פסק-דין בתיק עפא 1041/07

1.         המשיב, אביטל נועם (להלן: " המשיב"), הודה והורשע בבית משפט קמא בשורה ארוכה של עבירות (שיוחסו לו בכתב האישום המקורי ת.פ. 2964/06 והן בשני תיקים שצורפו ת.פ. 1359/06 ו- ת.פ 1591/06) כדלקמן:

            א.         הפרת הוראה חוקית, עבירה מיום 21.8.06.

            ב.         עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה מיום 20.7.06.

            ג.          הפרת הוראה חוקית, עבירה מיום 20.7.06.

            ד.         התפרצות לבית מגורים וגניבה, עבירה מיום 9.10.04.

            ה.         החזקת סכין למטרה לא כשרה, עבירה מיום 11.6.06.

            ו.          התפרצות לבית עסק בכוונה לגנוב וגניבה, עבירה מיום 12.6.06.

בעקבות הרשעתו בעבירות הנ"ל, נדון המשיב למאסר בפועל למשך 12 חודשים, והפעלת מאסר מותנה למשך 6 חודשים בחופף ולמאסרים על תנאי.

2.         לטענת המדינה (המערערת), הקל בית משפט קמא יתר על המידה בעונשו של המשיב, בדרך שאינה הולמת את שורת העבירות החמורות בביצוען הורשע ואת עברו הפלילי. המערערת מבקשת לקבל את הערעור ולגזור על המשיב עונש של מאסר בפועל חמור הרבה יותר שישקף נכונה את חומרת מעשיו של המשיב ואת סלידת בית המשפט מהם.

3.         בערעור שהוגש על ידי המשיב (ע"פ 1048/07), עתר המשיב לניכוי תקופות המעצר בהן שהה במסגרת שלושת תיקיו מתקופת עונש המאסר שהוטלה עליו.

            יצויין, כי במהלך טיעוניה בפנינו הסכימה ב"כ המערערת, שתקופת המעצר בה שהה המשיב בגין התיקים נשוא הערעור, שבמהלכה הוא לא היה במעמד של אסיר, תנוכה מתקופת המאסר שתוטל עליו.

            הלכה למעשה, לאור הסכמתה של ב"כ המערערת מתייתר ערעורו של המשיב.

4.         ב"כ המערערת חזרה בפנינו על נימוקי הערעור המפורטים, הפנתה לתסקיר השלילי שהוגש בעניינו של המשיב וביקשה להחמיר בעונשו.

            ב"כ המשיב חזר על הנימוקים לקולא שעמדו לזכות המשיב, לרבות הודאתו בשלושה תיקים, לקיחת אחריות על מעשיו, חלוף הזמן ביחס לעבירת ההתפרצות ונסיבותיו האישיות של המשיב לרבות גילו הצעיר (בן 22). לטענת ב"כ המשיב אין המדובר בעבריין רכוש סדרתי אלא במשיב שנגמל באופן עצמאי משימוש בסמים ולכן שלל מסגרת טיפול סגורה שהציע לו שירות המבחן. לאור כל זאת ביקש ב"כ המשיב לדחות את הערעור.

5.         לאחר שעיינו בהודעת הערעור ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים על פה, הגענו לכלל מסקנה, כי דין ערעורה של המדינה להתקבל.

            המשיב הורשע בשתי עבירות של הפרת הוראה חוקית, שתי עבירות התפרצות, עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ועבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה. העבירות בוצעו במהלך החודשים יוני, יולי ואוגוסט 2006 למעט עבירת ההתפרצות שבוצעה ביום 9.10.04.

            לא רק שמדובר בעבירות חמורות, אלא הנסיבות והעיתוי של ביצוע העבירות מוסיף להן חומרה יתירה. המשיב ביצע את העבירות נשוא ת.פ. 1359/06 (התפרצות לבית מגורים וגניבה), לאחר שהוא נדון למאסר בפועל בתיק 1055/04 שהתנהל נגדו בבית משפט המחוזי בנצרת ובתקופה שבה היה עיכוב ביצוע של המאסר עד ליום 13.10.04. לא זו אף זו, לאחר ששוחרר המשיב ביום 19.6.06 בת.פ. 1591/06 למעצר בית מלא ובעודו משוחרר ממעצר בית, הפר המשיב את תנאי השחרור בתאריכים 20.7.06 ו- 21.8.06. כל זאת, כאשר תלוי ועומד נגד המשיב עונש מאסר על תנאי בר הפעלה בן 6 חודשים שהוטל עליו בת.פ. 564/04 (שלום קרית שמונה), דבר המלמד על אי רתיעתו של המשיב ממאסר על תנאי ועל כך שהוא לא למד את הלקח מהעונשים שהוטלו עליו בעבר, שכן לחובתו של משיב זה עבר פלילי בעבירות אלימות, רכוש וסמים וכבר ריצה בעברו עונשי מאסר בפועל. בנוסף לכל אלה, קצינת המבחן התרשמה מרמת הסיכון להישנות ביצוע העבירות על ידי המשיב בעתיד ולא באה בהמלצה כלשהי בעניינו, שכן המשיב לא גילה מוטיבציה לתהליך טיפולי ולשינוי.

בהינתן כל אלה, אין מנוס מן המסקנה, כי בית משפט קמא הקל עם המשיב בצורה המחייבת את התערבותנו. עונש המאסר שהושת על המשיב והפעלת המאסר המותנה באופן חופף אינם יכולים לעמוד אל מול חומרת העבירות שבוצעו על ידי המשיב ונסיבות ביצוען ואל מול עברו הפלילי והמסוכנות הנשקפת ממנו.

6.         לאור כל האמור, אנו מחליטים לקבל את ערעור המדינה ולגזור על המשיב, בשים לב לכך, שערכאת הערעור אינה נוהגת למצות את הדין, במקום המאסר שהוטל עליו בבית משפט קמא, מאסר בפועל למשך 18 חודשים ולהורות על הפעלת המאסר המותנה בן 6 חודשים נשוא ת.פ. 564/04 (שלום קרית שמונה) לריצוי באופן מצטבר, כך שסך כל תקופת המאסר בפועל תעמוד על 24 חודשים וזאת בניכוי תקופת המעצר בה שהה המשיב בגין התיקים נשוא הערעור, שבמהלכה הוא לא היה במעמד של אסיר.