פסק-דין בתיק עפ 825/05

א.         בפנינו ערעור על הכרעת הדין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ז. פלאח), מיום 26.10.05 ועל גזר הדין מיום 17.11.05.

הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

כנגד המערער, וכנגד נאשם נוסף הוגש כתב אישום בו נטען שבתאריך 26.4.05 החנתה המתלוננת את רכבה בחוף דדו שבחיפה בשעה 14.45, ויצאה להליכה בחוף כשהרכב נעול.

בסמוך לשעה 16.00 הגיעו המערער והנאשם הנוסף בצוותא למקום כשהמערער נוהג ברכב. הנאשם הנוסף יצא מן הרכב ופרץ לרכבה של המתלוננת על ידי כך ששבר את מנעול דלת הנהג. בנסיבות אלה, נטל הנאשם הנוסף מרכבה של המתלוננת שני תיקים השייכים למתלוננת ובהם סיגריות, בגדים וכד'. הנאשם הנוסף נכנס, בהמשך לכך, עם הרכוש הגנוב, לתוך הרכב בו ישב המערער, כשהמערער נוהג ברכב, והשניים נמלטו מן המקום ונתפסו על ידי שוטרים מספר דקות לאחר מכן כשחלק מן הרכוש הגנוב נתפס בתוך הרכב בו נסעו השניים.

המשיבה ייחסה למערער ולנאשם הנוסף עבירות של חבלה במזיד ברכב לפי סעיף 413 של חוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), גניבה מרכב לפי סעיף 413א' של חוק העונשין, ופריצה לרכב בכוונה לגנוב, לפי סעיף 413 ו' סיפא של חוק העונשין.

ב.         הנאשם הנוסף הגיע להסדר טיעון עם המשיבה, הודה, הורשע, (בפני מותב אחר), צירף ארבעה תיקים פליליים שהיו תלויים ועומדים כנגדו, ונדון ל-20 חודשי מאסר מתוכם 8 חודשי מאסר בפועל (2 חודשי מאסר על תנאי הופעלו בחופף), והשאר על תנאי לתקופה של שלוש שנים.

ג.       בא-כוחו של המערער השיב על כתב האישום בישיבת בית משפט קמא מיום 8.6.05 כדלקמן:

"הנאשם מודה באמור בסעיף 1 ו-2  שהינם אינפורמטיביים. לגבי סעיף 3 מאשר שנהג ברכב הנטען. ידע וראה את הנאשם מס' 2 יוצא מן הרכב, אך לא ידע ולא הבחין לצורך מה. לגבי סעיף 4 - לא ידע ולא הבחין כי הנאשם מס' 2 עשה את אשר עשה. לגבי סעיף 5 - הוא מכחיש כי הנאשם מס' 2 נכנס לרכב עם רכוש גנוב ושניהם נסעו משם עד אשר שניהם נעצרו על ידי המשטרה".

ד.         בפני בית משפט קמא נשמעו העדויות בשלמותן, תחילה בפני כב' השופטת (בדימוס) הילה כהן, שבפניה העיד עד התביעה מס' 1 מר גיורא יהושע, ולאחר מכן נמשכה שמיעת העדויות בפני כב' השופט ז. פלאח, זאת לאחר שבאי כח הצדדים נתנו הסכמתם לכך שהראיות יישמעו בפני כב' השופט ז. פלאח,  מאותו שלב אליו הגיע הדיון בפני כב' השופטת הילה כהן.

בפני כב' השופט ז. פלאח העידו המתלוננת, קב"ט מחלקת החופים בעיריית חיפה מר דיבי האני, המשמש כבלש ביח"ס 4 כמתנדב, עובד עירית חיפה מר נג'יב עודה, המשמש כאחראי משמרת בחוף דדו, וכן העיד בפני כב' השופט ז. פלאח המערער עצמו.

ה.         בהכרעת הדין ציין בית משפט קמא שיריעת המחלוקת בין הצדדים נצטמצמה לשאלת מודעותו של המערער למעשיו של הנאשם הנוסף.  בית משפט קמא קבע שאין לו ספק כי הנאשם הנוסף (שהורשע כמצויין כבר לעיל על פי הסדר הטיעון). אכן ישב ברכב בו נהג המערער, וכי בשלב מסויים ירד הנאשם הנוסף מן הרכב, פרץ את רכבה של המתלוננת, וגנב משם את שנטען כי נגנב.

בית משפט קמא ציין כי הוא החליט להרשיע את המערער בכל המיוחס לו בכתב האישום, וזאת כמבצע בצוותא.

ו.          עד הראיה מר גיורא יהושע (שהעיד כזכור בפני כב' השופטת הילה כהן), הוא גמלאי צה"ל ועסק ביום האירוע בפעילות ספורטיבית בחוף דדו.

עד זה סיפר שתנועתם של המערער והנאשם הנוסף היתה מאוד מחשידה. רכבם נעצר מפעם לפעם ליד רכבים שבחניון, והבחור שישב ליד הנהג (משמע, הנאשם הנוסף), ירד מן הרכב והסתכל לתוך הרכבים.

בסביבות השעה 15.45 ירד הנאשם הנוסף מן הרכב, פתח את דלת המיצובישי (רכבה של המתלוננת), נשמעה אזעקה של כמה שניות, הנאשם הנוסף הצליח לנטרל את האזעקה, נכנס לתוך המיצובישי ולקח משם את אשר לקח, ולאחר מכן נסעו השניים דרומה במהירות. כל אותה עת לא יצא המערער מן הרכב.

בהכרעת הדין שניתנה ביום 26.10.05 קבע בית משפט קמא שדבריו של העד גיורא יהושע עקביים, ואין סיבה שלא לקבלם כפי שהם. העד מסר רק את מה שראה בבטחה, ולא הוסיף לכך דבר. המדובר בעד נייטרלי, שאינו מכיר את הנאשמים ואין לו סיבה להעליל עליהם.

העד גיורא יהושע רשם על צג הפלאפון את מספרו של הרכב, ואף זכר את סוגו וצבעו, דבר המוכיח שהעד מסוגל לזהות בודאות את האנשים ומעשיהם, והעובדה שלא הרכיב משקפיים בעת האירוע אינה פוגעת ברמת הדיוק של דבריו.

ז.          בהתייחס לעדות המתלוננת, קבע בית משפט קמא שלפי התרשמותו דוברת המתלוננת אמת ובית המשפט העדיף את דבריה על פני דבריו של המערער. המתלוננת ידעה לזהות בודאות את המצית, וידעה להבחין בין זיהוי ודאי (המצית), ובין זיהוי שאיננו ודאי (קופסת הסיגריות). המתלוננת דיברה באופן שוטף והגיוני ועדותה כאמור היתה אמינה על בית משפט קמא.

ח.         לעומת זאת, דבריו והסבריו של המערער היו, לפי קביעת בית משפט קמא, חסרי כל הגיון. גירסת המערער היתה שהוא נסע ביחד עם הנאשם הנוסף כשעתיים בחניון חוף דדו, כשחברו יורד מן הרכב מדי פעם וניגש לרכבים חונים וריקים מאדם ושב לרכב שבו ישב המערער.  חרף זאת, טען המערער שהוא לא ראה כי חברו מתנהג באופן חשוד. כותב בית משפט קמא בהכרעת הדין עמ' 38 סיפא: