פסק-דין בתיק עפ 7235/06

השופטת ר. יפה-כ"ץ:

1.         במסגרת הסדר טיעון שנערך בין הצדדים בבית משפט השלום בבאר-שבע, תוקן  כתב אישום שהוגש כנגד המערער והוא הודה והורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות של נהיגה בדרך נמהרת או רשלנית לפי סעיף 338(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין, איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 187 לחוק העונשין ועבירה של החזקת סם מסוכן לפי סעיפים 7 (א) + (ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג - 1973 (להלן: "פקודת הסמים המסוכנים").

בהתאם למפורט בכתב האישום המתוקן עולה, כי למערער מעולם לא הונפק רישיון נהיגה וכי בתאריך 1.8.04 שוחרר ממעצר בהוראת פקד שרון וקנין בתנאים מגבילים, וביניהם מעצר בית מלא למשך חמישה ימים.

עוד מפרט כתב האישום, כי בין התאריכים 1.6.02 ל-5.8.04, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, החזיק המערער באופנוע ממנו פירק את לוחיות הרישוי (להלן:"האופנוע"). בלילה שבין ה-5.8.04 ל-6.8.04, בסמוך לחצות, ברח' העלייה בשדרות, נהג המערער באופנוע ללא קסדה וללא רישיון נהיגה, כאשר האופנוע אינו מורשה לנסיעה החל מיום 7.1.03.

השוטרים עידו בביאן ועידו זמיר, אשר נסעו בניידת בכיוון הנגדי לכיוון נסיעת המערער, ביקשו מהמערער לעצור, אך משזה הבחין בהם הוא הגביר את מהירות נסיעתו והניידת הסתובבה ודלקה אחריו. בשלב זה נכנס המערער במהירות לכיכר, שהייתה ממוקמת בהמשך דרכו, עקף מימין מכונית פיאט פרטית שנסעה בכיכר, סטה חדות שמאלה, פגע בפיאט ועלה עם האופנוע על אי התנועה שבמרכז הכיכר, שם נפל מהאופנוע והשוטרים הודיעו לו על מעצרו. אז פתח המערער במנוסה רגלית עד שהשוטרים השיגוהו בחורשה סמוכה. בהמשך, בתחנת המשטרה בשדרות, איים המערער על השוטרים בפגיעה בגופם באומרו להם: "אני אשב עליכם מאסר עולם" ו "חבל על הפנים היפות שלך". בנוסף, אף החזיק המערער בסם מסוכן מסוג קנבוס במשקל של 1.44 גרם לצריכתו העצמית.

2.         בימ"ש השלום (כב' ס. הנשיא, השופטת ד. בית-אור) הורתה לשירות המבחן להגיש תסקירים על המערער בטרם גזירת עונשו, ואכן, שירות המבחן ערך בעניינו מספר תסקירים. בסופו של יום, ולאחר בחינה מעמיקה של אפשרות שיקומו של המערער, נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה כלשהי לגביו ושלל את האפשרות שהעלה הסנגור להארכת עונשי המאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים כנגד המערער.

ביהמ"ש שקל את כל השיקולים שהעלו באי כוח הצדדים ודן את המערער ל-12 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; הפעיל עונש מאסר מותנה בן 12 חודשים (מת.פ. 2438/02) שהיה תלוי ועומד כנגדו במצטבר; כן, הפעיל ביהמ"ש עונש מאסר מותנה נוסף בן 3 חודשים (מת.פ. 2510/03) שהיה תלוי ועומד כנגד המערער, בחופף, כך שסה"כ הורה ביהמ"ש, כי על המערער לרצות 24 חודשי מאסר בפועל. כן, הטיל ביהמ"ש על המערער עונשי מאסר מותנים (האחד של 3 חודשים לבל יעבור עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים, השני של 12 חודשים לבל יעבור על עבירות בניגוד לסעיפים 338(א)(1) ו-275 לחוק העונשין, והשלישי של 8 חודשים לבל יעבור על עבירות אלימות מכל מין וסוג ועבירות בניגוד לסעיפים 192 ו-287 לחוק העונשין); כן, הפעיל ביהמ"ש התחייבויות כספיות שהוטלו על המערער בהליכים קודמים (האחד של 2,500 ש"ח, השני של 10,000 ש"ח, והשלישי של 3,000 ש"ח). בנוסף, פסל ביהמ"ש את המערער מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך 18 חודשים, הפעיל פסילה מותנית בת 6 חודשים (מת.פ. 2552/03) והורה, כי עונשי הפסילה יהיו במצטבר, כך שסך הכל נאסר על המערער לקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים החל מיום הפקדת הרישיון או מתן תצהיר בהתאם לתקנה 557 לתקנות התעבורה.

ערעור זה הינו על חומרת העונש.

3.         לטענת ב"כ המערער, עו"ד בונדר, האיזון בין שיקולי הענישה במקרה דנן קשה במיוחד לאור נסיבותיו האישיות של המערער ונסיבות המקרה. לשיטתו, בית המשפט טעה באיזון בין השיקולים הנוגדים וטעה בכך שביכר את הפן העונשי והתעלם מהפן השיקומי. לטענת הסנגור, עונש המאסר שהוטל על המערער חורג בחומרתו מרף הענישה המקובל בעבירות בהן הורשע המערער ואינו מתחשב בכך, שהמערער התחתן, הפך לפני זמן קצר לאב ופרנסת אשתו ובנם מוטלת עליו בלבד. כן טעה בכך שלא נתן משקל לגילו הצעיר של המערער, שזה מאסרו הראשון ולעובדה, כי שהה בתנאי מעצר בית משך כשנה, עת עירו שדרות מצויה תחת התקפת ירי יום יומית. בנוסף טען כי, בית המשפט טעה בכך שלא נתן משקל לחלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות (כשנתיים), ולעובדה, שהמערער הודה בהזדמנות הראשונה, וחסך זמן שיפוטי יקר - דברים המעידים על רצונו לפתוח דף חדש ולהתנער מהחברה העבריינית לה השתייך בעבר. הסנגור הדגיש את הרקע הקשה ממנו בא המערער, שהתדרדר לרחוב עקב התמכרות אביו לסמים והתנהגותו האלימה של האב כלפי אימו.

בנוסף, העלה הסנגור טענה בעלת גוון משפטי, כאשר טען, כי בית המשפט טעה עת השווה בין עבירה של נהיגה רשלנית, בה הורשע המערער, לבין עבירה של סיכון חיי אדם ושגה בקביעתו, כי נדרש יסוד נפשי דומה.

הסנגור ביקש, כי לאור חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה בשנת 2004, לאור העובדה שלא נפתחו נגד המערער תיקים נוספים מאז, פעילותו ההתנדבותית, עבודתו ופתיחת דף חדש בחייו - יוארכו את עונשי המאסר על תנאי התלויים ועומדים כנגד המערער, ולחילופין, ביקש להפחית את מספר חודשי המאסר בפועל ולבטל את עונש הפסילה מלהחזיק רישיון נהיגה או להפחיתו באופן משמעותי ולהחילו מיום מתן גזר הדין.

4.         מנגד, ב"כ המשיבה, עו"ד מגד, התנגדה להקלה בעונשו של המערער. לדבריה, אין מקום להתערב בענישת בימ"ש השלום, אשר התייחס לכל אחת ואחת מטענות המערער, לאור חומרת העבירות אותן עבר המערער ונסיבות ביצוען.

5.         בדיון שנערך בפנינו הסכימו ב"כ הצדדים, ששירות המבחן יערוך תסקיר משלים מעודכן על המערער, תוך כדי כך שב"כ המשיבה ציינה כי העונש, לשיטתה, ראוי.

מכלל התסקירים שהוגשו על המערער, הן בביהמ"ש קמא והן בפנינו, עולה כי המערער כבן 23, אינו עובד וחי עם אשתו ובנו בבית אמו, מתמקד בחיי השגרה ו "מתקשה להעמיק בעבירות בדרך התייחסותו".

המערער נהג להשתמש במריחואנה מגיל צעיר, אז התחבר לחברה שולית והרבה לבצע עבירות פליליות. לדבריו, היום - נמנע משימוש בסמים, ואף מעביר הרצאות במתנ"ס בעירו (שדרות) לילדים, על מנת שימנעו משימוש בסמים. הוא הוזמן לשירות המבחן על מנת שיתן בדיקת שתן, הן בהליך שהתנהל בבימ"ש השלום והן בהליך שבפנינו. בהליך הקודם - לא נתן כל בדיקה ואילו בהליך שבפנינו - ולאחר מספר דחיות (עם תירוצים שונים) מצדו, נתן בדיקה אחת, אשר נמצאה נקייה.

אביו של המערער סובל אף הוא מבעית התמכרות לסמים, ומעולם לא היווה דמות של מודל חיובי לילדיו.

שירות המבחן מצא, כי המערער אינו רואה בעיתיות בתחומי חייו ומתקשה לבחון חלקים מכשילים באישיותו. הוא גילה גישה פאסיבית ביחס לתפקידו של שירות המבחן, לא המציא אישורים שנדרש להציג (רפואיים, עבודה) ושירות המבחן קבע, שאין בידו להעריך האם השינוי עליו הצהיר מבוסס והאם יוכל להתמיד בו לאורך זמן. ולבסוף, שירות המבחן לא שינה מהמלצותיו כפי שבאו לידי ביטוי בפני בית המשפט בהליך העיקרי ונמנע מלבוא בהמלצה ביחס למערער.

וכך ציין שירות המבחן בתסקיר האחרון שהוגש לעיוננו:

"מדובר בצעיר אשר במהלך כל תקופת היכרותנו עמו ניסינו לגייס אותו להתעניין בנסיבות הסתבכותו הפלילית, כך שיתכן ויוכל לזהות חלקים מכשילים בהתנהגותו ולהפיק לקחים מאופן התמודדותו ומעשיו, בקשר עמנו ביטא גישה פאסיבית. עמדתו ביחס לאחריותו לנסיבות מעורבותו הפלילי נותרה ללא שינוי ממשי והוא לא גילה עניין בניסיון להתבונן באופן שונה באפשרות שקיימים חלקים מכשילים בחייו. הוא חזר והתמקד בכך שתפקידו החדש כבעל משפחה הינו תפקיד המצביע על כך שערך שינוי בחייו.... הוא נמנע מלהשקיע מאמצים מיוחדים להוכיח את השינוי, לא גילה מאמץ לבצע בדיקות שתן במועד שהתבקש ולא הציג אישורים רפואיים מתאימים אף לגבי אי הגעתו, כפי שהתבקש...אין בידינו להעריך האם השינוי עליו מצהיר הינו מבוסס דיו והאם יוכל להתמיד בו לאורך זמן. לאור העובדה, כי התייחסותו לקשר עם שירותנו נותרה ללא לאורך הזמן שחלף, אין להערכתנו מקום להמשך הקשר עם שירותנו... אין בידנו להמליץ על התערבות שרותנו בעניינו".