פסק-דין בתיק עפ 7362/05

1.         המערער הורשע עפ"י הודאתו בבימ"ש לתעבורה באשקלון בעבירות של עקיפה שלא כחוק, חציית קו הפרדה רצוף, גרימת תאונת דרכים עם חבלות של ממש ועוד - כל זאת בכך שביום 9.4.04 בשעה 17:00 נהג את רכבו בכביש הגישה למושב בית שקמה, עקף משאית שנסעה לפניו בניגוד לתמרור הפס הלבן הרציף שאסר זאת ומבלי שהדרך מולו היתה פנויה - כתוצאה מכך אירעה התנגשות בין מכוניתו למכונית שנסעה בנתיב הנגדי ובה ארבעה נוסעים, אחת מהן ילדה בת שבע.

ארבעת הנוסעים ברכב השני וכן המערער עצמו נחבלו ונפצעו בצורה רצינית.

הילדה בת השבע ספגה חבלה בראש ונזקקה לטיפול נשימתי, נגרם שבר בגולגולתה ונזקקה לניתוחים ואשפוז, לנהגת הרכב השני נגרמו שבר באגן ובירך והמערער עצמו סבל שבר בצווארו.

בטיעונים לעונש הודיעה ב"כ המאשימה כי הגיעה להסדר טיעון עם הנאשם, לפיו יוטלו על הנאשם קנס כספי, פסילת רשיון נהיגה ל-8 חודשים ופסילה מותנית.

בימ"ש קמא [בישיבת 24.2.05] הורה על הפסקה בדיון כדי לאפשר לתובעת להביא בפניו את עמדת הממונה עליה - ראש לשכת התביעות - ביחס לאותו הסדר טיעון.

לאחר ההפסקה הודיעה התובעת בשם הרל"ת, כי אותו הסדר טיעון לא נעשה על דעתה ואינו מקובל עליה וזאת "... לאור כך שהאינטרס הציבורי וגורם ההרתעה לא נלקחו בחשבון בצורה מספקת וההסדר שהוצג הוא מקל מאד. המשמעות היא שהתביעה חוזרת בה מההסדר...".

הסנגור הגיב לדבריה אלה של התובעת בדברים המפורטים בפרוטוקול הישיבה 24.2.05 ובתום דבריו נרשמו דברי התובעת כדלהלן:

"לאחר ששמעתי את הסנגור, ולאור האמור, ההסדר שהוצג מלכתחילה קיבל אישור של ראש לשכת תביעות".

בהחלטה מיום 3.3.05, קבע בימ"ש קמא [כב' השופטת ד. קליימן] כי לאחר שהביע עמדתו לעניין הסדר הטיעון הנ"ל ולאחר ששמע את דברי הנהגת המעורבת שנכחה בדיון "... הגם שהצדדים לא ביקשו זאת מפורשות, למען מראית פני הצדק ולמען לא ייגרם עיוות דין, פוסלת אני את עצמי מלדון בתיק זה".

            ביום 8.5.05 התחדש הדיון בפני מותב אחר - כב' השופט ר. בן יוסף.

באותה ישיבה הוחלפו דברים בין הצדדים לשאלת תוקפו של הסדר הטיעון, שעפ"י הסנגור - עומד הוא בתוקפו ועפ"י עמדת התביעה - בטל הוא.

בישיבה נוספת מיום 29.5.05, לא חזר בו הנאשם מהודאתו וסנגורו שב וביקש את ביהמ"ש לגזור את הדין עפ"י הסדר הטיעון המקורי.

2.         בגזר הדין מיום 5.6.05 קבע בימ"ש קמא כי הסדר הטיעון המקורי מחייב את המאשימה ואין היא יכולה לחזור בה ממנו, כפי שביקשה לעשות.

לאור זאת ולאור הלכת ע"פ 1958/98 פלוני נ' מ.י. [פד"י נ"ז (1) 577], החליט בימ"ש קמא שלא לסטות מהסדר הטיעון והוסיף כי "יסוד ההרתעה והמניעה שבענישה ניתן להשיגו במידה רבה גם במסגרת הסדר הטיעון".

            העונשים שהטיל בימ"ש קמא על הנאשם היו:

            א.         פסילת רשיון בפועל ל-8 חודשים.

            ב.         פסילה מותנית של שנה.

            ג.          קנס כספי של 15,000 ש"ח.

3.         בערעור זה שבפני מערער הנאשם על חומרת עונשו, ככל שהדברים אמורים בגובה הקנס שהוטל עליו.