פסק-דין בתיק עפ 7333/06

1.         ביום 31.7.06 חתם יו"ר הועדה המחוזית לתו"ב במחוז הדרום על צו הריסה מינהלי לפי סעיף 238 א' לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 [להלן: "הצו", "החוק"], ביחס למבנה בשטח של כ-100 מ"ר שאותה השעה טרם הסתיימה בנייתו.

ביום 13.8.06 פנו המערערת, ועמה מבקשת נוספת ["נאיפה"], בשתי בקשות לבימ"ש השלום בב"ש. בראשונה [ב"ש 7245/06] הגישו את התנגדותן לעצם הוצאת הצו, ובשניה [ב"ש 7243/06] ביקשו עיכוב זמני בביצוע הצו.

בדיון שהתקיים בבימ"ש קמא ביום 28.8.06, הודיע ב"כ המבקשות כי מתברר שהצו מתייחס רק למבנה בו מתגוררת המערערת דנן [עתיקה], ועל כן ביקש למחוק את המבקשת הנוספת [נאיפה] מהבקשות ובימ"ש קמא הורה בהתאם.

בהמשך אותו הדיון טען ב"כ המערערת [המבקשת] כי מרשתו בת 86, אישר כי הבנייה נשוא הצו בוצעה ללא שנתבקש וללא שניתן היתר כלשהו.

לא היתה גם מחלוקת כי בהתאם לעדותו של המפקח מטעם המשיבה -מר רמי יחזקאל - והצילומים שערך במקום המבנה ביום 26.7.06 [חמשה ימים לפני הוצאת הצו], היה המבנה רחוק מאד משלבי סיום - ללא גג, ללא מחיצות, ללא טיח וללא סימני גמר כלשהם - וכמובן בלתי מאוכלס.

2.         על אף כל אלה טען ב"כ המערערת בבימ"ש קמא, כי לאור גילה המבוגר של המערערת, ונוכח מחלוקות הקיימות לטענתו בדבר הבעלות במקרקעין עליהם הוקם המבנה - מן הצדק הוא להתלות ואף לבטל את הצו.

הוא הוסיף וטען, כי אכן לא הוצא היתר למבנה, כי לא ניתן בשלב זה להתירו לאור העדר תוכנית מיתאר המאפשרת זאת, אולם - כך הוסיף וטען - אותו אזור עתיד יום אחד להיות מצורף לשטח השיפוט של המ.מ. כסייפה ואו אז ייתכן וניתן יהיה להתיר בדיעבד את הקמתו.

בהחלטה מיום 29.8.06 דחה בימ"ש קמא את הבקשה וקבע כי משאין חולק שהמבנה הוקם ללא היתר ובעת הוצאת הצו טרם הסתיימה בנייתו, לא נתקיימו כל עיקר העילות המאפשרות עיכוב הצו או ביטולו כקבוע בס"ק 238 א' (ח) לחוק.

כנגד החלטה זו הערעור שבפני.

3.         בדיון בערעור חזר ב"כ המערערת על טיעוניו בבימ"ש קמא - והוסיף וטען כי לאור העובדה שהתמונות שצילם המפקח את המבנה הינן חמשה ימים קודם הוצאת הצו, מי לכפנו יתקע שבעת חתימת הצו - 31.7.06 - לא הושלם המבנה ועל כן מנוע היה יו"ר הועדה מהוצאת הצו.

בראשונה, טען ב"כ המערערת כי הצו הוצא ביום 29.8.06 ואף צירף צו הריסה מינהלי מאותו התאריך, אולם במהלך הדיון בערעור הסכים כי טעה, וכי אכן הצו דנן הוצא ביום 31.7.06

בעת הדיון הסכים גם ב"כ המערערת, כי בהינתן ההבהרות שניתנו במהלך הדיונים בבימ"ש קמא - יש להתייחס אל שתי הבקשות שהגיש [האחת בהתנגדות לעצם הצו והשניה לעניין עיכוב ביצוע זמני] כאל מיקשה אחת ואל החלטת בימ"ש קמא - נשוא ערעור זה - כאל החלטה המתייחסת לשתי הבקשות.

זאת, הואיל ונימוקי המערערת זהים במלואם לעניין שתי הבקשות.

4.         לאחר עיון בתיק בימ"ש קמא, בהודעת הערעור ובטענות ב"כ הצדדים במהלך הדיון בערעור זה, מוצא אני כי דין הערעור להידחות.

צדק בימ"ש קמא [כב' השופט נ. אבו טהה] כי הוכח בפניו - ואין מחלוקת - שהמדובר במבנה שנבנה ללא היתר, ואשר בעת הגשת תצהיר מתכננת המחוז ליו"ר הועדה ובעת הוצאת הצו - טרם הושלמה בנייתו וטרם הוחל כלל באכלוסו.

            בנסיבות אלה, ולאור הוראת ס"ק 238 א' (ח) לחוק - דין היה שבקשות המערערות יידחו.

טענת המערערת כי עקב גילה היה מקום לבחון התליית הצו - על אף האמור לעיל - גם היא נדחתה בדין ע"י השופט קמא. זאת, נוכח העובדה הבסיסית שהמדובר במבנה שרחוק היה מאד מגמר בנייה ומאיכלוס - טרם הוצאת הצו - ועל כן מתאיינת מאליה הטענה בדבר שינוי קשה כביכול בחייה של המערערת.

אין שינוי כלשהו, כיוון שהמבנה כלל לא הסתיים ורחוק היה מאד מאיכלוסו.

טענתו הנוספת של ב"כ המערערת, כי ביום מן הימים עתיד אזור המבנה להיות מסופח לשטח שיפוטה של המועצה המקומית כסייפה ואו אז יתכן ואפשר יהיה אולי לבחון התרתו בדיעבר - אין בה לשנות את התוצאה האמורה.