פסק-דין בתיק עפא 110/02

השופט א. רזי:

1.         בפנינו ערעור על החלטתו של בית משפט  השלום בחדרה (כב' השופטת ד. סלע) לפיה הוטל על המערער "קנס על תנאי" בסכום של 1,000 ש"ח לכל שבוע שבו לא ישלם למשיבים את "התשלום האחרון מתוך הסך של 170,000 ש"ח...".

ההחלטה ניתנה בגדר בקשת המשיבים לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, לכוף על המערער ואחרים לציית להוראותיו של הסכם פשרה שקיבל ביום 19.11.01 תוקף של פסק דין בתיק אזרחי 4529/01.

2.         המשיבים הינם בעלי הזכויות במקרקעין הידועים כחלקה 39 בגוש 10025 (להלן: "הנכס"). חלקו של הנכס, הכולל מסעדה וגן אירועים הושכר  תחילה למערער ולאדם נוסף ובשלב מאוחר יותר ל-ג.ר. ברק מסעדות בע"מ, גילי ברק וריקי ברק (להלן: "ברק"), שבאו בנעלי המערער והשוכר הנוסף.

            ביום 5.11.01 הוגשה תביעת המשיבים נגד ברק והמערער. המשיבים טענו, כי הם ביטלו את המערכת ההסכמית עם ברק והמערער לאחר שאלה הפרו באופן מהותי את תנאי ההסכמים. כן נטען, ששוכרי הנכס איימו על המשיבים כי בטרם יפנו את המושכר בדעתם לפרקו, להרסו ולהוריד לטמיון את הכספים הרבים שהמשיבים השקיעו במקום.

            בסעיף העתירה נתבקש בית משפט השלום, לאסור על ברק והמערער בצו מניעה קבוע, לפגוע בכל צורה שהיא במושכר על מתקניו השונים.

3.         ביום 19.11.01 במהלך דיון בבקשה למתן צו מניעה זמני, הושג הסכם פשרה בתיק העיקרי ובתיקים נוספים שהיו תלויים ועומדים.

            כעולה מהסכם הפשרה, ניתן צו מניעה כפי שביקשו המשיבים בתביעתם. כן נקבעו התנאים להמשך החזקתם של ברק והמערער במושכר עד ליום 30.10.02.

            בגין תקופת השכירות שעד יום 30.10.01, התחייב המערער לשלם למשיבים יתרת חוב עבור דמי שכירות בסכום של 170,000 ש"ח שישולם ב- 5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 30.11.01.

            בגין תקופת השכירות החל מיום 1.11.01, התחייב המערער לשלם למשיבים סכום של 470,000 ש"ח וזאת בתשלומים חודשיים מיום 30.4.02.

            בסעיף ו' להסכם הפשרה נקבע, שאם שיק כלשהו לא ייפרע ייחשב הדבר כהפרה יסודית ויהווה עילה לפינוי מיידי מהמושכר "ללא טענות הגנה כלשהן".

            בסעיף ט' נקבעו הסדרים שונים לגבי שיקים שנמסרו למשיבים וחוללו. באשר לעיקולים שהוטלו במסגרת הליכי הוצאה לפועל הוסכם על ביטולם לאחר שהמערער ישלם את הסכום של 170,000 ש"ח הנזכר לעיל.

            בסעיף י"א להסכם הפשרה נקבע, שאם העסק ייסגר על ידי גורם שלטוני "ישמרו לעצמם הצדדים את כל טענותיהם".

4.         ביום 14.5.02 הוגשה בקשת המשיבים לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט בגדרה נטען, כי שני שיקים שזמן פרעונם חל ביום 30.3.02 וביום 30.4.02 לא נפרעו על ידי הבנק ושעל אף זאת, ברק והמערער עדיין מחזיקים במושכר ומסרבים לפנותו, בניגוד למוסכם בסעיף ו' להסכם הפשרה. עוד נטען, כי חרף צו המניעה ברק והמערער הרסו חלקים מהמושכר והסירו מהמקום מחוברים שונים.

            באשר לצו עיקול זמני שניתן ביום 8.11.01 נאמר בבקשה כי אף שלפי הסכם הפשרה, העיקול נשאר בתוקף עד פרעון מלוא הסכום של 170,000ש"ח, הוצאו מהמושכר כמעט כל המטלטלין שעוקלו ברישום.

5.         בתצהיר תשובה שהוגש על ידי המערער נטען, כי בינתיים הוגש כתב אישום בגין ניהול העסק ללא רשיון ושביום 16.1.02 הורה בית משפט השלום בחדרה על סגירת גן האירועים. בתצהירו של המערער הועלתה טענה שהעסק נסגר בעקבות טיפול כושל של המשיבים בקבלת היתר בניה לפרגולה שהוקמה על ידם. כן נטען, ששולם למשיבים סכום של 180,000 ש"ח ושלאור הנסיבות שנוצרו, המשיבים מנועים מלדרוש כל תשלום נוסף עבור דמי שכירות. המערער הכחיש שהיתה מצידו הפרה כלשהי של הסכם הפשרה. כן נטען, שצו העיקול פקע משלא אושר על ידי בית המשפט בעת מתן פסק הדין.

6.         במהלך הדיון בבקשה, לאחר שהמערער והמשיב מס' 2 נחקרו על תצהיריהם, הושג הסדר לפיו מפתחות המושכר יוחזרו למשיבים בתוך 4 שעות. כן הוסכם, שהמערער יהיה רשאי להוציא מהמושכר את יתרת הציוד שנשאר עדיין במקום.

7.         בית משפט קמא קבע בהחלטתו, כי הוכח במידה הנדרשת, שהמערער הפר הן את צו המניעה והן את צו העיקול. באשר לתשלום החוב בגין תקופת השכירות שנסתיימה ביום 30.10.01 נקבע שהשיק האחרון שזמן פרעונו חל ב- 30.3.02 לא נפרע. לגבי טענת המשיב  2, כי הוצאו מהמושכר מטלטלין שעוקלו, נאמר שגירסתו לא נסתרה.

            השופטת המלומדת לא ראתה צורך לדון בטענת המערער על פקיעת צו העיקול מחמת שלא אושר על ידי בית המשפט בעת מתן פסק הדין. בהקשר זה צויין, שלפי הסכם הפשרה העיקולים יבוטלו רק לאחר פירעון הסכום של 170,000 ש"ח.