פסק-דין בתיק עפ 8999/04

1.         לפנינו ערעור על גזר-דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ח' לי-רן) בת.פ 5186/01 מיום 10.11.04, שניתן לאחר הרשעת המשיב על-פי הודאתו ובמסגרת איחוד תיקים. בגדר האישום הראשון,הורשע המשיב באיומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), והחזקת סכין שלא כדין - עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק. בגדר האישום השני,הורשע המשיב ב-15 עבירות של התפרצות לעסק וגניבה, לפי סעיף 407(ב) לחוק; ניסיון להתפרצות לעסק וגניבה - עבירה לפי סעיף 407(ב), בצירוף סעיף 25 לחוק; ב-16 עבירות של היזק לרכוש בזדון - לפי סעיף 452 לחוק; בהחזקת כלי פריצה - עבירה לפי סעיף 409 לחוק, ובהכשלת שוטר - עבירה לפי סעיף 275 לחוק. בגדר האישום השלישי,הורשע המשיב באיומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק; בתקיפת שוטר - עבירה לפי סעיף 273 לחוק, ובאחזקת סם לשימוש עצמי - עבירה לפי סעיף 7א ו-ג לפק' הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג - 1973. בגדר האישום הרביעי, הורשע המשיב בתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 274 (1) לחוק. בגדר האישום החמישי,הורשע המשיב בהחזקת סכין שלא כדין - עבירה לפי סעיף 186 לחוק.

            בית-משפט קמא השית על המשיב את העונשים הבאים: 18 חודשי מאסר בפועל, 4 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו, והתנאי הוא, שהמשיב לא יורשע בתקופה זו בעבירה שעניינה שימוש באלימות כלפי שוטר, ו-3 חודשי מאסר על-תנאי, כשהתנאי הוא, שהמשיב לא יורשע תוך שלוש שנים מיום שחרורו בעבירה שעניינה התפרצות, גניבה או החזקת סכין.

העובדות

2.         על-פי עובדות כתב האישום בת.פ 5186/01, סירב המשיב ביום 27.8.01 להיענות  לבקשת שוטרים לעכבו לבדיקה שגרתית, דחף שוטר, קילל שוטרים ואיים עליהם שיהרוג שוטר שיבקש לעכבו. באותה עת החזיק הנאשם סכין שלא למטרה כשרה.

            על-פי עובדות כתב האישום בת.פ 8625/03, התפרץ המשיב, בצוותא עם אחר, למספר חנויות בגדים וגנב מתוכן פרטי לבוש. השניים אף ברחו משוטרים שביקשו לעצרם והתנהל אחריהם מרדף. מדובר בהתפרצויות ל-15 חנויות בתל-אביב, שבוצעו במהלך תקופה של כחודשיים, אשר במהלכן גנבו המתלונן וחבריו תכולתן של חנויות בגדים בערך כולל כ - 900,000 ש"ח.

על-פי עובדות כתב האישום בת.פ 3068/03, איים המשיב, לאחר שעוכב לבדיקה, על שוטר באומרו לו: "אני אראה לך מה זה תיזהר שלא אתן לך סטירה", סירב לעיכובו, דחף את השוטר, תפס בידו ואמר לו : "אני אזיין את אחותך". המשיב התנגד לחיפוש על גופו ובעט במאבטחים שנחלצו לעזרת השוטר. בסופו של דבר בוצע החיפוש על גופו של המשיב ונתפס בכיסו סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 2.96 גרם.

על-פי עובדות כתב האישום בת.פ 1037/03, סירב המשיב לעצור לבדיקת תעודת הזהות שלו, קפץ על השוטר מאחור, הכה אותו בפניו וניסה לחטוף את נשקו.

על-פי עובדות כתב האישום בת.פ 2806/04, החזיק המשיב שלא כדין בסכין ביום 14.5.03.

נימוקי הערעור

3.         המערערת טוענת, כי שגה בית-משפט קמא בגוזרו על המשיב עונש שאינו משקף את היקף העבירות, חומרתן, וטווח הזמן הקצר שבמהלכו הן נעברו. לדברי ב"כ המערערת, העניק בית-משפט קמא משקל יתר לנסיבותיו האישיות של המשיב, והתעלם מכך שהעבירות הרבות והחמורות בהן הורשע המשיב מעידות על-כך, שאין מדובר במעידה חד-פעמית, אלא בדפוס התנהגות עברייני. בהקשר זה הזכיר ב"כ המערערת את הרשעותיו הקודמות של המשיב, הנושאות אופי דומה לחלק מן העבירות שעבר בתיק דנן. לבסוף טען ב"כ המערערת, כי העונש שהשיתה הערכאה קמא על המשיב נעדר הרתעה מספקת, הן במישור האינדיבידואלי והן במישור הקולקטיבי.

תשובת המשיב

4.         ב"כ המשיב עתר שלא לקבל הערעור ולהותיר את גזר-דינה של הערכאה הקודמת על כנו. לסברתו, ערך בית-משפט קמא איזון ראוי בין שיקולי הגמול ושיקולי השיקום, והתוצאה העונשית אליה הגיע הולמת את נסיבותיו האישיות של המערער, לרבות התמכרותו לסמים, ואיננה סוטה ממתחם הסבירות באופן שמצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.

דיון

5.         דין הוא, כי ערכאת הערעור בוחנת את גזר הדין שיצא מלפני הערכאה הראשונה ומבקשת לתקן שגגה, ככל שהיא קיימת. שגגה מהי? התשובה לשאלה זו מורכבת ואין צורך להידרש כאן לכל צידיה וגווניה. לענייננו, די בכך שנזכיר, כי ככלל, העובדה שיכול וערכאת הערעור, ל5 ישבה כערכאה הדיונית, הייתה מגיעה לתוצאה עונשית שונה, היא עצמה אינה מהווה נימוק מספיק לקבלת ערעור על העונש:  

"... כאשר המדובר ב'מידת' העונש הראויה, אין ערכאת הערעור שמה את עצמה בנעלי הערכאה הראשונה ובוחנת מה היתה גוזרת היא; אלא - בודקת אם יצאה שגגה מלפני הערכאה הראשונה; ואין לך 'שגגה' בהקשר זה, אלא אם כן ישנה הפרזה של ממש, הפרזה ניכרת, לכאן או לכאן. תיקון 'קל' אינו מצדיק התערבות."

          (י' קדמי, על סדר הדין בפלילים,חלק שני, 1998, 1171)

מטבע הדברים, אין בית המשפט שלערעור גוזר הדין בעזרת סרגל. נסיבותיהן של העבירות שונות, כמו גם נסיבותיהם האישיות של נאשמים שונים. מוטל עלינו לנסות ולהתאים העונש לנסיבות העבירה ולנסיבות האישיות של נאשם זה או אחר. כל עוד נמצאים העונשים הנגזרים בערכאה הדיונית במתחם הסבירות, אין הצדקה להתערבות ערכאת ערעור.

6.         האם חרג בית-משפט קמא במקרה דנן חריגה של ממש ממתחם ההלימה הראוי של העונש לו ראוי המשיב?

לאחר שבחנו את הנסיבות בהן בוצעו העבירות בהן הורשע המשיב, כמו גם את נסיבותיו האישיות, מצאנו כי העונש שהושת עליו בערכאה קמא אכן חורג במידה ניכרת לקולא ומחייב, אפוא, את התערבותנו.