פסק-דין בתיק עפ 7282/05

1.         בפני ערעורו של המערער על הכרעת הדין מיום 17.5.05 של בימ"ש לתעבורה בב"ש [כב' השופט ד. לנדסמן] ובה הורשע בנהיגה בחוסר זהירות, אי ציות לתמרור זכות קדימה וכניסה לצומת שלא כדין [בניגוד לתקנות 21 (ב), 64 (ג) ו-65 לתקנות התעבורה], אשר כתוצאה מהן גרם לתאונה שבה נחבלו נוסעי הרכב הנפגע ושני כלי הרכב ניזוקו.

התאונה האמורה התרחשה ביום 26.8.05 סמוך לשעה 05:30 בבוקר, סמוך לצומת הכביש המוביל מתל ערד לכיוון סוסיא וכביש גישה צדדי לעבר בסיס צבאי שבאיזור.

עפ"י הנטען בכתב האישום, נהג המערער את רכבו בכביש הצדדי מכיוון הבסיס הצבאי לעבר הכביש הראשי, הוא לא שעה להוראת התמרור ב-36 [זכות קדימה], פנה בצומת שמאלה בכביש הראשי [לכיוון תל ערד], אותה שעה חלפה שם המכונית המעורבת בדרכה מתל ערד לכיוון סוסיא - וכך נגרמה התאונה.

העובדות הנטענות בכתב האישום נסמכות על הודעות שמסרו במשטרה נהג המכונית המעורבת ונוסע שהיה לצידו, וכן עד נוסף [ע.ת. 3] שהוזמן למקום התאונה ע"י חבריו הנ"ל והגיע שמה זמן קצר לאחר התרחשות התאונה - שלושתם חזרו על גירסתם זו גם בעדותם בביהמ"ש.

            המערער לעומת זאת מוסר גירסה שונה לחלוטין.

לדבריו, לא נסע כלל בכביש הצדדי המגיע מכיוון הבסיס הצבאי, אלא נסע בכביש הראשי מכיוון סוסיא, סמוך לאותה צומת הבחין ברכב המעורב הבא מולו כשהוא נוסע במהירות רבה ולפתע סוטה מכיוון נסיעתו לכיוון ההפוך [כיוון נסיעת המערער], הוא האט מיידית את מהירות נסיעתו תוך נסיון לסטות ככל הניתן לשולי הכביש מימינו על מנת למנוע התאונה המתקרבת ובאה - ברם, נהג המכונית המעורבת המשיך בסטייתו שמאלה - וכך התרחשה התאונה.

המערער הינו נהג הובלות להסעת נוסעים ולטענתו מופרכת הטענה כי הגיע לצומת בשעה 05:30 בבוקר מכיוון הבסיס הצבאי - מקום שאין לו כלל מה לחפש בו.

2.         כלי העזר החשוב ביותר שאמור היה לסייע בידי בימ"ש קמא בהכרעה העובדתית - נמנע ממנו וזאת נוכח העובדה שלמקום התאונה לא הגיע בוחן משטרתי ולא נערכה על ידו בדיקת מימצאי הזירה ומימצאי הפגיעות ברכבים המעורבים.

זאת ועוד. מיד לאחר שהתרחשה התאונה, טילפן הנהג המעורב [ע.ת. 1] לחבריו מהיישוב הסמוך ואלה הגיעו למקום עם טרקטור שגרר את המכונית המעורבת ממקום התאונה לחווה חקלאית סמוכה.

לטענת ע.ת. 1, נעשה הדבר לאור הרגישות הבטחונית של האזור בו ארעה התאונה והציוד שנמצא לטענתו אותה שעה ברכב.

בימ"ש קמא קובע בהכרעת הדין כי אכן מדובר במחדלי חקירה [לעניין אי התייצבות הבוחן] אולם ציין כי אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לשלול מניה וביה את אימוץ גירסת המעורבים [ע.ת. 1 וע.ת. 2].

אשר לסילוק מכוניתם מיד לאחר התאונה - אימץ בימ"ש קמא את הסברם לפיו מוצדק היה בנסיבות העניין לאור הרגישות הבטחונית של מקום התאונה והציוד שהיה במכונית לבקש את גרירתה מהמקום לאותה חווה חקלאית.

3.         בהעדר דוח בוחן משטרתי או סקירת מימצאים אובייקטיבית אחרת, העדיף בימ"ש קמא את עדות ע.ת. 1 וע.ת. 2 באשר לנסיבות התאונה.

עיקר מימצאיו נסמכים על ניתוח סוגי הפגיעות ומיקומן ברכבם של הנ"ל, ניתוח שנעשה על סמך דוח שמאי ותמונות הרכב.

            בפיסקה המסיימת את הכרעת הדין הוסיף השופט קמא וציין כי:

"עדויות ע.ת. 1 וע.ת. 2 היו מהימנות על ביהמ"ש. הם מסרו עדויות בבירור ולא נמצאו סתירות או סימני שאלה ואף שללו בצורה משכנעת את טענת ב"כ הנאשם כלפיהם - למשל, לגבי אפשרות כי היו עייפים או החשד לתיאום גירסאות.

אני מאמין לעדויותיהם כי התאונה ארעה כפי שהם העידו ולא כפי שטוען הנאשם".

4.         בערעור זה טוען ב"כ המערער כנגד מסקנות הכרעת הדין.

לטענתו, הכשלים החקירתיים הברורים של אי עריכת דוח בוחן משטרה וסילוק המכונית המעורבת ע"י הנוסעים בה מיד לאחר התאונה, די בהם כשלעצמם להקים את הספק הסביר ממנו זכאי להנות המערער.