- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
פסק-דין בתיק עפ 831/05
|
ע"פ בית המשפט המחוזי חיפה |
831-05
10.1.2007 |
|
בפני : ר. שפירא |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: חלאיילה מוחמד |
: ו.מ.לתכנון ובניה לב הגליל |
| פסק-דין | |
בפני ערעור על גזר הדין מיום 11.10.05 של בימ"ש לעניינים מקומיים בקריות בתיק עמק 4/04 (כב' השופטת א. קנטור). הערעור הוגש כנגד גזר הדין. במסגרת דיון מיום 10.7.06 החליט המערער לצמצם את הערעור לשאלת החיוב בכפל אגרה בלבד. בימ"ש קמא הרשיע את המערער בעבירה של בניה ללא היתר בנוגע לקומת מרתף בשטח של 390 מ"ר במקרקעין נשוא כתב האישום וחייב את המערער, בין היתר, בתשלום כפל אגרה בסך 12,488 ש"ח.
לטענת המערער, לא היה רשאי בימ"ש קמא לחייבו בתשלום כפל אגרה וזאת לאור הוראת סעיף 218 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"), לפיה על בית המשפט לחייב את הנאשם לשלם אגרה שטרם שילם, זאת בנוסף לכל עונש אחר, וכן ניתן לחייב בתשלום נוסף שלא יעלה על הסכום שבית המשפט חייב לצוות על תשלומו לפי סעיף זה. על כן, לטענת המערער, מששילם המערער את האגרה בטרם מתן גזר הדין ובעת הגשת הבקשה להיתר, לא היה מוסמך בימ"ש קמא לחייבו בתשלום אגרה פעם נוספת וכן לא היה מוסמך בימ"ש קמא לחייבו בתשלום כפל אגרה.
לחילופין, טוען המערער, כי יש לחייבו בתשלום אגרה או כפל אגרה לפי הייעוד של קומת המרתף, היינו, מרתף חניה, בסך של 214 ש"ח או בסך של 418 ש"ח לכפל אגרה ולא ניתן לחייבו בסך של 12,488 ש"ח, כפי שנעשה בגזר הדין, זאת לאור השימוש שנעשה במרתף בפועל לצרכי חניה.
המשיבה טוענת כי מאחר שמדובר בבניה המחויבת היתר, על פי סעיף 218 לחוק התכנון והבניה על ביהמ"ש היה לחייב את המערער ב" אגרות או תשלומי חובה אחרים שהיו מגיעים ממנו מכוח חוק זה אותה שעה אילו ניתן ההיתר". על כן, טוענת המשיבה, משלא ניתן היתר נכון ליום מתן גזר הדין, ברור כי המערער טרם שילם את אותן אגרות או תשלומי חובה אחרים שהיו מגיעים ממנו אותה שעה אילו ניתן ההיתר. בעת הבקשה להיתר משולם רק פקדון בסך 20% מהאגרה ולא האגרה כולה ולכן המערער מעולם לא שילם את הסכומים שהיו מגיעים ממנו אותה שעה אילו ניתן ההיתר. לטענת המשיבה, על המערער להוכיח ששילם את האגרה וכמה שילם, כדי לסתור את ההנחה שלא שילם, אך המערער לא הוכיח ששילם את האגרה במלואה ואף לא טען זאת. על כן, ומאחר שביום מתן גזר הדין לא אושרה הבקשה להיתר בניה, בית משפט קמא היה מוסמך להטיל על המערער את האגרות שהיו מגיעות ממנו מכוח חוק זה אותה שעה אילו ניתן ההיתר או כפל אותן אגרות. רק במקרה בו שולמה האגרה בפועל במלואה לפני מתן גזר הדין, אין מחייבים באגרה או בכפל אגרה בעת גזר הדין.
באשר לטענתו החלופית של המערער, כי היה על בית משפט קמא לחייבו לפי השימוש שנעשה בפועל בקומת המרתף, היינו, חניה, טוענת המשיבה כי חיובו של המערער בכפל אגרה היה כדין מאחר שהועדה מחשבת את האגרה בגין בניה בלתי חוקית לפי האפשרות הסבירה ביותר בעיניה לאותה בניה ואם הבניין משמש למגורים, האגרה מחושבת לפי התעריף למטר מגורים ולכן, מאחר שביהמ"ש יכול לחייב את הנאשם באגרות המגיעות ממנו אותה שעה אילו ניתן ההיתר, כי אז בימ"ש קמא היה מוסמך לחייב את המערער באגרות שהיו מגיעות ממנו אילו ניתן לו ההיתר על ידי הועדה, האגרות הנראות לוועדה סבירות לפי העובדות הנראות לה בשטח ולפי השימוש שנראה לה סביר לפי העובדות הנראות לה בשטח.
דין הערעור להדחות.
סעיף 218 לחוק התכנון והבניה קובע כך:
" בית המשפט יצווה על הנשפט, בנוסף לכל עונש שיטיל על עבירה לפי פרק זה ולחיוב בהוצאות המשפט, לשלם את האגרה או את תשלום החובה האחר הקשורים בעבירה ושהנשפט חייב בתשלומם אותה שעה מכוח חוק זה וטרם שילם אותם, ואם היתה העבירה בקשר לעבודה או לשימוש הטעונים היתר לפי חוק זה - אותן אגרות או תשלומי חובה אחרים שהיו מגיעים ממנו מכוח חוק זה אותה שעה אילו ניתן ההיתר; בית המשפט רשאי גם לחייב את הנשפט בתשלום נוסף שלא יעלה על סכום האגרה או תשלום החובה הקשורים".
על כן, יש לקבל את טענת המשיבה כי בימ"ש קמא היה מוסמך לחייב את המערער באגרה במלואה, אשר הייתה מגיעה ממנו מכוח חוק התכנון והבניה אותה שעה אילו ניתן ההיתר. מאחר שההיתר לא ניתן למערער, מוסמך היה בימ"ש קמא לחייבו כאילו ניתן לו ההיתר. המערער לא הוכיח כי שילם את האגרה במלואה כאילו ניתן לו ההיתר ועל כן אין לקבל את טענתו כי בעת מתן גזר הדין שילם כבר את האגרות ותשלומי החובה בהם היה חייב אילו ניתן לו ההיתר.
כן אין לקבל את טענתו של המערער כי חישוב כפל האגרה שבוצע הינו שגוי וזאת משום שהמדובר בבניין המשמש למגורים. המערער לא הוכיח את טענתו כי קומת המרתף משמשת לשם חניה בלבד וכי יש לחשב את כפל האגרה על פי שימוש לצרכי חניה ולכן אין להתערב בקביעת בימ"ש קמא לעניין חישוב כפל האגרה.
אשר על כן, לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני דוחה את הערעור.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
ניתן היום כ' בטבת, תשס"ז (10 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.
|
ר. שפירא, שופט |
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
