פסק-דין בתיק עפ 726/05

כללי

1.         המערער, אשר אזולאי, הורשע לפי הודאתו בעבירה של דרישת נכס באיומים, לפי סעיף 404 רישא + סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). הוא נידון למאסר בפועל של 15 חודשים (בניכוי 3 חודשי מעצר) ומאסר על תנאי של 10 חודשים. לפנינו ערעור על חומרת העונש. יצוין, כי כתב האישום הוגש נגד המערער ונגד נאשם נוסף, שתחילה הודה ולאחר מכן חזר בו; משפטו טרם הסתיים (להלן "השותף").

העובדות

2.         המתלונן, צביקה יהודה, היה בעבר מבעליה של חברה לבניין, אשר פשטה את הרגל בשנת 2002, ומונה לה כונס נכסים. המערער ושותפו קיבלו ממאן דהוא שיקים של החברה, ובין היתר שיק ע"ס 13,100. השניים סיכמו ביניהם לדרוש מהמתלונן כסף עבור השיק בכוונה לגונבו, תוך שימוש באיומים על המתלונן בפגיעה בו ובמשפחתו.

בתאריכים 14.2.05 - 13.2.05 התקשר השותף לטלפון הסלולרי של המתלונן כמה פעמים, וביקש להיפגש עמו כדי לקבל סכום כסף עבור שיקים של החברה הנמצאים ברשותו. הוא איים על המתלונן בפגיעה בו ובמשפחתו. בין השאר איים השותף, כי יגיע לבית המתלונן עם ארבעה בריונים שיטפלו בו, וכן איים בפגיעה באשת המתלונן וילדיו. באחת הפעמים דיבר השותף עם אשת המתלונן. המתלונן הגיע ביום 14.2.05 לתחנת המשטרה בזבולון, ובעת ששהה בתחנה התקשר אליו השותף, ולאחר מכן המערער. המערער הציג עצמו כ"מקס", ודרש כי הוא ושותפו ייפגשו עם המתלונן. פגישה כזו התקיימה למחרת, 15.2.05, בבית קפה בקריית חיים, וזאת בהנחיית המשטרה. במהלך המפגש דרשו השניים כסף תמורת השיק, תוך שימוש באיומים:

עוד אמרו הנאשמים למתלונן, כי אל לו לאלץ את האנשים שלהם להגיע אליו "בדרכים אחרות", וכי "אתה תלך מפה עכשו ועוד שעתיים תמצא אצלך איזה ארבעה פרצופים שיעמדו אצלך בפתח של הבית וכאלה ויהיה סצינות" [כך!]. בנוסף איימו הנאשמים בפגיעה במשפחת המתלונן, באומרם למתלונן כי הוא בחור עם משפחה עם ילדים ושלא יתן להם "לקלקל את הכל".

גזר הדין

3.         עובר לגזר הדין ניתן תסקיר קצין מבחן בעניינו של המערער. ובין השאר העלתה קצינת המבחן את האפשרות, כי אפשר שמעצרו הממושך של המערער בתיק זה "חדר את מנגנון ההגנה" שלו ויביא לשינוי בהתנהגותו. שירות המבחן התלבט בנושא המשך הקשר הטיפולי עם המערער, שכן המערער סיים לפני כן קשר ממושך עם השירות.  קצינת המבחן ביקשה דחייה לשם הגשת תסקיר משלים, ואולם בימ"ש קמא החליט שלא לקבל את הבקשה. זו אחת הנקודות המועלות בערעור, ונדון בה להלן. 

4.         בגזר דינו הטעים בית המשפט תחילה, כי מדובר במקרה זה בשותפות מלאה בין שניים, ואין לייחס למערער רק את האיום שנעשה על ידיו. הוסיף סגן הנשיא, א. מגן:

"לדידי שיא החומרה ברמזים האפלים שהעלה הנאשם לגבי העובדה שהמתלונן הוא אב למשפחה עם ילדים. איומים פסולים ומכוערים תמיד. הדבר נכון במשנה תוקף לגבי איומים באלימות, אך כשמדובר באיומים, ולו מרומזים, על ילדים כמכשיר גביה, הרי שנחצו כל הגבולות. איני נותן משקל לכך שהאיומים לא היו מפורשים. כל עבריין מכיר ויודע את הטכניקה של הפרחת איומים כלליים תוך הסתמכות על דמיונו של הקורבן שישלים את החסר ויבין למה הכוונות".

            ביהמ"ש סקר את עברו הפלילי של המערער, והטעים שבתי המשפט הטילו עליו שוב ושוב עונשים קלים. בתיק האחרון הורשע המערער בבימ"ש השלום בבית שאן, בביצוע שורת עבירות אלימות, לרבות אלימות במשפחה, ונדון לעונש משקם של 18 חודשי מבחן "טהור". לדעת בימ"ש קמא, הגיעה העת לחדול מלהטיל על המערער עונשים לתכלית שיקומית, וחלף זאת יש לשים דגש על היבטי התגמול, ההרתעה והגנת הציבור. בציינו את חומרת המעשים, הטיל בית המשפט את העונש שצוין מעלה, בהטעימו את החשש: "כי הימנעות ממאסר בפועל רק תביא את הנאשם לאמונה שהכל שרוי והכל מחול לו, וכך ישוב לסורו".

הטענות בערעור

5.         כאמור, נטען בערעור, כי טעה בית המשפט קמא בכך שלא איפשר במקרה זה השלמת התסקיר, דבר שמנע את העדפת ההיבט השיקומי בענישה. עוד נטען, כי לא היה מקום להתייחס אל המתלונן כאל קורבן עבירה תמים, וסביר ביותר, כי במקרה זה חתם המתלונן על השיק שלא בתום לב, ביודעו כי אין ניתן יהיה לגבות אותו.

            כמו כן טען הסניגור, כי אין לייחס למערער את כל מעשי הנאשם השני, שהמערער לא ידע עליהם.

            עוד נטען בערעור, כי בית המשפט לא נתן משקל מתאים להודאתו של המערער, שעימה יש קבלת אחריות למעשיו וחרטה כנה. זאת - בניגוד לשותפו שחזר בו מהודאתו. כן צוינו נסיבותיו האישיות של המערער. המערער אב לשני ילדים קטנים, והוא המפרנס היחיד של משפחתו ותומך בהוריו. אשתו מצויה בקשיים, בעקבות דיכאון שלאחר לידה. מצבו הכלכלי של המערער גרוע, ויש לו חובות כבדים. במהלך מעצרו הממושך סבל המערער מאירוע בליבו. לאחר שלושה חודשי מעצר בכליאה, שהה המערער כחצי שנה במעצר בית מלא, ומתוכם שלושה חודשים בהרחקה מביתו וממשפחתו. לדעת הסניגור, חל במערער שינוי, כאשר שהה לראשונה בחייו - בהיותו במעצר - מאחורי סורג ובריח. לבסוף ציין הסניגור, כי שני עדי הגנה נכבדים, סגן ראש עיריית בית שאן וקצין צבא, מוכנים לפעול לשיקומו של המערער, כפי שהעידו בבימ"ש קמא.

6.         ב"כ המאשימה תומכת בשיקולי בימ"ש קמא, ובתוצאה העונשית אליה הגיע. המערער בן 34, ויש לו עבר פלילי מכביד. בשלוש עשרה השנים האחרונות הובא לדין תשע פעמים, בעיקר בעבירות מגוונות של איומים ואלימות, אך גם בעבירות של משחקים אסורים וסמים.      הופנינו במיוחד לגזר דינו של בימ"ש השלום בבית שאן, שהוזכר לעיל. המערער טען שם, כי שינה לחלוטין את אורח חייו. בית המשפט התלבט לגבי העונש. העונש הראוי ככלל, היה לדעת ביהמ"ש עונש מאסר בפועל, ואולם את משקל הבכורה נתן ביהמ"ש להתרשמותו של שירות המבחן, כי לראשונה קיימת מצד המערער "הפנמה מסוימת ונכונות להתמודדות ולשינוי של ממש". לפיכך, הועמד המערער, כאמור, בפיקוח שירות המבחן למשך 18 חודשים.

            עוד ציינה ב"כ המאשימה את חומרתן של העבירות, בהדגישה את העובדה שמדובר בעבירות מתוכננות ולא "ספונטניות". כמו כן חומרה יתירה נודעת לאיום על משפחה וילדים.

7.         איפשרנו גם למערער להשמיע דבריו. הוא ציין, כי מגיל צעיר ראה רק אלימות, ואילו היום, במיוחד לאחר ששהה במעצר, הוא חפץ לשנות דרכיו, ולבצע את כל מה שיוטל עליו ע"י שירות המבחן.

דיון והכרעה עונשית

8.         הגענו למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

            המערער הורשע בעבירה של דרישת נכס באיומים, בנסיבות חמורות ביותר. דומה, כי אין צורך להכביר מילים עד כמה חמור האיום בנסיבות כגון אלה שבפנינו, ובמיוחד כאשר מדובר ברמזים המזכירים למתלונן שהוא בעל משפחה וילדים, וכי חבל "לקלקל את הכל". זאת, גם אם מדובר במי שחתם על שיק, שלא היה סיכוי לגבות אותו. כמו כן, צדק בית המשפט קמא בראותו את המערער כשותף למעשי חברו. הדבר נובע מסעיף 3 לכתב האישום, בו צוינה ההסכמה בין שני הנאשמים לדרוש כסף באיומים על המתלונן בפגיעה בו ובמשפחתו; הוטעם בסעיף זה, כי המשך האמור בכתב האישום הוא פעולות שנעשו "לקידום הסכמה זו". הדבר נובע גם מהציון המפורש בכתב האישום, כי המערער עבר עבירה "לפי סעיף 404  רישא + 29 לחוק העונשין".