פסק-דין בתיק עפ 8756/04

זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בירושלים (כבוד השופט ד. מינץ) בת.פ. 3919/02 מיום 12.7.04.

בית המשפט קמא הרשיע את המערערת,  לאחר ניהול הוכחות, בכך שחברה יחד עם שני אלמונים ותקפה בצורה קשה את המתלוננת בחנות בגדים בקניון מלחה בירושלים שבה עבדה וגרמה נזק קשה לחנות.

בית המשפט קמא השית על המערערת את העונשים הבאים:

מאסר בפועל של ארבעה  חודשים שירוצה בעבודות שירות, מאסר  על תנאי של ארבעה חודשים למשך שנתיים, פיצוי למתלוננת ולבעל החנות בסך 2,500 ש"ח לכל אחד, וכן קנס כספי בסך של 500 ש"ח, או 30 יום מאסר תמורתו.

לאחר הכרעת הדין, ובטרם נגזר דינה, ביקשה המערערת לבטל את הרשעתה אך בקשתה נדחתה. מכאן הערעור.

המערערת מבקשת לבטל את הרשעתה, ולחלופין, המתקת העונש והסתפקות בשירות לתועלת הציבור. יש להבהיר, כי הבקשה לביטול ההרשעה לא נובעת מטענה כי נפל פגם בהכרעת הדין, אלא בגין נימוקים אחרים שעניינם נסיבותיה האישיות והמלצת שירות המבחן.

לטענת המערערת, השארת ההרשעה על כנה עלולה לפגוע פגיעה חמורה בשיקומה, כאשר לפי נסיבות המקרה וסוג העבירה, ניתן לוותר על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.

ב"כ המערערת הדגיש בערעורו את הנסיבות האישיות הבאות: נסיבות אישיות-משפחיות קשות מאוד מאז ילדותה, אין למערערת עבר פלילי, וזו לה ההסתבכות הראשונה עם החוק; מעידה זו, אינה מסמנת ראשית דרך שהמערערת תמשיך בה; המערערת הינה אדם נורמטיבי ועד למעידה זו לא היה רבב בהתנהגותה (הוא הגיש לעיוננו אסופת מכתבי שבח להתנהגותה והשגיה בבחינות הבגרות); הרשעתה תטביע על מצחה סטיגמה אשר תפגע בהמשך חייה כאדם נורמטיבי, ותוריד לטמיון את כל מאמציה הרבים לסלול את דרכה לחיים נורמטיביים. בנוסף לאמור, התובעת עומדת בפתח לימודיה האקדמיים במכללה לחינוך ע"ש דוד ילין.

תסקיר שירות המבחן מפרט את נסיבותיה האישיות-המשפחתיות הקשות  ואת קשייה האישיים של המערערת, ואין צורך לחזור על הדברים. בשורה התחתונה ממליץ שירות המבחן על עונש של שירות לתועלת הציבור בהיקף של 180 שעות. התסקיר איננו מתייחס לנושא ההרשעה.

משלא יכלה המערערת להביע את עצמה בעל פה בפנינו, מחמת התרגשות, היא הגישה לעיוננו את דבריה בכתב. היא ביקשה לבטל את הרשעתה על מנת שתוכל להשתלב בחיים נורמטיביים, אחרי שהשקיעה הרבה מאוד מאמצים בהשגת תעודת בגרות. השארת ההרשעה על כנה תחרוץ לשבט את גורל סיכוייה למצוא עבודה בתחומים בהם היא משקיעה כבר שנים. היא  הוסיפה "אני מצטערת על כל מה שקרה. היום אני מבינה יותר את המעשים".   היא גם הציעה שתבקש סליחה מהמתלוננת.

ב"כ המשיבה מבקש שנדחה את הערעור ולא נתערב בגזר הדין: מדובר במעשה מכוער בו תקפה המערערת בצוותא חדא עם שניים אחרים את המתלוננת, השפילה אותה וגרמה נזק לחנות. לדידו, המסר החד משמעי שיש להעביר לציבור עולה על נסיבותיה האישיות של המערערת.

עיינו בטענות הצדדים ושקלנו בכובד ראש את  נסיבותיה האישיות. מדובר בבחורה צעירה אשר פילסה את דרכה בנסיבות משפחתיות ואישיות קשות ביותר. מהמסמכים אשר צורפו, ברור כי למערערת יש שאיפות להגיע להישגים אשר יאפשרו לה לחיות חיים נורמטיביים, וכי היא משקיעה רבות להשגת מטרה זו.

ואולם, נוכח החומרה שבעבירה והפגיעה הלא מוצדקת במתלוננת, לא מצאנו מקום לבטל את ההרשעה. ננמק בקצרה:

בע"פ 2083/98 תמר רחב נ' מדינת ישראל, פד"י נב(3), 337, קבע בית המשפט העליון את הקריטריונים לביטול הרשעה והעמדה למבחן וקביעת של"צ ללא הרשעה, כדלקמן:

"הימנעות מהרשעה אפשרית איפה בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם: ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל".

יפים הם דברי השופטת א' פרוקצ'יה בע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני (תק-על 2000     (3), 512):

"באשר לנאשמים בגירים,  במאזן השיקולים האמור גובר בדרך כלל השיקול הציבורי ורק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר  תצדקנה סטייה סטייה מחובת מיצוי הדין  בדרך הרשעת העבריין, וזאת, לרוב, כאשר עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי מהרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה והנזק הצפוי לעבריין מההרשעה".

(ראו בר"ע 432/85 גדעון רומנו נ' מדינת ישראל (לא פורסם).

ביטול ההרשעה במקרה שלפנינו תחטא לאינטרס הציבורי המחייב לגנות מעשים שבהם הורשעה המערערת,  ותהווה הפניית עורף  לקרבן העבירה.