פסק-דין בתיק עפ 8991/04

1.         זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט י. ריבלין) בתיק 128951/03 מיום 21.12.04. המערער הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע העבירה של נהיגה ברכב שעליו נמסרה הודעת איסור שימוש על ידי שוטר. על פי השתלשלות העניינים בתיק בית משפט קמא, המערער לא התייצב לישיבת ההוכחות, אף שנמסרה לו הודעה על כך, ונשפט בהעדרו. בישיבה השנייה, נעתר בית משפט קמא לבקשת המערער וביטל את פסק דינו והעדים נשמעו בשנית.

2.         בית משפט קמא השית על המערער עונש של קנס בסך 360 ש"ח, פסילה בפועל למשך 3 חודשים ופסילה על תנאי של חודשיים למשך שנתיים.

3.         ביום 24.6.03 בשעה 10:45, נבדק רכבו של המערער על ידי שוטר בוחן תנועה ונמצא כי גלגלי הרכב אינם במידות אשר נקבעו לגביו על פי דין, וכן היו ליקויים בתאורה באחד הבלמים ושל לוחית הזיהוי. הבוחן הוציא לגבי הרכב הודעת איסור שימוש. על פי האמור בהודעה, רישיון הרכב עוכב 48 שעות (סעיף 2) והמערער התבקש להביא את הרכב לבדיקה חוזרת במשטרה ביום 30.6.03 (סעיף 3). בהודעה גם נאמר: "הנך רשאי להעביר את הרכב הנ"ל לשם ביצוע תיקונים למוסך הקרוב בדרך הקצרה ביותר עד לתאריך 30.6.03, שעה 16:00".

4.         כאמור, המערער נתפס נוהג ברכב ביום 26.6.03, בשעה 22:10 כאשר הרכב טרם תוקן כפי שנתבקש בהודעה. בית משפט קמא, לאור הכחשת המערער לאמור בדו"ח, קיים ישיבת הוכחות במהלכה שמע עדי הצדדים. בהכרעת דינו של בית משפט קמא, ולאחר שבחן את גרסאות הצדדים, הגיע למסקנה שיש להעדיף את גרסת עדי התביעה על גרסת המערער. בית משפט קמא קבע כי:

"אמינה עלי עדות עד תביעה 2 כי הנאשם בתגובתו הספונטאנית אמר לו כי מותר לו לנהוג עד 30.6.04 [צריך להיות 03], משמע הנאשם כלל לא היה מודע שהנהיגה ברכב מותרת אך ורק לצורך תיקונים. אני דוחה את טענת הנאשם כי אינו מאשר שהאמרה נאמרה וכשאדגיש: עד תביעה 2 כלל לא נחקר בעניין זה ואוסיף: עד תביעה 2 ציין כי המקרה זכור לו בשל ווכחנותו של הנאשם.." (פסקה 4 להכרעת הדין).

בית משפט קמא גם דחה את גרסת המערער כי הוא בדרכו למוסך בביר נבאלה על מנת לתקן את רכבו בשעה כה מאוחרת במוסך הנמצא באזור אשר הוגדר כעוין. יתרה מכך, גם במהלך הדיון, המערער לא הציג כל ראיה על תיקון רכבו בביר נבאלה, וטענתו שכביכול באזור האמור, לא נוהגים לתת קבלות, נדחתה.

5.         בטיעוניו בפני, טען המערער כי לא היה בסיס להגשת כתב אישום נגדו. לדידו:

".. ביצעתי את הכל לפי הפקודה ולפי החוק אותה אני מכיר יותר טוב מרס"ר קרוזו, זו טענה שהעליתי בפני כב' השופט ריבלין אבל זה לא מצא חן בעיניו".

בהמשך הוא ציין, שהוא הציג קבלות על תיקון הרכב אך השופט לא התייחס, והוא חי בהרגשה שבית משפט קמא טעה ופסק על פי היקש, בניגוד להלכות בית המשפט העליון. הוא הוסיף, שכאשר תפסה אותו המשטרה, הוא היה במרחק של 50 מטר מביתו והיה בדרכו לתקן את הרכב. לדידו, אין בפקודת התעבורה איסור לנסוע בלילה על מנת לתקן את הרכב.

6.         בא כוח המשיבה מתנגד לערעור ומבקש דחייתו. הוא הלין על מידת יהירותו של המערער בדברו נגד השופט ופסק הדין. הוא הבהיר כי נהיגה ברכב שלגביו יש איסור שימוש , זו אחריות קפידה, וכי במצב זה, הנטל עובר אליו להוכיח את טענותיו. בנטל זה הוא לא עמד. יתרה מכך, המערער לא אמר לשוטר שרשם לו את הדו"ח שהוא בדרכו לביר נבאלה לתקן את הרכב ובחר לומר זאת רק ביום הדיון. במקום זאת, הוא התווכח עם השוטר שאכן מותר לו לנהוג עד יום 30.6.03, כפי שנרשם בדו"ח.

7.         מיותר לומר שאין בטענותיו של המערער ולא כלום ומוטב לו אילו לא נטענו.  מידת הזלזול שהוא הפגין כלפי בית המשפט לא היתה במקומה כלל. במקום לומר תודה לבית המשפט אשר נעתר לבקשתו לביטול פסק דינו עת נעדר מהדיון, הוא מוצא לנכון לתקוף את בית המשפט. בית משפט קמא ראוי לכל הערכה שגילה לגביו אורך רוח ורוחב לב, חרף המעמסה הרבה הרובצת על שולחנו. מעבר לכך, אם נתמצת את טענתו של המערער, הוא אומר כך: כל עוד הוא לא עבר המועד של 30.6.03, מותר לו לנהוג ברכב. המערער גילה בכך בורות מוחלטת. ההיתר לנהוג ברכב אשר ניתן לו על ידי הבוחן היה לצורך אחד ויחיד - להעביר את הרכב לתיקון במוסך הקרוב ביותר ובדרך הקצרה ביותר (ראה פסקה 5 להודעת איסור השימוש). העובדה שהיה לו מבחן באותו יום או למחרת היום איננה ממין העניין. איסור שימוש כשמו כן הוא, וההיתר שניתן לו היה למטרה מוגבלת ביותר.

8.         אינני מוצא מקום להיגרר אחר הטענות הנוגעות לבית המשפט, אך הייתי בהחלט מייעץ למערער שקצת צניעות לא רק שהיא לא תזיק, היא תועיל לו הרבה בהמשך דרכו כעו"ד בעתיד. המערער צריך להבין שהעיקרון המונח בבסיס הוראות פקודת התעבורה לא בא על מנת להעניש אותו. הוראות אלה באות, בין היתר, על מנת לשמור על קיומן של כללי התנהגות ושימוש בטוחים בכלי הרכב לרווחתם, שלמות גופם ורכושם של כלל ציבור המשתמשים בכלי הרכב ובכבישים בכלל. במלים אחרות, יש להבין היטב את משמעות ההוראות ולהקפיד על קיומן כלשונן.

התוצאה היא שאני דוחה את הערעור על הכרעת הדין.

9.         לעניין העונש, אף שהמערער לא טען נגדו, מצאתי לנכון לבחון אותו לאור עברו התעבורתי של המערער ואם הוא חורג מרמת הענישה המקובלת. לא מצאתי שיש מקום להתערב. מדובר בעונש מאוזן נוכח חומרת העבירה.

המערער יפקיד את רישיונו עד יום 1.4.05, ועליו לשלם את הקנס בתנאים אותם קבע בית משפט, כאשר התשלום הראשון יבוצע ביום 1.4.05.

ניתן היום כ"ט ב אדר א, תשס"ה (10 במרץ 2005) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.