה השתהתה המדינה במתן הודעה לבית הדין למרות תזכורות חוזרות ונשנות שנשלחו לפרקליטות מחוז ירושלים. 

                                  ג.         אכן האגודה הגישה את הבקשה להישפט לאחר חלוף המועד לעשות כן. אך לדידנו, אין באיחור זה, בנסיבות המוזכרות לעיל, כדי למנוע מעם האגודה את יומה בבית הדין. אין המדובר, במי שבחר לשקוט על שמריו משך חודשים רבים ונזכר להתדפק על דלתות בית הדין, רק עת טפח חובו והמדינה החלה בהליכי גביה.     

6.      מכל הטעמים לעיל, הערעור מתקבל. ההליך יושב להתברר בפני בית הדין קמא,  לברור טענות האגודה באשר לעצם הטלת הקנס, לגופן. בית הדין קמא יוציא מלפניו החלטה, באשר לאופן ניהול ההליך.

ניתן היום, י"ב באייר התשס"ו (10 במאי 2006), בהעדר הצדדים.

  _________________   ______________   _________________  

      יגאל פליטמן, שופט      שמואל צור,  שופט    ורדה וירט ליבנה, שופטת

        התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: