פסק-דין בתיק עפ 9046/05

1.         לפנינו ערעור המאשימה על גזר-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט ח' לי-רן), בת"פ 3518/03, מיום 28.11.04, לפיו הורשע המשיב, על-פי הודאתו, בעבירה של הסעת תושב שטחים שאין בידיו היתר לשהייה בישראל - לפי סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. על המשיב נגזרו חודשיים מאסר על-תנאי וקנס כספי בסך 2,500 ש"ח, או חודשיים מאסר תמורתו.

2.         המערערת טוענת, כי העונש שהושת על המשיב חורג מרמת הענישה המקובלת בפסיקה בעבירה הנדונה, אינו נותן ביטוי הולם לחומרתה ומחטיא את תכלית ההרתעה האינדיבידואלית והכללית הנדרשת.

3.         הסניגור המלומד גורס, כי אין מקום להתערב בגזר-הדין. לטענתו, העבירה אינה מחייבת הטלת מאסר בפועל, ובפרט כיום - עת, לדבריו, הופג החשש מפיגועי טרור. לגרסתו, עם שינוי האווירה בזירה המדינית, פחת והצטמצם היקף הפיגועים, ויש מקום לבחון מחדש את מדיניות הענישה שננקטה עד כה, ובכל מקרה - לשקול את עניינו האינדיבידואלי של הנאשם העומד לדין, שאינו מצדיק, לטענתו, הטלת מאסר בפועל.

4.         לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, נחה דעתנו כי דין הערעור להתקבל.

כפי שכבר ציינו בפסק-הדין שניתן על-ידינו בע"פ (י-ם) 8695/04, מדינת ישראל נ' איברהים מחמיר, העבירות של הסעת שוהים בלתי חוקיים פשו במקומותינו באופן המעורר דאגה, בשל פוטנציאל הסיכון הממשי הטמון בשל כך לביטחון חייהם של תושבי המדינה. בעבירות בהן עסקינן, בעיתוין הנוכחי, נסיבות אישיות, כאלו או אחרות, למעט אלו החריגות ויוצאות הדופן ביותר, חייבות לסגת מפני האינטרס הציבורי הכללי, המחייב תגובה עונשית חמורה וקשה. עוד קבענו, כי בעבירות אלו יש למצות את הדין באופן שיבטא את תרומת בתי-המשפט להדברת הנגע החמור, וכי תרומה שכזו לא תמוצה אלא-אם-כן יישלח מבצע העבירה אל בין כותלי הכלא, אף ללא אפשרות של המרת המאסר  לריצוי בעבודות שירות. באותו עניין נתקבל ערעור המדינה על עונש מאסר על-תנאי שהוטל על הנאשם, וגזר-הדין הומר למאסר בפועל לתקופה של 45 יום. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה בהחלטתו של כב' השופט י' עדיאל מיום 24.10.04, ברע"פ 9475/04. מהטעמים האמורים, כערכאת ערעור, אישרנו או המרנו, בהתאמה, בשורה ארוכה של פסקי-דין, עונשי מאסר בפועל, בדרך-כלל לתקופה של 45 יום, שהוטלו על נאשמים שהסיעו תושבי שטחים שלא כדין, או שהעסיקו בישראל תושבי אזור ללא היתר (ראו, למשל: ע"פ (י-ם) 8588/04 מדינת ישראל נ' חמזה גרדאת; וכן ראו פסק-הדין בע"פ (י-ם) 8709/04 מדינת ישראל נ' מנצור סאלם, שבקשת רשות ערעור שהוגשה בגינו נדחתה ביום 30.11.04 על-ידי כב' השופטת א' חיות ברע"פ 10706/04).

הטענה, לפיה יש לשקול מחדש את מדיניות הענישה, בעקבות הפוגה בפיגועי הטרור, נשמעה לפנינו אך לאחרונה על-ידי סניגור מלומד בתיק אחר (ע"פ (י-ם) 8951/04 מדינת ישראל נ' מחמוד סייאד), ביום 24.2.05. באותו ערעור שבנו וציינו, כי לעת הזו, העבירות דנן עדיין מחייבות הטלת מאסר בפועל של ממש, למעט בנסיבות חריגות ויוצאות דופן ביותר, ועל-כן נתקבל על-ידינו ערעור המאשימה על גזר-דין שבו הוטל על נאשם מאסר מותנה וקנס כספי, ועונשו של הנאשם הועמד במסגרת הערעור על מאסר בפועל לתקופה של 45 יום. לדאבון הלב, טענות הסניגור באותו הליך - בדבר הפוגת-מה בפיגועי הטרור - התבדתה כבר למחרת מתן פסק-הדין בערעור, עם התרחשות הפיגוע הקטלני בתל-אביב ביום 25.2.05, שבמהלכו, למרבית הצער והכאב, היה אותו סניגור אחד הפצועים.

אף בגדר ערעור זה, ובהיוודענו לפרטי הנסיבות שהוצגו על-ידי בא-כוח המשיב, נחה דעתנו כי העונש שהוטל על המשיב מחייב את התערבותנו, שכן אין הוא כולל בחובו את ההרתעה הנדרשת בעבירות מן הסוג הנדון.

5.         על יסוד האמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור וגוזרים על המשיב, בנוסף למאסר על-תנאי ולקנס הכספי שהוטלו עליו, אף מאסר בפועל לתקופה של 45 יום.

אנו מורים על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל לתקופה של 45 יום, לצורך הגשת בר"ע לבית המשפט העליון (כבקשת המשיב מראש). אם לא תוגש בר"ע, יתייצב המשיב לריצוי עונשו ביום 8.5.05, בשעה 08:30, בבית המעצר של משטרת מחוז ירושלים.

ניתן היום, ב' באדר ב' תשס"ה (13 במרץ 2005), במעמד ב"כ המערערת, המשיב ובא-כוחו.

                סגן נשיא                          שופט                                      שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: