פסק-דין בתיק עפ 9006/04

1.         זהו ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' טננבוים) בתיק פל 753/04 ו-פל 568/04 (שאוחדו) מיום 25.11.04.

המערער הורשע, על פי הודאתו, בביצוען של שתי עבירות נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"ח-1961. על פי כתב האישום בו הודה המערער, במסגרת תיק קודם (ת 9964/03) נפסל רישיונו למשך שנה החל מיום 22.6.03. ביום 15.3.04, בהיותו בפסילה נתפס המערער נוהג ברכב (כתב אישום בתיק 568/04), וביום 3.11.04, הוא נתפס שוב נוהג בהיותו בפסילה (כתב אישום 753/04).

העונש אשר הושת על המערער בגין הרשעתו בשתי העבירות היה: מאסר בפועל למשך 14 יום; מאסר על תנאי של חודש ימים לשנתיים, אם ינהג בזמן פסילה; קנס בסך 1,000 ש"ח; ופסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 3 חודשים, בחופף לכל פסילה אחרת שהוא מרצה.

2.         הערעור מכוון אך כנגד עונש המאסר בפועל. המערער מבקש שהוא יומר בעונש מאסר על תנאי, ולחילופין ירוצה בדרך של עבודות שירות.

3.         בא כוח המערער טוען כי העונש אשר הוטל על מרשו חורג בצורה ניכרת ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות כגון דא, וכי ניתן היה להסתפק בעונש מרתיע מבלי לשלוח אותו למאסר בפועל. המערער הודה בבית משפט קמא, חסך בכך מזמנו של בית המשפט, ואין לו הרשעות קודמות בנהיגה תחת פסילה. בנוסף, יש להתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, שהנו אדם מבוגר, יליד 1958, ואף חולה. הוא מפרנס את משפחתו, ועונש המאסר בפועל יפגע  בפרנסתו ובפרנסת בני משפחתו. כן מוסיף בא כוחו, כי המערער ביצע את העבירה השניה כאשר חשב שחייו היו בסכנה עת שמע יריות באזור בו היה. ב"כ המערער פירט בפני נימוקים אחרים אשר נמנע מלפרטם בהודעת הערעור, שלדעתו צריך שיהיו חסויים. לצורך זאת נשמעו הטיעונים האחרים בדלתיים סגורות.

בנוסף, העלה ב"כ המערער טענה לפיה עונש הפסילה המקורי אשר הושת על המערער כלל לא היה מוצדק, כיוון שהוא הורשע ונגזר דינו בהעדרו. הוא ביקש לבטל את פסק הדין אך ההזמנה לדיון בבקשה נשלחה לכתובת שאינה שלו, ולכן לא התייצב גם לדיון זה, ופסק הדין נותר על כנו. 

4.         בא כוח המשיבה מתנגד לערעור. לדידו, העונש כלל לא חמור ואף נוטה לקולא, שכן מדובר בשני אירועים רצופים. גם אם ישנו הסבר לאירוע השני בו נהג המערער בזמן פסילה, הרי שדי באירוע הראשון כדי להצדיק מאסר בפועל. מעשה של נהיגה תחת פסילה מבטא זלזול בהחלטת בית המשפט.  

5.         אקדים ואומר, וזאת אף למעלה מן הצורך, כי אין מקום לטענות כנגד עונש הפסילה המקורי שהושת על המערער, ואשר בגינו הוא הורשע בנהיגה תחת פסילה. די לנו בעובדה שהמערער נהג פעמיים ביודעו שהוא תחת פסילה. 

גם אם אקח בחשבון את הנסיבות האחרות החסויות, די לנו בביצועה של העבירה השנייה, שלא היתה כל הצדקה לביצועה על מנת להשית על המערער עונש של מאסר בפועל.

העובדה שהמערער ביצע את העבירה פעמיים יש בה כדי ללמד על יחסו המזלזל של המערער לחוק ולרשויות האמונות על אכיפתו, דבר המצדיק שליחתו למאסר. בית משפט קמא היה ער למצבו הרפואי ולגילו כאשר השית עליו את עונש המאסר, ואינני רואה מקום להתערב בפסיקתו, גם אם הייתי משית עונש לתקופה אחרת אילו ישבתי במקומו. לדידי, העונש נמצא במתחם האיזון הראוי והנכון בין האינטרסים האישיים של המערער ובין האינטרס הציבורי. המחוקק הביע דעתו אודות חומרתה של עבירה זו, שכן קבע לה בסעיף 67 לפקודה עונש מאסר של שלוש שנים:

"מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רישיון לפי פקודה זו... דינו - מאסר שלוש שנים או קנס מאה אלף לירות, או שני העונשים כאחד".

בפסיקה נקבע לא פעם כי העונש הראוי לעבירה זו הנו מאסר בפועל, גם כשהמדובר הוא בעבירה ראשונה (ראה למשל את שאומר כב' השופט ד.לוין בסעיף 7 לפסק דינו ברע"פ 1812/94 דורון פרץ נ' מדינת ישראל, תק-על 94(2) 2366: "מי שנוהג בזמן פסילה ראוי לעונש חמור שבין מרכיביו פסילה לאורך זמן ומאסר לתקופה הולמת";  וגם- ע"פ (באר-שבע) 7408/00 מדינת ישראל נ' בטיטו, תק-מח 2001(1) 2038; ע"פ (ירושלים) 8422/04 עמאד ברהום נ' מדינת ישראל, תק-מח 2004(3) 4204).

באשר לבקשת בא כוח המערער שהמאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות, הרי שמקובלים עלי דברי בית משפט קמא לפיהם "היות ומדובר במאסר קצר וסמלי אין מקום לעבודות שירות" (ע' 3 לגזר דינו, ש' 11).

לאור האמור דין הערעור להדחות.

המערער יתייצב לריצוי מאסרו ביום 1.6.05, בשעה 09:00 בתחנת המשטרה במגרש הרוסים בירושלים.

ניתן היום א' באייר, תשס"ה (10 במאי 2005) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.