פסק-דין בתיק עפא 10/06

השופט עמירם רבינוביץ

1.         ביום 10.9.2002 נשלחה למערערת הודעה על הטלת קנס מנהלי קצוב בסך 5,000 ש"ח בשל העסקת שני עובדים זרים שלא כדין ביום 23.7.2001, מעשה המהווה עבירה על פי סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א - 1991 (להלן - חוק עובדים זרים). קנס זה שולם על ידי המערערת.

2.         ביום 10.9.2003 נשלחה למערערת הודעה על הטלת קנס מנהלי קצוב בסך 60,000 ש"ח בשל העסקת שני עובדים זרים שלא כדין ביום 25.2.2002, ללא חוזה עבודה וללא ביטוח רפואי.

3.         ביום 20.11.2003 פנתה המערערת למשיבה בבקשה לביטול הקנסות. לפנייה צורפו אישורים המעידים כי לעובדים הזרים של המערערת קיים ביטוח רפואי.

4.         ביום 1.1.2004 הודיעה המשיבה למערערת, כי בקשתה מתקבלת באופן חלקי בכך שהיא מפחיתה את הקנס המתייחס להעדר ביטוח הרפואי, ומשאירה את הקנס בגין העבירות של העסקה שלא כדין ובגין התקשרות עם העובדים הזרים ללא חוזה בכתב.

5.         לטענת המערערת, פנתה למשיבה פעמים נוספות בתאריכים 19.1.2004 (בטעות נכתב במכתב תאריכו כ - 19.1.2003 אך בבדיקה תוך השוואת התאריך העברי של המכתב ובמסמכים שלאחריו מדובר ב - 19.1.2004) ו- 13.9.2005 בבקשה לביטול הקנס תוך צירוף החוזים עם העובדים הזרים כשם שנתבקשה על ידי המשיבה.

6.         ביום 16.10.2005 שלח המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות דרישה לתשלום החוב.

7.         ביום 20.11.2005 הגישה המערערת בקשה דחופה לבית הדין האזורי לביטול הקנס המנהלי ועיכוב הליכי הגביה.

8.         ביום 9.1.06 דחה בית הדין האזורי בתל אביב (בש"א 8915/05; השופטת נטע רות) את הבקשה בנימוקים הבאים:

" הבקשה שהוגשה לבית הדין עפ"י כותרתה ועפ"י הסעדים שהתבקשו במסגרתה הינה בקשה לביטול הקנס המנהלי ולעיכוב הליכי הגביה.

בהתאם לסעיף 8 א' לחוק העבירות המנהליות הסמכות לביטול הקנס נתונה לתובע המוסמך ולא - לבית דין זה. משכך, יש לדחות את הבקשה מטעם זה. מעבר לכך יאמר כי בהתאם להוראות החוק הנ"ל הגשת הבקשה ביטול (צ.ל לביטול - ע.ר) הקנס אינה דוחה את המועד לתשלומו (ר' סעיף 8 ד' לחוק).

מעבר לדרוש יאמר כי אפילו נקרא לבקשה את מה שאין בה - קרי בקשה להאריך את המועד להגשת בקשת רשות להישפט הרי שלא היה מקום להעתר לבקשה זו על יסוד העובדות הנטענות בבקשה וזאת, בשים לב לכך שלא התקיימו התנאים החריגים המצדיקים העתרות לבקשה מעין זו, ובשים לב לכך שניהול מגעים עם  המשיבה אין בו כדי להוות טעם מיוחד המצדיק הגשת הבקשה במועד שהוגשה מה גם שכאמור אין מדובר בבקשה לאורכה אלא בבקשה לביטול הקנס.

לאור כל האמור - הבקשה נדחית".

9.         בקשה לעיכוב הליכי הגביה נדחתה על ידי בית דין זה ביום כ"ה בטבת תשס"ו, 23 בפברואר 2006 (ב"ש 5/06 שבתיק ערעור זה).

10.       א.        בערעורה   על   החלטת  בית הדין  האזורי   גוללה   המערערת   את

השתלשלות הדברים, כפי שהיא רואה אותה וקבלה על כך שהתובע המוסמך דחה את בקשתה מבלי שהיו בפניו חוזי ההעסקה על אף שנשלחו לסניף ירושלים בעוד שהתובע המוסמך נמצא בתל אביב.

ב.         עוד טענה המערערת, כי לבית הדין לעבודה הסמכות לדון בהחלטה שגויה של התובע המוסמך.

ג.         המערערת הוסיפה בערעור טענה חדשה, לפיה לא היה מקום להטיל עליה כפל קנס באשר אין מדובר בעבירה מנהלית חוזרת, שכן במועד בו הושת הקנס השני, מושא ערעור זה, טרם שולם הקנס בגין העבירה הראשונה בה הואשמה.

ד.         למערערת טענה חלופית, לפיה יש לה טעם מיוחד להגשת הבקשה להישפט באיחור, בשל "טעות אופרטיבית תמת לב למצב משפטי בלתי ברור".