פסק-דין בתיק עפ 962/06

א.         הערעור שבפנינו הוא על הכרעת הדין של בית משפט השלום בחיפה (ס. הנשיא כב' השופטת ר. חוזה) מיום 22.3.06, ת.פ. 2627/04, לפיה הורשע המערער בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, גניבה וקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, ובגזר הדין מיום 16.5.06 נדון ל-20 חודשי מאסר, מתוכם 9 חודשי מאסר בפועל והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים ולתשלום קנס בסך 3,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו.

ב.         הנסיבות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

בכתב האישום שהוגש כנגד המערער וחמישה נאשמים נוספים, נטען כי במהלך שנת 2003 קשרו הנאשמים ביחד עם דוד שטרנברג ואדי אלוני קשר לביצוע של גניבת כספים מבנק הדואר. במסגרת הקשר וקידומו, פנו שטרנברג ואלוני אל הנאשמים מס' 1 - מס' 5 וסיכמו שכל אחד מהם יפתח חשבון על שמו בבנק הדואר כשהכוונה היתה "להפקיד" באורח וירטואלי כספים בכל אחד מן החשבונות, כך שכספים אלה יימשכו לאחר מכן על ידי הנאשמים.

במסגרת הקשר ולשם קידומו הותקן בסוף שנת 2003 נתב תקשורת אלחוטי בארון התקשורת שבסניף בנק הדואר "הוד-הכרמל" בשכונת דניה שבחיפה המאפשר חיבור אלחוטי (חיצוני) לרשת תקשורת המחשבים של בנק הדואר.

במסגרת הקשר ולשם קידומו פרצו שטרנברג ואלוני למחשבי בנק הדואר ובידיעתם של הנאשמים (ובהם גם המערער) ביצעו הפקדות כספים פיקטיביות לחשבונותיהם של הנאשמים.

המערער היה הנאשם מס' 4 בכתב האישום ולחשבונו הופקדו (באופן פיקטיבי) 49,000 ש"ח. לאחר שהופקדו הכספים לחשבונותיהם של הנאשמים הגיעו אלה לסניפי בנק הדואר ויצרו מצג שווא בפני פקידי בנק הדואר כאילו הכספים הנמצאים בחשבונותיהם שייכים להם כדין.

בהסתמך על מצג שווא זה מסרו פקידי הבנק לידי הנאשמים במזומן, מחשבונותיהם הנ"ל, סכומי כסף שונים מתוך הכספים שהופקדו בהם במירמה, כשסכומי המשיכה הכוללים הסתכמו יחדיו ב-134,500 ש"ח.

המערער (הנאשם מס' 4) משך מחשבונו 7,000 ש"ח, שנתפסו ברשותו לכשנעצר בסניף בנק הדואר בכרמיאל בתאריך 8.1.04. לפיכך ייחסה המשיבה לנאשמים, ובהם גם המערער, עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, גניבה וקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות.

נטען בכתב האישום כי הנאשמים (ובהם גם המערער) גנבו בתחבולה כספים, יצרו מצג שווא וקיבלו כספים במירמה בנסיבות מחמירות שהתבטאו בתחכום, בשיטה ובהיקף הסכומים.

ג.          הנאשמת מס' 5 הודתה בעובדות כתב האישום המתוקן, לפי הסדר טיעון בין הצדדים, הורשעה ודינה נגזר.

לאחר שמיעת חלק מן הראיות בתיק בוטל כתב האישום כנגד הנאשמת מס' 6 ואילו הנאשמים מס' 1, מס' 2 ומס' 3 חזרו בהם מכפירתם, במסגרת הסדר טיעון, הודו בעובדות כתב האישום הורשעו ודינם נגזר.

המערער (הנאשם מס' 4) כפר בעובדות כתב האישום והורשע לאחר שנשמעה מסכת הראיות בשלמותה.

בהכרעת דין ארוכה יסודית ומפורטת קבעה כב' השופטת קמא שאין היא נותנת כל אמון בגירסת המערער שנדחתה כבלתי מהימנה. יתר על כן, כב' השופטת קמא קבעה שהמערער העיד שקר בבית המשפט ואף מסר דברי שקר במהלך חקירתו במשטרה.

לעומת זאת, גירסת עדי התביעה היתה מהימנה על בית המשפט קמא. גירסת המערער, כך קבעה כב' השופטת קמא, עמדה בסתירה ובניגוד ברור לדברים שאמר המערער עצמו בהודעותיו במשטרה, ובנקודות מהותיות ביותר לענייננו.

כך, למשל, לא נתן המערער הסבר סביר, הן בהודעותיו במשטרה והן בעדותו בבית המשפט, שיש בו כדי להבהיר מדוע החליט לפתוח חשבון חדש דווקא בתאריך הרלוונטי. גם אין כל ראיה באשר למקור הסכום של 49,000 ש"ח שהופקד בחשבונו של המערער, בסמוך לפתיחת החשבון החדש בבנק הדואר. אשר לטענת המערער כאילו הסכום של 49,000 ש"ח הגיע לחשבונו עקב פעולתו בחברה שבבעלותו אינה מתיישבת עם הראיות והעדויות שהובאו בפני בית המשפט והיו מהימנות עליו, ולפיהן החברה הנ"ל לא היתה פעילה בתקופה הנדונה.

המערער הודה בעדותו שקיבל הבטחת הכנסה מביטוח לאומי בעודו מצהיר שאין הוא עובד, וזאת במהלך כל שנת 2003.

עד התביעה מס' 24 העיד, שהגיע לכתובתה של החברה הנ"ל ומצא משרד נטוש המעיד שהחברה סגורה זמן רב. עדותו של עד התביעה מס' 24 היתה מהימנה על בימ"ש קמא, שהוסיף וקבע כי גירסת המערער שפתח חשבון חדש לצורך פעילותו בחברה אינה נתמכת בראיה כלשהיא ואיננה מהימנה.

גם גירסת המערער, לפיה קיבל את הסכום במסגרת חובות קודמים של חייבים, לא נתמכה בראיה כלשהיא. יתר על כן, כב' השופטת קמא קבעה שמעדותו של המערער בבית המשפט עלה כי המערער ידע שהכספים שהופקדו בחשבונו אינם מגיעים לו, וסבר, לטעמו, כי מדובר ב"טעות" או ב"מתיחה", וכי היה עליו לברר את נסיבות הפקדתם של 49,000 ש"ח בחשבונו, אך הוא לא עשה דבר אלא פנה לבנק הדואר בכרמיאל ומשך מתוכו סכום של 7,000 ש"ח.

ד.         לא מנינו כאן אלא מקצת הסתירות שבגירסת המערער, והראיות שהובאו כנגדו, כפי שפירטה כב' השופטת קמא בהכרעת הדין, ואשר הובילו לדחייה מוחלטת של גירסת המערער בגין חוסר מהימנות, ולקביעת כב' השופטת קמא שהמערער העיד שקר בבית המשפט ואף מסר דברי שקר במהלך חקירתו במשטרה.