פסק-דין בתיק עפ 9315/05

1.         בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ר' כרמל) הרשיע את המערער, ביום  13.2.05, במסגרת ת.פ 3770/02, בעבירה של ניסיון לקבל דבר במרמה, עבירה על סעיף 415 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן - "חוק העונשין"), וכן בעבירה של קשירת קשר להונות, עבירה לפי סעיף 440 לחוק העונשין.

            מכאן הערעור הנסוב על ההרשעה.

2.         על פי כתב האישום, במהלך שנת 2001, ולפני יום ה-5.7.01, קשר המערער עם אדם אחר שזהותו אינה ידועה למשיבה, קשר להונות, במטרה לזקוף תוצאות בחינה, הנערכת על ידי המרכז הארצי לבחינות (להלן - "המרכז הארצי"), לזכותו של המערער, בעוד אין הוא הנבחן בפועל. המדובר הוא בבחינה המכונה "אמיר".

            במסגרת הקשר כאמור ולשם מימושו, הגיע האחר ביום 5.7.01, בשעה 15:30, לאוניברסיטה העברית בירושלים - הר הצופים, שם התקיימה בחינת "אמיר", הציג את עצמו בכזב כמערער, רשם פרטיו של המערער בטופס הבחינה, חתם שמו של המערער על גבי הבחינה ונבחן במקומו של המערער.

העובדות הצריכות לעניין והמחלוקת

3.          העובדות שלא היו שנויות במחלוקת -מתוך חומר הראיות והעדויות עולה, כי ככל הנראה חפץ המערער לרכוש השכלה גבוהה וכתנאי מקדמי, היה עליו לעמוד בבחינה באנגלית ולפיכך - ועל כך אין כל חולק - נבחן שלוש פעמים. הבחינה הראשונה הייתה בחינה פסיכומטרית, הכוללת בתוכה פרק המיוחד לשפה האנגלית ואילו שתי הבחינות האחרות, היו בחינות "אמיר" - המיוחדות אך ורק לשפה האנגלית. בבחינה הראשונה, מיום 28.9.98, קיבל המערער ציון של 69 נקודות מתוך 150 ( ת/5). בבחינה השנייה, מיום 9.7.99, קיבל ציון של 170 נקודות מתוך 250 ( ת/4). הבחינה הרביעית והאחרונה נערכה ביום 4.9.01, ובה השיג המערער 171 נקודות מתוך 250 ( ת/6). הציונים בשלוש הבחינות זהים, כמעט לחלוטין.

הפער הנראה בין הבחינה הראשונה לבין השתיים האחרות נובע מן העובדה, שהבחינה הראשונה הנה כאמור, הבחינה הפסיכומטרית ובה נע סולם הציונים בין 50 לבין 150 נקודות לפרק האנגלית. הבחינות האחרות, לעומת זאת, הנן בחינות "אמיר", ובהן נע סולם הציונים בין 150 לבין 250 נקודות. לאור האמור, שקול ציונו של המערער בבחינה הראשונה - 69 נקודות במונחי הבחינה הפסיכומטרית, ל-169 נקודות במונחי בחינת "אמיר", ומשכך ניתן לראות בבירור זהות בין הבחינות.

4.         גדר המחלוקת - הבחינה השלישית, היא הבחינה השנויה במחלוקת בין הצדדים (להלן - "הבחינה שבמחלוקת"), נערכה ביום 5.7.01, ובה הושג סך של 242 נקודות מתוך  250 ( ת/3). אין חולק, כי הציון אשר הושג בבחינה זו עולה בהרבה על ציוני המערער ביתר הבחינות. לאור הפרש הנקודות הניכר, התעורר חשדו של המרכז הארצי כי הציון הושג באמצעי מרמה. לפיכך הורה המרכז הארצי למערער לבצע בחינה נוספת, היא הבחינה הרביעית. יש להדגיש, כי בחינה רביעית זו הייתה זהה לחלוטין בתוכנה לבחינה השלישית. כאמור, ציונו של המערער בבחינה הרביעית עמד על 171 נקודות מתוך 250, בדומה לציוניו בבחינה הראשונה ובבחינה השנייה (169 נקודות ו-170 נקודות בהתאמה) ובניגוד ברור לציונו הגבוה בבחינה שבמחלוקת.

לאור ההפרש הניכר בין הציונים, טענת המשיבה היא, כי לא המערער ניגש לבחינה שבמחלוקת, אלא עשה כן אחר תחתיו. לטענת המערער, הוא עצמו ניגש לבחינה שבמחלוקת, נוסף לשלוש האחרות. לשאלה זו, נדרש בית המשפט קמא בפסק דינו.

פסק דינו של בית המשפט קמא

5.          לאחר שבית המשפט קמא בחן את חומר הראיות שבפניו ונדרש לגרסאות הצדדים, מצא כי המערער אשם במיוחס לו, דהיינו: המערער שלח אחר להיבחן במקומו בבחינה שבמחלוקת. הכרעת דינו של בית המשפט קמא נסמכה על שלושה נדבכים:

הנדבך הראשון - ההסתברות הסטטיסטית

            בנושא זה העידה יעל יונה (להלן - "יעל"), המשמשת קצינת ביטחון במרכז הארצי. יעל אחראית גם לאיתור מעשי מרמה במבחנים, למן שנת 1988. בתוקף תפקידה, בודקת יעל מי מהנבחנים כבר נבחן בעבר שכן לדבריה, נבחנים מבקשים לשפר ציוניהם, לעיתים, בדרכי רמייה. במידה שמתגלה פער חריג בין תוצאות הבחינות: פער של 40 נקודות לפחות (שלוש סטיות תקן מעל הממוצע), בודקת יעל את דפי תשובותיהם של הנבחנים האמורים. יעל הסבירה, כי מאחר שהבחינה בודקת יכולת ולא ידע, אין זה מן הצפוי, כי הנבחן ישפר יכולותיו, בפרק זמן קצר, באופן קיצוני. לפיכך, כאשר מאותרת בחינה חריגה כזו, בהשוואה לבחינה קודמת, מנסים גורמים במרכז הארצי לבצע השוואה לא מקצועית של כתבי היד ובמידת הצורך מזמנים את הנבחן לבחינה חוזרת. לדידה, הסיכוי שהמערער ישיג את התוצאה אליה הגיע בבחינה שבמחלוקת, באמצעות ניחוש, כטענתו, הנו קלוש. דברים אלה נסמכים, לטענתה של יעל, על ממצאיו של סטטיסטיקאי במרכז הארצי, היות שאין לה ההשכלה הנדרשת לקביעה שכזו.

            ב"כ המערער, אשר חקר את יעל בעניין, לא התנגד לדבריה באשר לשיעור ציוניו של המערער בארבעת המבחנים. בית המשפט קמא קיבל את עדותה של יעל, תוך שציין, כי אין צורך בידע מתמטי והסתברותי מיוחד כדי להבחין, שקשה עד בלתי אפשרי אפילו, להגדיל את הסיכוי להצלחה בצורה כה משמעותית, כבמקרה דידן.

הנדבך השני - מקום הימצאו של המערער ביום הבחינה

יצחק פינטו (להלן - "פינטו"), ראש משרד החקירות בתחנת אשקלון ומפקדו של המערער, העיד לעניין זה, מטעם המשיבה. בגיליון רישום תפקידים, המתנהל בתחנה ( ת/14) צוין, כי ביום 5.7.01, מועד הבחינה שבמחלוקת, התייצב המערער לעבודתו בשעה 07:33 ועבד עד לשעה 18:50. פינטו ציין, כי בישיבת הבוקר היו הנוכחים רושמים התייצבותם בטופס ההתייצבות לעבודה והטופס עבר מיד ליד. בנוסף לכך, נוהל פרוטוקול ישיבה ( נ/2) שגם במסגרתו נרשמו הנוכחים. פינטו הבהיר, כי הרישום האמור אינו מציג תמונת מצב מלאה היות שישנם שוטרים המאחרים להגיע. משכך, ייתכן ששוטר יופיע בפרוטוקול ישיבת הבוקר אך לא בטופס ההתייצבות, ולהיפך. בסופי השבוע מותאם הרישום למתרחש בשטח כאשר טופס ההתייצבות מועבר לבת השירות הלאומי, המוצבת בתחנה, והיא מעתיקה את הרישום בדף ההתייצבות לעותק "נקי" ומסודר, ת/14, הנחתם על ידי פינטו.

עוד העיד פינטו, כי מדי פעם ובהתאם לנסיבות הקיימות, היה מאשר לשוטרים להיעדר לפרק זמן קצר ממקום העבודה או לעזוב מוקדם יותר, תוך שהשוטרים הנעדרים אמורים היו לדאוג לרישום בנדון בטופס ההתייצבות. פינטו מבהיר, כי אינו יודע מי מן השוטרים עבד ביום האתמול, וייתכן ששוטר סיים מוקדם את עבודתו מבלי לעדכן את בת השירות הלאומי. באשר למערער- ציין פינטו, כי המדובר בשוטר מעולה, אשר עבד מעבר לנדרש, ולכן לא הקפיד עימו על רישום השעות. לסיכום נקודה זו יובהר, כי לא היה זה מן הנמנע, ששוטר כלשהו יעזוב את עבודתו במהלך שעות היום, מבלי שייערך רישום בדבר.

בית המשפט קמא קיבל טופס ההתייצבות האמור כראיה לעצם עריכתו, אך לא כראיה לאמיתות תוכנו. עוד ציין, כי הרישומים אינם מדויקים וכי יש להתייחס אליהם בזהירות מסוימת. לעומת זאת, הפרוטוקול המפרט את שמות הנוכחים בישיבת הבוקר של יום 5.7.01 ( נ/2)- רשימה ממנה נעדר שמו של המערער, נתקבל כראיה לאמיתות תוכנו.

            הנדבך השלישי - שאלת הזהות בין כתבי היד שעל טפסי הבחינה השונים

            לשאלה זו מתייחסות חוות דעת מומחים מטעם שני הצדדים.