פסק-דין בתיק עפ 8957/04

1.         לפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת באום-ניקוטרה) מיום 26.10.04, בגדרו הורשעו המשיבים בקבלת דבר במרמה - עבירה לפי ס' 415 רישא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. למשיב 1 יוחסו שני אישומים ואילו למשיב 2 יוחס אישום אחד. בית-משפט קמא גזר על המשיבים 4 חודשי מאסר על-תנאי וקנס כספי בסך 4,000 ש"ח. הערעור מופנה כנגד קולת העונש.

רקע כללי

2.         כתב האישום שהוגש כנגד המשיבים מורכב משני חלקים:

על-פי האמור באישום הראשון, ביום 3.7.00 הגיע שוטר מוסווה (להלן: "השוטר") לתחנת אוטובוס בצומת שורש, בכביש ירושלים-תל אביב, כשהוא נוהג ברכב, אשר עובר לנסיעה נבדק על-ידי מכונאי מורשה ונמצא תקין לחלוטין. השוטר עצר את הרכב בתחנה, יצא ממנו ופתח את מכסה המנוע, על-מנת ליצור מצג שווא של תקלה ברכב. בשלב זה, פנה השוטר אל אחד מעובדי תחנת הדלק הסמוכה והלה הפנה אותו אל המשיבים, אשר הציגו עצמם כמכונאי-רכב. המשיב 2 בחן את מנוע הרכב וטען כי אבחן תקלה בתרמוסטט. או-אז, החלו המשיבים לטפל בתקלה המדומה, תוך שהמשיב 2 נשכב מתחת לרכב והמשיב 1 החזיק בארגז כלים. המשיב 2 הוציא חלק מתכתי מתחתית הרכב וטען בכזב כי זהו התרמוסטט המקולקל, הגם שבפועל לא הוחלף כל תרמוסטט. בתום מקח וממכר קיבל המשיב 2 מהשוטר שכר טרחה על סך 200 ש"ח עבור תיקון הסרק.

            על-פי האמור באישום השני, ביום 4.7.00 הגיעה מתנדבת סמויה של המשמר האזרחי (להלן: "המתנדבת") אל סמוך לתחנת האוטובוס בצומת שורש, כשהיא נוהגת ברכב שנבדק אף הוא קודם לכן על-ידי מכונאי מורשה ונמצא תקין לחלוטין. המתנדבת עצרה את רכבה בסמוך לתחנה, יצאה ממנו ופתחה את מכסה המנוע על-מנת ליצור מצג שווא של תקלה. המשיב 1 פנה אל המתנדבת, הציג עצמו כמכונאי והציע לבדוק מהי התקלה. לאחר נסיעה קצרה אמר המשיב 1 למתנדבת כי איתר בעיה בקרבורטור וכי יש לנקותו. הוא פתח את מכסה המנוע, התכופף אל מתחת לרכב ושם עצמו מחליף חלק מהמנוע, תוך יצירת מצג-שווא לפיו הוא מתקן את הרכב, על אף שלא נדרש כל תיקון. לאחר מכן  אמר המשיב 1 למתנדבת, כי החליף במנוע הרכב "חיישן" והפנה אותה אל אחר, לו שילמה המתנדבת סך של 200 ש"ח כנגד קבלה.

3.         הצדדים הגיעו להסדר טיעון, שלפיו הודו המשיבים בעובדות כתב האישום מתוקן, ולעניין העונש הגבילה עצמה המאשימה בטיעוניה לעונש של ששה חודשי מאסר שירוצה בעבודות שירות, ואילו המשיבים היו חופשיים בטיעוניהם.

4.         משהגיעה הערכאה קמא לכלל מסקנה כי תכלית העבירות שבצעו המשיבים הייתה בצע כסף, גזרה על המשיבים את העונשים דלעיל.

נימוקי הערעור

4.         ב"כ המערערת טען, כי העונשים שהשיתה הערכאה קמא על המשיבים אינם קורלטיביים לחומרת העבירות בהן הורשעו, נעדרים הרתעה מספקת, ברמה האינדיבידואלית והקולקטיבית כאחד, ויש בהם דווקא כדי לעודד ביצוע עבירות מן הסוג שבו הורשעו המשיבים. עוד טען, כי בית-משפט קמא העניק משקל רב מדי לעובדה שהסכומים ששולמו למשיבים היו נמוכים, שכן לשיטתו פעולת המרמה והולכת השולל עצמה היא העיקר ואין נפקא מינא שהרווח הכספי שהיה טמון בצידה נמוך.

            ביחס לקנס הכספי שהשיתה הערכאה קמא על המשיבים, הביע ב"כ המערערת את הסכמתו לביטול הקנס, על אף שלא הוגש ערעור נגדי מצד המשיבים על-כך, מן הטעם הפשוט, שהמערערת נמנעה בטיעוניה לעונש בערכאה קמא מלבקש השתת סנקציה כספית על המשיבים.   את הסכמתו לביטול הקנס שהוטל על המשיבים התנה ב"כ המערערת בכך שבית המשפט יקבל את הערעור וישית על המערערים עונש מאסר בפועל שירוצה בדרך של עבודות שירות.

טענות המשיב 1

5.            ב"כ המשיב 1 הדגיש בטיעוניו את חלוף הזמן הרב מאז נעברה העבירה ועד להגשת כתב האישום. בהמשך, ביקש להתחשב בחלקו הפחות של מרשו בביצוע העבירות בהיותו שכיר אשר הועסק על-ידי המשיב 2, וכן בעובדת היותו הצעיר מבין שני הנאשמים. לבסוף ציין גם  את נסיבות חייו הקשות של מרשו, כמפורט בתסקיר שירות המבחן, והדגיש כי המשיב פתח דף חדש בחייו, כך שאם ייגזר עליו עונש מאסר בפועל, ולו בדרך של עבודות שירות, עלול הוא לסטות מנתיב חייו הנורמטיביים.

טענות המשיב 2

6.         ב"כ המשיב 2 הדגיש אף הוא את חלוף הזמן שבין ביצוע העבירות ועד למועד הגשת כתב האישום כנגד מרשו. בהמשך דבריו הפנה את תשומת-לב בית המשפט לכך, כי על-אף עברו הפלילי של מרשו תיקן האחרון את דרכיו במרוצת השנים, נישא והפך לאב לשני ילדים, כל זאת על-אף התמכרותו הקשה לסמים בעבר ונסיבות חייו הקשות המתוארות בתסקיר שירות המבחן. לאור האמור ביקש ב"כ המשיב 2 כי גם בעניינו של מרשו ראוי שבית המשפט יסתפק בהטלת של"צ. 

דיון

7.         משהביע ב"כ המערערת את הסכמתו לביטול הקנס הכספי שהושת על המשיבים בערכאה קמא (כפוף לקבלת הערעור לגופו) נותרים אנו עם התהייה בדבר העונש ההולם לעבירות מן הסוג שבו הורשעו המשיבים.

8.         כיעורם של המעשים אותם ביצעו המשיבים מזדקר לעין כל. הרושם המתקבל מסקירת מעלליהם הנלוזים הנו, כי המשיבים הציגו עצמם כאנשי מקצוע מיומנים בפני מי שמצויים בשעת מצוקה ולחץ נפשי, תוך שהם מנצלים את מצוקתם זו על-מנת לגרוף רווחים כספיים מבלי שביצעו דבר להצדקת הכספים ששולמו להם במקרה הטוב, ותוך גרימת נזק של ממש לרכבים שבהם טיפלו, במקרה הרע. למרבה הצער, מעשיהם הנם בבחינת חיזיון נפרץ במקומותינו.

            יחד עם האמור לעיל מצאנו להעיר, כי לא נעלם מעינינו פרק הזמן המשמעותי שחלף מאז ביצוע העבירות, כמו גם נסיבותיהם האישיות של המשיבים. הילכך, ובשים לב לכלל לפיו אין זו נוהגה של ערכאת הערעור למצות הדין עם מבצעי עבירות (ראו: ע"פ 76/88  מדינת ישראל נ' יצחק בן יהושע עמר, תק-על 88(2), 1121; ע"פ 1619/95 מדינת ישראל נ' סאמי בן סולימאן שיבלי, תק-על 95(3), 828), נמנענו מלמצות את מלוא חומרת הדין עם המשיבים. יודגש עם-זאת, כי אין בכך כדי לפגום כמלוא הנימה בחומרה שבית המשפט מייחס למעשים שביצעו.

9.         סיכומם של דברים, לאחר שקיבלנו את חוות-דעתו של הממונה על עבודות השירות, החלטנו לקבל הערעור ולדון המשיבים לעונשים כלהלן: