פסק-דין בתיק עפ 7391/04

כב' השופטת ר. יפה-כ"ץ:

1. בעקבות הסדר טיעון שנערך בין הצדדים הוגש לבימ"ש השלום בב"ש כתב אישום מתוקן כנגד המערער, המערער הודה בעובדות שבכתב האישום הנ"ל והורשע בהתאם בביצוע עבירות של כניסה לדירה, איומים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, מעשים מגונים בכוח ופגיעה בפרטיות.

לאחר שבימ"ש השלום שמע את ראיות הצדדים לענין העונש ואת טיעוניהם, הוא גזר את דינו של המערער למאסר בפועל של 18 חודשים, מיום מעצרו, מאסר על תנאי של 18 חודשים, קנס כספי בסך 3,000 ש"ח ופיצוי למתלוננת בסך 10,000 ש"ח.

הערעור נשוא פסק דיננו זה הוגש על חומרת העונש.

2. בטרם דיון בערעור עצמו, מצאתי לנכון להעיר, כי ניתן היה להיות רגישים יותר בבימ"ש השלום עת חקר ב"כ המערער את המתלוננת, שבאה להעיד כעדת תביעה במסגרת הראיות לעונש. חקירתה הנגדית של המתלוננת גלשה לפרטים אישיים ואינטימיים, אשר אין להם כל רלבנטיות לתיק שבפנינו, וחבל שהיא נאלצה לעבור "חוויה" זו.

3. כעולה מכתב האישום המתוקן, הרי שלמערער היה קשר רומנטי במשך כשנתיים עם המתלוננת, וקשר זה נפסק במהלך חודש נובמבר 2003, עת הודיעה המתלוננת למערער, כי ברצונה לסיים את הקשר שביניהם. המערער לא השלים עם הפרידה, ובמהלך החודשים נובמבר ודצמבר 2003, עד לתאריך 16/12/03, התקשר פעמים רבות אל המתלוננת, שלח אליה הודעות למחשב ואף הגיע למקום מגוריה.

בתאריך 16/12/03, סמוך לשעה 09:15, בשעה שהמתלוננת היתה בעבודתה, הגיע המערער לדירתה של המתלוננת שבקיבוץ, התפרץ לדירה בכך שנטל את המפתח שהוטמן על ידי המתלוננת סמוך לדלת, פתח את דלת הדירה ונכנס פנימה. המערער ניגש למחשב של המתלוננת וערך בו חיפוש על מנת לבדוק אם יש בו מכתבים מהמתלוננת לחברה החדש.

סמוך לשעה 09:30 שבה המתלוננת לדירה על מנת לקחת דבר מה ששכחה, והיא הפתיעה את המערער שהיה בדירה. המתלוננת ביקשה מהמערער לצאת מיד מדירתה, אך המערער ניגש למתלוננת ואיים עליה שירצח אותה אם לא תהיה שלו. הוא תפס אותה בזרועה השמאלית, משך אותה אליו בכוח וליטף אותה בחזה ובאזור איבר מינה ללא הסכמתה ולצורך גירוי וסיפוק מיניים. המתלוננת התנגדה למעשיו של המערער, העיפה את ידו מעליה ואמרה לו, שלא יגע בה ושיצא מהדירה, אך המערער תפס אותה בכוח וניסה לקרבה אליו. המערער גם צעק על המתלוננת ואיים עליה עוד בכך שאמר לה, שאין לו מה להפסיד והוא ירצח אותה ואח"כ גם יהרוג את החבר שלה. המערער המשיך לתקוף את המתלוננת עד שברחה מהדירה.

כתוצאה ממעשיו של המערער נגרמו למתלוננת חבלות בלחיה השמאלית ובחזה.

4. בא כוחו של המערער טען, כי ביהמ"ש השלום החמיר עם מרשו יתר על המידה, משלא נתן משקל הולם לנסיבות הקלות של העבירה ולעברו הנקי של המערער, אשר מרצה זו הפעם הראשונה עונש מאסר. לטענתו, מדובר בעבירה קלה בסקלת עבירות המין, שהרי מדובר בנגיעה באיבר המין ובחזה מעל הבגדים בלבד. לטענתו, גם עבירות האלימות אותן ביצע המערער אינן מן הקשות, והסימנים שנותרו על המתלוננת אינם חמורים כלל.

כאן המקום לציין, כי לבימ"ש השלום הוגשה תעודת רופא בענין מצבה של המתלוננת, כאשר מתעודה זו עולה, כי: " בבדיקה רגישות במישוש באזור הלסת התחתונה, בצד שמאל. רגישות במישוש באזור הצלעות העליונות בצד שמאל סמוך לסטרנום".

ב"כ המערער המציא אסופת פסיקה ענפה ממנה ביקש ללמוד, כי הענישה המקובלת בעבירות כגון אלה הינה קלה בהרבה ממש שהטיל בימ"ש השלום על המערער.

5. ב"כ המדינה ביקשה מאיתנו שלא נתערב בפסק דינו של בימ"ש השלום. לדבריה, ייתכן אמנם, כי כל אחד ואחד מן המעשים אותם ביצע המערער, אינם חמורים במיוחד, אך שילוב המעשים כולם יש בהם כדי להצביע על החומרה שבהתנהגות המערער ומסוכנותו הרבה. אין לשכוח, לדבריה, כי המערער פרץ לביתה של המתלוננת ולאחר שחדר לפרטיותה - הן לביתה והן למחשב האישי שלה - עוד תקף אותה, לאחר שהפתיעה אותו, וביצע בה עבירות מיניות. וכך אמרה עו"ד מגד המלומדה: " אדם שחודר לביתה של זוגתו לשעבר כאשר אינה נמצאת, ונכנס למחשב שלה כדי למצוא את התכתבותה עם החבר הנוכחי שלה, וכשהיא נכנסת תוקף אותה וגם עושה בה מעשה מגונה - המעשה הוא חמור".

6. לבימ"ש השלום הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן למבוגרים, ממנו ניתן ללמוד, כי המערער בן 53, גרוש, ואב לילדה בוגרת המתגוררת בארה"ב, אשר לפני מעצרו היה מובטל.

המערער סיים 12 שנות לימוד, ללא בגרות, ושירת, לדבריו, שירות צבאי מלא. הוא שהה שנים רבות בחו"ל, יחד עם מי שהיתה אז רעייתו, היה איש עסקים ולטענתו אף עשה חיל בעסקיו. לאחר שנפרד מאשתו, חזר להתגורר בישראל, כאשר בארץ נכשלו עסקיו.

שירות המבחן התרשם, שהמערער מתקשה לקחת אחריות על מעשיו, נוטה להפחית מחומרת עברתו ולהטיל את מירב האחריות על המתלוננת.

דפוס זה של התנהגות מתאים, לדעת שירות המבחן, גם לעבירה הקודמת של המערער, כאשר גנב שיק מחברתו דאז וזייף את חתימתה. גם בנוגע לעבירה זו טען בזמנו המערער, כי זייף את החתימה וגנב שיק מחברתו "הרוסיה והאלכוהליסטית", והוא התיחס גם אליה, כמו למתלוננת בתיק שבפנינו, בהתנשאות ובהפחתה.

שירות המבחן שוחח גם עם המתלוננת בטרם נתן את תסקירו לבימ"ש השלום, ומשיחה זו התברר, כי המתלוננת הינה נכה ב-100%, אשר עובדת באופן חלקי במפעל מוגן בקיבוץ בו היא מתגוררת. המתלוננת תארה את מערכת היחסים שלה עם המערער בדפוסים שתלטניים מצידו כלפיה, כאשר השיא היה בעבירה הנוכחית.

יש לציין, כי גם מתוך עדותה של המתלוננת בפני בימ"ש השלום וגם מהאמור בתסקיר עולה, כי המתלוננת חשה מאויימת מן המערער הן על רקע העבירה הנוכחית והן על רקע הפרות חוזרות ונשנות מצידו את מעצר הבית בו היה נתון בתחילה, כאשר הטריד אותה ואיים עליה ברצח באמצעות הטלפון ואף הגיע שוב ושוב לביתה.